פרוטוקולים מדיוני הקבינט הביטחוני במהלך המלחמה, שנחשפו ב-i24NEWS, מציגים שורה של מחלוקות חריפות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין בכירי מערכת הביטחון בנוגע לניהול המלחמה, לכניסה לרפיח, למערכה נגד חיזבאללה ולפעילות צה"ל בסוריה ובעזה.
על פי הדיווח, המסמכים חושפים את עמדותיהם של ראשי מערכת הביטחון ואת העימותים שהתקיימו מאחורי הדלתיים הסגורות לפני קבלת כמה מההחלטות המשמעותיות ביותר במלחמה.
מדובר בכאלף מסמכים הכוללים תמלילים של דיוני קבינט ושיחות מהשנים האחרונות, שהועברו על ידי נתניהו למבקר המדינה במסגרת בדיקה שניהל, עד שבג"ץ הורה לעצור אותה. ב-i24NEWS צוין כי השיחות המובאות בפרסום אינן מצוטטות מילה במילה, אך משקפות, לדברי הערוץ, את הלך הרוח בדיונים ואת עמדות המשתתפים.
אחד העימותים המרכזיים שנחשפים בדיווח התרחש במאי 2024, ימים ספורים לפני תחילת הפעולה הצבאית ברפיח. באותה תקופה התמודדה ישראל עם התנגדות חריפה מצד ממשל ביידן לכניסה לעיר, לצד איומים בהגבלות על אספקת הנשק האמריקני.
על פי המסמכים שנחשפו בדיווח, בדיון שהתקיים ב-2 במאי הציג שר הביטחון דאז יואב גלנט את המסר שהועבר מוושינגטון, ולפיו ישראל ניצבת למעשה בפני בחירה בין פעולה ברפיח לבין המשך התמיכה האמריקנית. נתניהו השיב כי ההתנגדות האמריקנית אינה חדשה, וסיפר שהנשיא ג'ו ביידן כבר הבהיר לו שישראל תישאר לבדה אם תבחר במהלך.
גם ראש השב"כ דאז רונן בר הסתייג מהכניסה לרפיח. לפי הדיווח, בר סבר שאין לבצע את המהלך במחיר של עימות עם ארצות הברית. השר גדי איזנקוט הצטרף לאזהרות והמליץ להימנע מקרע עם הממשל האמריקני.
נתניהו, מנגד, הציג עמדה שונה. על פי הפרוטוקולים שפורסמו, ראש הממשלה טען כי השיקול האסטרטגי המרכזי הוא שמירה על עצמאותה של ישראל ועל יכולתה לעמוד מול לחצים חיצוניים, גם כאשר מדובר בבעלת בריתה החשובה ביותר.
בסופו של דבר התקבלה ההחלטה להיכנס לרפיח, בניגוד לעמדת הממשל האמריקני. בהמשך הפעולה השתלט צה"ל על מעבר רפיח ועל ציר פילדלפי והכריע את חטיבת רפיח של חמאס. בדיווח קושרים את הפעולה גם להמשך הפגיעה בהנהגת חמאס ולחיסולו של יחיא סינוואר.
מחלוקת נוספת שנחשפת בפרסום נוגעת לוויתורים הטריטוריאליים שישראל נדרשה לשקול במסגרת המגעים לעסקת חטופים. בדיונים המתוארים בדיווח עלו בין היתר האפשרות לסגת מציר פילדלפי, לוותר על השליטה במעבר רפיח ולצמצם את הנוכחות הצבאית בשטחים שנתפסו במהלך הלחימה.
על פי הדיווח, גלנט טען כי אין לייחס לרפיח מעמד הדומה לזה של הכותל המערבי או החרמון, ובכך הביע עמדה שלפיה ניתן לשקול ויתורים באזור במסגרת הסכם. גם איזנקוט הסתייג מהאפשרות ליצור חיץ ביטחוני קבוע בתוך הרצועה, וטען כי החזקת פרימטר שיתפוס כ-20% משטח הרצועה, לרבות שטחים חקלאיים, לא תספק תועלת ביטחונית ממשית.
ב-i24NEWS ציינו בהקשר זה כי בהמשך התברר שחמאס הוא שסיכל את האפשרות להגיע לעסקה באותה תקופה, ללא קשר לעמדות שהציגה ישראל במגעים.
הפרוטוקולים שפורסמו עוסקים גם בדיונים שקדמו להרחבת המערכה נגד חיזבאללה ולחיסול מזכ"ל הארגון חסן נסראללה.
לפי הדיווח, ראש השב"כ רונן בר סבר כי יש לנצל את הפגיעה בחיזבאללה כדי לקדם הסכם רחב להפסקת אש, שיכלול גם את הלחימה בעזה. בר העריך שהפגיעה בארגון הייתה משמעותית בעיקר במישור המורלי, יותר מאשר בפגיעה ביכולותיו המבצעיות.
בדיונים נוספים שקדמו לחיסול נסראללה, כך על פי הפרסום, הביע בר הסתייגות מהמהלך וטען כי חיסול מזכ"ל חיזבאללה אינו משרת את האינטרסים הישראליים באותה נקודת זמן. הוא העדיף לקדם הפסקת אש, גם במחיר נטילת סיכונים.
נתניהו החזיק בעמדה אחרת ודחף להמשך הפעולות הצבאיות נגד חיזבאללה. לפי הדיווח, ראש הממשלה הצליח לגבש תמיכה בקרב שרי הקבינט בהחלטות הנוגעות להרחבת המערכה, למרות ההסתייגויות שנשמעו מצד בכירים במערכת הביטחון.
בהמשך בוצע מבצע הביפרים, נסראללה חוסל וחיזבאללה ספג פגיעה קשה. ב-27 בנובמבר 2024 נכנס לתוקף הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון.
גם ההתפתחויות בסוריה לאחר נפילת משטר אסד הובילו, לפי הפרסום, למחלוקת בין נתניהו לרמטכ"ל דאז, רב-אלוף הרצי הלוי.
על פי המסמכים שנחשפו בדיווח, כאשר עלתה האפשרות לפעול במהירות בשטח סוריה, הלוי המליץ לנהוג בזהירות ולא למהר לפעולה צבאית ללא היערכות מתאימה. הוא סבר שאין צורך להאיץ את המהלך והציע להימנע מהשתלטות על כתר החרמון, בשל הקושי הצפוי להחזיק בשטח לאורך זמן.
החלופה שהציג הרמטכ"ל הייתה שליטה ביטחונית מרחוק, ללא צורך בתפיסה פיזית של השטח. נתניהו התנגד לעמדה זו ודרש פעולה מיידית, מתוך תפיסה שנפילת משטר אסד מחייבת את ישראל לפעול כדי להגן על האינטרסים הביטחוניים שלה.
לפי הדיווח, ראש הממשלה הדגיש את החשיבות של תפיסת שטחים אסטרטגיים והחזקתם, לצורך יצירת רצועת ביטחון מכתר החרמון ועד אזור הירמוך. הלוי המשיך להסתייג מתפיסת השטח, אך נתניהו עמד על דרישתו.
הפרסום עוסק גם בשיחה חריגה בין נתניהו לנשיא סוריה אחמד א-שרע, על רקע הפגיעה בדרוזים באזור סווידא. בדיווח הובאו פרטים מתוך השיחה, שבה השתתפו אנשים מעטים בלבד, ובה הציב ראש הממשלה לנשיא הסורי דרישה להסגת כוחות המשטר.
נתניהו פתח את השיחה באזהרה חריפה: "אני מעוניין להיות תמציתי. ככל הנראה, המסר על ידי המתווכים לא עבר כמו שצריך. מתבצע רצח עם בדרוזים". בהמשך הציב לא-שרע אולטימטום: "עד השעה עשר, הכוחות שלך צריכים לסגת מסווידא".
על פי תיאור השיחה בדיווח, א-שרע הופתע מהדברים והשיב: "קיוויתי שהשיחה תתנהל אחרת". הנשיא הסורי ניסה להסביר את הקושי בהעברת הוראות לכלל הכוחות בתוך פרק הזמן שנקבע, אך נתניהו לא הסכים לדחות את הדרישה.
"אני קורא להסיג את הכוחות, או שנגביר את התקיפות", הבהיר ראש הממשלה. א-שרע ביקש 48 שעות לצורך ביצוע הנסיגה, אולם נתניהו השיב: "לא מקובל. קודם תסיג את הכוחות".
לפי הדיווח, שעות ספורות לאחר השיחה תקפה ישראל את ארמון הנשיאות בדמשק ואת המטה הכללי הסורי. בהמשך הסיג א-שרע את כוחות המשטר מהאזור.
המחלוקות בין ראש הממשלה לצמרת הצבאית לא הסתיימו עם חילופי בעלי התפקידים. בפרסום מובאים גם פרטים על עימות בין נתניהו לרמטכ"ל אייל זמיר באוגוסט 2026, במסגרת הדיונים על מבצע מרכבות גדעון ב' והפעילות המחודשת ברצועת עזה.
על פי המסמכים שנחשפו בדיווח, זמיר הזהיר כי לוחות הזמנים שנקבעו לפעולה עלולים לסכן את חיי החיילים באופן חמור. הרמטכ"ל טען כי ביצוע הפעולה בתנאים שהוצגו בפניו עלול להכניס כוחות למלכודת מוות.
נתניהו דחה את ההסתייגויות וטען כי הפעולה ישימה וניתנת לביצוע בהצלחה. זמיר העלה גם את ההשלכות הבינלאומיות של המהלך, ובפרט את הקושי הכרוך בפינוי של כמיליון תושבים כאשר ישראל מתמודדת עם לחץ ודה-לגיטימציה בזירה הבינלאומית.
לפי הדיווח, הרמטכ"ל הזהיר כי מהלך כזה עלול להחריף את מצבה המדיני של ישראל. נתניהו לא שינה את עמדתו ודרש להתקדם בתוכנית לכניסה לעזה ולכיתורה.
בפרסום נטען כי הפעולה הצבאית, לצד התקיפה הישראלית בקטאר, הייתה בין הגורמים שתרמו בהמשך לקידום עסקת החטופים.
המסמכים שהועברו למבקר המדינה כוללים, לפי i24NEWS, גם דיונים על מבצעי "עם כלביא" ו"שאגת הארי", לצד שורה של החלטות מבצעיות ומדיניות נוספות.
מהפרוטוקולים שפורסמו עולה תמונה של מחלוקות חוזרות בין ראש הממשלה לבין בכירי מערכת הביטחון בשאלת היקף הפעלת הכוח, מידת הסיכון שיש ליטול והמשקל שיש להעניק לשיקולים מדיניים ובינלאומיים. בעוד שנתניהו דחף במספר מקרים לפעולות צבאיות רחבות, בכירים במערכת הביטחון הציגו הסתייגויות והמליצו על חלופות זהירות יותר.
הדיווח מציג את המחלוקות הללו כחלק משינוי שחל ביחסים בין הדרג המדיני לדרג הביטחוני מאז שבעה באוקטובר, כאשר ההכרעות על אופן ניהול המלחמה התקבלו לא פעם בניגוד להמלצות שהציגו ראשי מערכת הביטחון.