אתגר ייהוד הגליל מדובר לא מעט באחרונה, בין השאר גם סביב המשך כהונתו של יהודה אליהו כממלא מקום מנכ"ל רמ"י.
נראה כי על מנת לחולל מהפכה יהודית-דמוגרפית בגליל יצטרכו הגורמים השונים להתמודד עם תקנות המונעות זאת.
בראיון לערוץ 7 מסביר אופיר שיק, יו"ר 'לב בגליל' וסגן ראש מועצת הגליל התחתון, את התקנות והנהלים הניצבים בפני האתגר הציוני בגליל. את דבריו פותח שיק בברכה על החלטת בג"ץ לאפשר את המשך מינויו של אליהו. לדבריו, מדובר בבשורה גדולה לגליל ותקוותו היא שהממשלה הבאה תהפוך את המינוי לקבוע.
שיק מציין את החשיבות בכך שאדם בעל אג'נדה התיישבותית וחזון ציוני ימונה לתפקיד שבו יוכל להפעיל את כישוריו ואת הידע שלו על מנת לפתור מכשולים בדרך להגשמת החזון. שיק מציין כי בקרב גורמי התכנון התקבעה תפיסה שלפיה קרקעות המדינה נועדו להפקת שקלים לקופת המדינה ולא רואים את הקרקעות הללו כמשאב לאומי להגשמת הציונות. על מנת שיחול שינוי תפיסתי דרוש אדם מסוגו של יהודה אליהו.
על הקשיים הבירוקרטיים שמסכלים את היכולת לייצר תנופת התיישבות יהודית בגליל, מרחיב אופיר שיק ומספר: "מוסדות התכנון מקדמים בשנים האחרונות תכנית שיכולה להיות סכנה להמשך הפיתוח הציוני בגליל", הוא אומר ומספר כי כבר לפני מספר שנים זוהתה הבעיה וכשהיא הוצגה בפני השרה דאז איילת שקד, הזדעזעה גם היא.
"קיימת טבלה מסוימת שמגדירה לכל יישוב מה מקסימום הבתים שהוא יכול לגדול אליו, ואסור לו לעבור את המספר זה", אומר שיק ומדגיש כי הוא "לא מייחס כוונות רעות" ליוצרי הטבלה שביקשו לשמר את אופיו וייחודו של כל יישוב כפרי, אך לטעמו קיימת שרירותיות שהגיעה השעה להתגמש בה. "מי שהניח לפני 25-30 שנים את המספרים האלה ידע שזה לתקופת זמן מסוימת. הרי כשיגיעו לתקרת המספר של דיירים ביישוב יירצו להמשיך ולחזק אותו וברור שיישוב חזק לא יכול להיות עם פחות מ-500 משפחות", ועם זאת מנסחי הטבלה לא תחמו את תוקפה בזמן ובכך נוצרה הבעייתיות שעליה מתריע שיק.
כשהובאו הדברים בפני השרה אז שקד, היא החליטה על ביטול הטבלה המכונה 'לוח 2' על מנת לאפשר התרחבות ההתיישבות הכפרית, אך גורמי המקצוע במשרד הפנים ובעולם התכנון סברו כי זו שעה ראויה לבחינה מחודשת של המרחב הכפרי בישראל. כחלק מהבחינה הזו הוחלט על שורת קריטריונים שלמעשה, אומר שיק, יצרו עיוותים, ובמקום לפתור מצוקה יצרו חסמים חדשים ומשמעותיים המונעים את פיתוח היישובים במרחב הכפרי בגליל.
להמחשת דבריו מציג אופיר שיק שתי דוגמאות מרכזיות. אחת מהן היא החובה להיערך לכל הרחבת יישוב עם מסמך מפורט הבוחן את מאפייני האוכלוסייה, את ההשפעה הפנים-ישובית שצפויה מההרחבה, את ההשפעה של העומס על התשתיות האזוריות ועל המרחב כולו, עד רמת התורים במרכולים ביום שאחרי ההרחבה. עריכת מסמך שכזה גם תארך זמן רב שיעכב את ההרחבה, גם תעלה סכומי כסף גבוהים שאותם תצטרך הרשות המקומית לשלם, וגם עשויה להביא למסקנות שלפיהן לא נכון להרחיב במספר הבתים המתוכנן אלא במחצית או בשליש, אם בכלל, כלומר מדובר בחסם משמעותי על היכולת להרחיב את ההתיישבות.
שיק מבהיר שאין בכוונתו לעודד הפקרות תכנונית ובנייה ללא פיקוח ותיאום כולל, אך בעוד מסמך שכזה היה נצרך עד לא מכבר להרחבה של מאה או מאה וחמישים יחידות דיור, הרי שהתקנות החדשות מחייבות הפקה של מסמך כזה ואישורים כאלה על כל הרחבה של עשרות בודדות של יחידות דיור. לדבריו, התפיסה הנכונה היא לאפשר את הרחבת היישוב, ולאחר מכן לשנות את הדרישות ממוסדות הציבור ונותני השירותים, כלומר להכפיף את השירותים להיקף הדיירים ולא להיפך.
דוגמה נוספת למגבלות החדשות שאותה מציג שיק נוגעת לדרישה להתאים את הבתים החדשים שיצורפו ליישוב לתמהיל הבתים הקיימים. כלומר, הדרישה היא ששלושים אחוז מכלל הבתים של היישוב יהיו בגודל של שמונים מ"ר. דרישה זו נוגעת למכלול הבתים, הישנים והחדשים, והמשמעות היא שאם כבר יש ביישוב בתים גדולים יותר, מה שקורה במרחב הכפרי, הרי שכמעט כל הבתים החדשים יצטרכו להיות קטנים על מנת לעמוד ברף של שלושים אחוז. לעיתים, גם הבתים הללו לא יגיעו בחישוב עם הבתים הוותיקים לשלושים אחוז ולכאורה יהיה צריך "להקטין" בתים קיימים, מה שלא יקרה, אך בוודאי יימנע בניית בתים גדולים המותאמים גם למשפחות גדולות וגם למשפחות צעירות המתכננות בניית בית גדול לקראת הרחבת המשפחה בעתיד.
"המדינה צריכה לחשוב. אם היא רוצה להביא לכאן אוכלסייה ציונית ולייצר דמוגרפיה אחרת, היא לא יכולה להתבסס על העיוותים של המסמך הזה. היא צריכה לחזור לכוונה הראשונית", אומר שיק המציע להקפיא את השימוש במסמך המגביל, לאפשר הרחבה של כל יישוב בעוד חמישים אחוז ולאחר מכן לדון מחדש בסעיפי המסמך בהתאם לאג'נדה התיישבותית ציונית ומשם לצאת מחדש לדרך.
לשאלתנו אם לטעמו מדובר בעדות נוספת לשלטון הפקידים המונע קידום מדיניות על ידי דרג מדיני נבחר, אומר שיק כי "במידה רבה הייתה כאן כוונה של מקבלי ההחלטות ברמה המדינית, אבל הרמה הפקידותית, לא בגלל כוונות זדון אלא בגלל טבעה של הבירוקרטיה, יצרה מנגנון מסורבל שמונע את יישום המדיניות של הדרג הנבחר".