ליברמן תוקף את איזנקוט, איזנקוט מבקש להיות המפלגה הגדולה ובנט עשוי לאסוף את הקולות שמתפזרים ביניהם.
במבט ראשון, זו מלחמה על הנהגת מחנה השינוי המבקש להחליף את נתניהו. אבל ייתכן שהמאבק הזה יקבע בעיקר מי ייכנס לממשלה הבאה ומי יישאר בחוץ.
האפשרות שראוי לבחון היא ממשלה של נתניהו ואיזנקוט, עם החרדים ואולי עם שותפים נוספים. אין בידי מידע מוצק על הסכם כזה. זו הערכה המבוססת על האינטרסים של השחקנים, על המאבק ביניהם ועל האפשרויות שייפתחו לאחר הבחירות. אם התרחיש הזה יתממש, כמה מהמתמודדים על החלפת השלטון עלולים לגלות שסייעו להרכיב ממשלה שאין להם מקום בה.
נתניהו עשוי להיות המרוויח הגדול. הוא יישאר בשלטון, לפחות בחלק מתקופת הכהונה, ויקבל שותף שיצמצם את תלותו בבן גביר ובסמוטריץ'. במקום להידרש להסכמת כל מפלגה קטנה, הוא יוכל להישען על כוח גדול מהמרכז. ממשלה רחבה גם תעניק לו בסיס ציבורי נוח יותר למהלכים מדיניים. מבחינתו, החלפת השותפים עשויה להיות הדרך להמשך שלטונו.
איזנקוט עשוי להרוויח את הדבר שכל מנהיג מפלגה מבקש; יכולת להשפיע, תפקיד בכיר ואפשרות להגיע לראשות הממשלה. אם יצליח להיות ראשון ברוטציה, הוא יוכל לטעון שהביא לסיום כהונת נתניהו כראש הממשלה. אם יהיה שני, הוא יצטרך להסביר מדוע הדרך להחלפת נתניהו מתחילה בהארכת כהונתו.
זה גם הסיכון הגדול שלו. איזנקוט עלול להכניס את נתניהו לממשלה נוספת, לשלם מחיר כבד אצל בוחריו ולהישאר עם הבטחה לעתיד. משום כך, השאלה מי ראשון ברוטציה אינה עניין של כבוד. היא קובעת מי מקבל את השלטון עכשיו ומי תלוי בכך שהשותף יקיים את ההסכם אחר כך.
מכאן נובע ההיגיון האפשרי במתקפות נתניהו עליו. איזנקוט עשוי להיות שותף רצוי ביום שאחרי הבחירות, אבל נתניהו מעדיף לפגוש אותו במשא ומתן כשהליכוד גדול ממנו. ככל שאיזנקוט חלש יותר, קשה לו יותר לדרוש להיות ראשון. לפי הקריאה הזו, נתניהו נלחם כבר עכשיו על התנאים שבהם יסכים לצרף אותו.
החרדים עשויים לצאת מן המהלך עם רווח ברור. הם יוכלו להישאר בממשלה גם אם ההרכב הנוכחי לא יוכל להמשיך. שותפות עם איזנקוט עשויה לפתוח להם דלת אל מעבר לגוש הקיים ולהחליש את הניסיון להשאירם מחוץ לשלטון. הם יצטרכו להתפשר, במיוחד בסוגיית הגיוס, אבל עצם הישיבה סביב שולחן הממשלה תאפשר להם להשפיע על ההחלטות ועל התקציבים וזו כמובן אפשרות מוצלחת יותר מהישארות בחוץ.
ליברמן עלול להפסיד בדיוק במקום שבו החרדים ירוויחו. הוא יכול לסיים את הבחירות עם סיעה משמעותית ולגלות שאיזנקוט הקים ממשלה עם נתניהו ועם המפלגות החרדיות. במקרה כזה, הוא יישאר בחוץ, והמדיניות שביקש לקדם תהיה נתונה למשא ומתן שאין לו שום שליטה עליו. זו הסיבה לעוצמת המתקפה שלו על איזנקוט. הוא כבר מאשים אותו במפורש בחתירה לממשלה עם נתניהו והחרדים ובניסיון להיות ראשון ברוטציה. זו טענתו של ליברמן, והיא גם מבהירה את גודל החשש שלו.
גם גולן עלול להישאר עם המנדטים ובלי השפעה על הממשלה. אם תקום קואליציה רחבה שאינה זקוקה לו, הוא יוכל להמשיך להוביל התנגדות תקיפה לנתניהו, אבל יתקשה לתרגם אותה להחלטות. הבטחת החלפת השלטון תישאר בידי האופוזיציה, בעוד שחלק משותפיו למאבק יישבו סביב שולחן הממשלה.
בן גביר עלול לספוג את המכה הישירה ביותר. שותף גדול במקום מפלגתו יכול לשלול ממנו בבת אחת את התפקידים ואת כוח המיקוח. כוחו נובע במידה רבה מן הצורך בו להשלמת הרוב. ברגע שאפשר להקים ממשלה בלעדיו, האיום בפרישה מאבד את עוצמתו. נתניהו יוכל להמשיך לכהן גם כשבן גביר מתנגד.
מצבו של סמוטריץ' מורכב יותר. ייתכן שיוכל להשתלב בממשלה כזו, בהתאם להרכבה ולמדיניותה. אבל הוא עלול לגלות שמעמדו השתנה; משותף שהממשלה תלויה בו למפלגה שהצטרפותה רצויה רק בתנאים מסוימים. אם יתנגד למהלך המדיני או להסכמות עם איזנקוט, נתניהו עשוי לבחור להתקדם בלעדיו. מבחינתו, הסכנה היא אובדן היכולת להתנות את המשך כהונת הממשלה בקבלת דרישותיו.
ובנט? הוא עשוי להרוויח מן המריבות באופוזיציה ועדיין להפסיד בקרב על השלטון. קולות שיעברו אליו מאיזנקוט יכולים להגדיל את מפלגתו, ובאותה שעה להקל על הליכוד להיות גדול מאיזנקוט. אם בנט לא יוכל להרכיב ממשלה חלופית, הוא עלול לגלות שהתחזקותו שיפרה דווקא את תנאי נתניהו במשא ומתן. מפלגה גדולה היא נכס. היכולת להרכיב באמצעותה ממשלה היא המבחן.
האפשרות האמריקנית עשויה לסייע לחיבור הזה. כבר פורסם בתקשורת על העדפה של ממשל טראמפ, לממשלה רחבה ועל מתווה אפשרי לכהונה מוגבלת של נתניהו, ואילו השגריר האקבי הכחיש התערבות אמריקנית (אבל לא הצליח להסביר שתי פגישות תכופות עם איזנקוט ממש לאחרונה). אם אכן תתגבש יוזמה כזו, היא תוכל להציע לאיזנקוט הישגים וערבויות, ולספק לשני הצדדים הסבר ציבורי לחיבור ביניהם בשם האחריות הלאומית וחיבוק הדוב האמריקני.
גם לציבור יש כאן מה להרוויח ומה להפסיד. ממשלה רחבה עשויה לצמצם תלות בשותפים קטנים, להרחיב הסכמות ולאפשר הכרעות. אבל היא תיבחן במה שתעשה. בביטחון, בגיוס, בכלכלה וביכולת לקבל החלטות. חלוקת תפקידים בין יריבים אינה מספיקה כדי להפוך נבחרים לממשלת אחדות לאומית, יעילה אפקטיבית וטובה לציבור.
הבחירות יקבעו אם יהיו לתרחיש הזה מספרים ובכמות המספקת. אם יהיו, נתניהו יוכל להציע לאיזנקוט דרך לשלטון, איזנקוט יוכל להעניק לנתניהו המשך כהונה, והחרדים יוכלו לספק לשניהם בסיס קואליציוני. זה חיבור פשוט קל ונוח.
מי שצריכים להיות מודאגים הם אלה שבטוחים שאין ממשלה בלעדיהם. הם עלולים לגלות מאוחר מדיי, שנתניהו ואיזנקוט הסתדרו ביניהם, והמחיר הראשון שסוכם היה הוצאתם מהחדר, או למצער הפיכתם לניצבים חסרי תוחלת.