מוסלמים מתפרעים בפריז
מוסלמים מתפרעים בפריזצילום: רויטרס

לפני 23 שנים, בינואר 2004, השתתפתי במשלחת של עיתונאים ישראלים לפריז, בהזמנת ממשלת צרפת.

מטרת הסיור מבחינת המימשל הצרפתי היתה לשכנע אותנו, התקשורת הישראלית, שבניגוד לרושם שנוצר כבר אז - צרפת ממש איננה אנטישמית.

זה מה ששמענו בכל המפגשים עם בכירי המימשל הצרפתי, ובראשם נשיא צרפת דאז שיראק ושר הפנים שלימים יהיה נשיא צרפת ניקולא סרקוזי.

אחת החוויות שלי באותו ביקור לא היתה דווקא במפגשים עם הצמרת הצרפתית, אלא טיול נינוח בשעת ערב בשאנז אליזה עם אורי אורבך ז"ל, אז עדיין איש תקשורת טרם הצטרפותו לפוליטיקה.

האינתיפאדה בישראל כבר היתה אז אמנם בשלב דעיכה, תוצאה של מבצע 'חומת מגן', אבל עדיין טיול בירושלים היה אירוע רווי מתח. רוב בתי הקפה בערי ישראל היו עדיין ריקים, והנוסעים באוטובוסים עוד בחנו בעצבנות את פני הסובבים אותם, שמא מישהו מהם הוא מחבל מתאבד שבעוד רגע ילחץ על חגורת הנפץ ויעלה את כולם השמימה. אורי ז"ל ואני, עם כיפות סרוגות על ראשינו בגלוי, דיברנו על כך שבפריז הכל כל כך שונה. הנה האנשים מסתובבים ברחובות בנוחות, נוסעים באוטובוסים ברוגע, יושבים בבתי קפה בלי שום פחד ונכנסים למרכולים ללא שמץ של תחושת אימה.

באותו סיור ביקרתי גם במגדל אייפל. הגעתי בקלות למבנה שניבט מכל מקום בפריז, ניגשתי לקופה, קניתי כרטיס, ועליתי במעלית. 15 שנה אחר כך, בביקור נוסף בפריז, מצאתי את מגדל אייפל תחום מכל עבריו בחומה גבוהה, עם כניסה אחת למיתחם, ובדיקה ביטחונית בסגנון הנתב"ג לכל העובר דרכה: מגנומטר, 'תוציא את הדברים מהכיסים', מכונת שיקוף לתיקים וכו'. עברת את הבדיקה הביטחונית? בדיקה נוספת נערכת לכל מי שמבקש לעלות למגדל, עוד לפני קניית הכרטיסים.

הרחוב שבו שוכן ארמון האליזה, היה פתוח לתנועה חופשית. כיום הוא סגור בגדרות משני עבריו, וכך גם הרחוב בו נמצאות השגרירויות הבריטית והאמריקנית, והרחוב שבו שגרירות ישראל.

חצי יובל שנים עברו מאז טיילנו בנינוחות בפריז, לעומת המתח ברחובות ירושלים. חצי יובל שנים עברו, ובניגוד לפריז, בירושלים בירת ישראל האנשים מסתובבים כיום ברחובות בנוחות, נוסעים באוטובוסים ברוגע, יושבים בבתי קפה בלי שום פחד ונכנסים למרכולים ללא שמץ של תחושת אימה. אם נשיא צרפת מקרון היה משוכנע שהמדיניות האנטי-ישראלית שלו, על סף האנטישמית, תקנה לו חסינות מהפורעים המוסלמים בארצו, הוא גילה שהתבדה בענק.

והמהומות הללו לא נעצרות בפריז. מהומות אלימות פרצו אתמול גם ברחבי איטליה, עוד מדינה אנטי ישראלית, במחאה על יוקר המחיה - שכר נמוך ומחירי דלק גבוהים. כיכר הדומו - האטרקציה התיירותית הכי מפורסמת במילאנו הפכה לשדה קרב. לכאורה, מהומות על יוקר המחיה. אבל בסוף השבוע האחרון נשרפו דגלי ארה"ב וישראל במהלך צעדת הסטודנטים שהתקיימה ברומא. במהלך הצעדה נשמעו קריאות ל"חרם" על המדינה היהודית. עשרות דגלי פלשתין נצפו בצעדה. מהומות המוניות נמשכו עד שעות הלילה המאוחרות גם במילאנו שבאיטליה.

וזאת כאשר התביעה ברומא חוקרת 13 בכירים ישראלים, בהם ישראל כץ, איתמר בן גביר והרמטכ"ל רב אלוף אייל זמיר, בחשד לעינויים, חטיפה ושוד - במשטים לעזה. המשטים הללו, כזכור, נועדו לפרוץ את המצור על הרצועה, שתכליתו מניעת הכנסת אמצעי לחימה דוגמת רקטות וטילים לרצועה. כנראה זה לא עוזר לשלטון האיטלקי.

בכל פעם שאני שומע את הקיטורים הרגילים על הקושי לחיות במדינת ישראל, ועד כמה הביטחון כאן רעוע, אני עורך לבן שיחי את מבחן הכיפה: באיזו עיר בירה בעולם אני יכול להסתובב עם כיפה סרוגה על הראש בגלוי, בלי שום חשש מעצם היות הכיפה על ראשי: לונדון, פריז, רומא, ברלין או ירושלים? התשובה ברורה.

אין כמו חיים של יהודי במדינת ישראל, כמאמר השיר 'שלום לך ארץ נהדרת' ("הייתי בפריז וגם ברומא"): "מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור".