בשבוע האחרון, אחרי הפוגה קלה, חזר לחיינו קמפיין ההתראה המוקדמת. לאמור, ראשי מערכות הביטחון האחראיים והמנוסים הזהירו את הדרג המדיני ההרפתקן וחסר האחריות בראשות ראש הממשלה נתניהו מפני הבאות, ורק הוא בפזיזותו וחוסר ניסיונו חשד בהם במניעים פוליטיים סמויים ופספס את השביעי לעשירי, שהיה יכול כמובן להימנע אילו רק.
כן, זו תמצית הטמטום, בדיוק כמו שזה נשמע, ועדיין, ישראלים רבים משוכנעים שכל מילה כאן מדויקת.
הבה נפרק את השקר בשלבים: ראשית, טענת הממה נפשך, אם ידעתם, אזי איפה הייתם באותו לילה בעצמכם? שנית, טענת ההתראה השגויה והפוליטית והזלזול בזיכרון של כולנו. שלישית ואחרונה, העובדה שסיפורי ההתראות המצרית והאמירתית הופרכו בקול רעש גדול וחרף זאת יש מי שממחזר אותן בלופ אינסופי.
ראשית, כאמור, קיים טיעון של ממה נפשך. הרי אם ידעתם והתרעתם, איך לא הייתם מוכנים? אם חשבתם שאויבי ישראל מעוניינים לנצל את הקרע בעם כדי לרצוח בנו, איך נמנעתם מלפעול בליל שמחת תורה? למה לא התייחסתם ברצינות לסימנים המקדימים? למה לא פיזרתם את מסיבת הנובה? למה רונן בר הסתפק בשליחת צוות טקילה?
ואם ההתראה הייתה 'כללית', ובכן, מה אתם רוצים מנתניהו? האם תפקידו של ראש הממשלה לקבל התראות 'כלליות' ולעסוק בפענוח שלהן? הרי זה בדיוק הפוך. ראש הממשלה אמור לעסוק בקווים הכלליים של המוכנות ודווקא אתם, ראשי מערכת הביטחון ובעיקר המודיעין, אתם אלו שאמורים לדעת לדייק בפרטים הקטנים. במקום זאת, בחרו רונן בר, הרצי ואחרים לעסוק ב'תמונה הגדולה', שלא נוגעת אליהם ולא בתחום סמכותם, ולהשאיר לדרג המדיני לפצח את 'התמונה הקטנה'.
שנית, הרי כל בר דעת שהיה כאן זוכר בדיוק איזו התראה הייתה. התראות שנועדו בעיקר להפעיל לחץ פוליטי נגד הרפורמה המשפטית ופעלו כחליל מתוזמן ומשולב עם מחאת קפלן והסרבנות. הרי הטנטרום היה קבוע: פרסום במהדורות סוף השבוע על עוד מכתב סרבנים כשצמוד לו מגיעה 'התראה חמורה' של גורם ביטחוני. זה מה שהיה ועינינו ראינו ולא זר, והיאך החי מכחיש את החי? וכי מטומטמים אנחנו?
אני אפילו לא מדבר על זה שגם ההתראות שניסו לשוות לעצמן אופי מקצועי ועסקו באיום קונקרטי, התמקדו אך ורק באיום הנשקף מצפון. אף אחד לא חשב ולא עסק באיום מדרום, נהפוך הוא, ראשי המערכת הסבירו שוב ושוב שחמאס מורתע ומוחלש ומחפש תעסוקה וכסף ושקט.
לסיום, כבר שנתיים פלוס מוכרים לנו כאן באגרסיביות סיפורי מעשיות על התראות מוקדמות מגורמים זרים. מהחשיפה על המטוס המודיעיני המצרי שריחפה בחלל חודשים ארוכים עד שהפכה לבדיחה כשהתברר שמדובר בשני אנשי עסקים שעצרו לתדלוק, ועד הפייק-חשיפה של שלומי אלדר על התראה אמירתית, שבסיכומה מתברר שההתראה הייתה חלשה, לא רלוונטית לתקופה, עברה בכלל לידי השב"כ ולא הייתה לה שום משמעות קוהרנטית. לא יותר מכל התרברבות של בכיר בחמאס.
למה בכל זאת ממשיכים לפמפם לנו את הסיפורים האלו? יש כאן שתי תשובות:
האחת, התקשורת הישראלית בונה על חוסר הרצון של צרכן התקשורת הממוצע לרדת לפרטי פרטים. בסוף, מכל הררי המלל והפרשנים והטרחנים למיניהם, הוא יישאר משוכנע שאכן היה כאן כשל נורא של הנהגה פוליטית שבחרה לעצום עיניים מול התנהלותם הזהירה והאחראית של המקצוענים מהשב"כ ומאמ"ן.
השנייה, התקשורת הישראלית מחפשת כל תירוץ אפשרי כדי להציף את הכשל של השביעי לעשירי ולטשטש את מה שהתרחש מאז. צריך לזכור שהאסון והמחדל אכן היו באחריות הממשלה, וכנראה היו מתרחשים גם אצל כל ממשלה אחרת, אבל המהפך המדהים שהתחולל בכל רחבי המזרח התיכון בשלושת השנים האחרונות הוא הישג נדיר ובלתי נתפס והקרדיט עליו שייך כל כולו לממשלה המכהנת.
את התשובה אפשר לתת לתקשורת רק בקלפי. בעוד שבוע וחצי.