הרב דוב ליאור, מבכירי רבני הציונות הדתית, פרסם פסק הלכה המתיר ליהודים למסוק זיתים במטעים הפזורים ברחבי יהודה, שומרון ובנימין, גם בשטחים המרוחקים מהיישובים היהודיים.
בפתח דבריו, שנכתבו תחת הכותרת "לשאלת רבים בעניין מסיק זיתים במטעים הפזורים ביהודה, שומרון ובנימין", קבע הרב ליאור: "עם ישראל מעולם לא התייאש מארץ ישראל, כפי שאנו מבטאים בתפילותינו מדי יום ביומו. הערבים מעולם לא קנו את הקרקע מעם ישראל או מיהודי פרטי ולכן היא גזולה בידם, וכידוע עפ"י ההלכה קרקע אינה נגזלת (ב"ק קיז ע"ב). נמצא שהם לא קנו אותה בשום דרך והיא נשארה בבעלות עם ישראל".
בהמשך הבחין הרב ליאור בין הבעלות על הקרקע לבין מעמדם ההלכתי של העצים והפירות, והסביר כי כאשר הנוטעים אינם יכולים למסוק את הזיתים מסיבות ביטחוניות, ניתן להניח שהתייאשו מהם. "אם הם נטעו עצים ויש בהם פירות, כגון זיתים, מועיל בהם ייאוש, ולכן אם אין להם אפשרות למסוק מסיבה ביטחונית, מסתמא התייאשו מהם, ק"ו שהם התייאשו מזיתים שכבר נמסקו".
הרב הוסיף כי גם אם הנוטעים זכאים לתמורה על עבודתם, לדבריו הם כבר קיבלו אותה מפירות העצים לאורך השנים. "גם אם נאמר שמגיעה להם תמורה מסוימת עבור נטיעת העצים, הם כבר קיבלו אותה די והותר בפירות שאכלו כל השנים עד עכשיו, ומכאן ואילך 'הדרא ארעא והדרי פירי'".
הרב ליאור ציין עוד כי "הפירות פטורים מתרומות ומעשרות", וקבע: "לכן, מסיק זיתים בארץ הקודש מותר לחלוטין, ואף יש בו מעלה יתרה בהתחשב בסכנות הביטחוניות של התקרבות הערבים ליישובים היהודיים ולנקודות ההתיישבות".
בסיום פסק ההלכה הרחיב הרב את ההיתר גם למטעים שאינם סמוכים ליישובים היהודיים, והדגיש כי למסיק יש גם משמעות של ביטוי הבעלות על הארץ וקיום מצוות כיבושה. "זאת ועוד, מותר ליהודים למסוק את הזיתים אף בשטחים הרחוקים מהיישובים היהודיים, כדי לגלות ברבים את בעלותנו על הארץ ומקיימים בזה את מצוות כיבוש הארץ".