מבארי לציונות הדתית: האלוף שאיבד את אימו ב-7 באוקטובר - ורץ עם סמוטריץ'

ב-7 באוקטובר יצא אלוף במילואים יוסי בכר, תושב קיבוץ בארי ומפקד אוגדת עזה לשעבר, להילחם במחבלים שפלשו לקיבוץ, בזמן שאימו ואחיינו נרצחו בביתם.

שלוש שנים אחרי היום ההוא, הפתיע רבים במערכת הפוליטית, בקיבוץ, ואולי גם את עצמו - כשהצטרף דווקא למפלגת הציונות הדתית.

בריאיון לכאן חדשות, הוא מספר בגילוי לב על ההחלטה שגררה תגובות קשות מבית, ומנסה להסביר איך היא קשורה לקונספציה, שגם הוא עצמו היה חלק ממנה.

הוא מודה שעד ה-7 באוקטובר לא היה מעלה בדעתו שימצא את עצמו בדרך פוליטית משותפת עם בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק. הוא האמין באפשרות של שכנות ארוכת שנים עם הפלסטינים, ואף הקדיש מזמנו להסעת ילדים פלסטינים חולים לבתי חולים בישראל.

אלא שהטבח בקיבוץ שבו גדל, רצח אמו וארבעה מבני משפחתו הנוספים וההכרה בכישלון התפיסה הביטחונית שבה האמין, הובילו אותו לשינוי עמוק.

לבכר בן שחזר בתשובה, נדב, שמתגורר בגבעה סמוך להר ברכה, יחד עם רעייתו הדר. בני המשפחה מספרים כי הגיע למקום פעמים רבות כדי לסייע בהבאת ציוד, מכולות וחומרים הדרושים להקמת הבתים.

כשנשאל מה חשב על החלטת בנו לעבור לגבעה, השיב: "אני גאה על זה. אני ראיתי בזה חלק מהחלוציות, חלק מציונות בת זמננו, להחזיק את האדמה של הארץ שלנו".

לדבריו, ההתיישבות במקום נועדה גם למנוע התרחבות של בנייה פלסטינית סמוכה. בכר מצביע על בתים שנבנו באזור ומסביר כי מבחינתו, הנוכחות היהודית בגבעה היא חלק מהמאמץ להחזיק בשטח.

השינוי בתפיסת עולמו של בכר קשור גם לביקורת הנוקבת שלו על המערכת הצבאית, שבה שירת יותר משלושה עשורים. מי שמילא שורה של תפקידי פיקוד, ובהם גם תפקיד במפקדת אוגדת עזה, אינו פוטר את עצמו מאחריות לכישלון שהוביל ל-7 באוקטובר.

לדבריו, אחת מהנחות היסוד הייתה שחמאס מעוניין בראש ובראשונה לשמר את שלטונו ברצועה, ולכן יימנע ממתקפה רחבת היקף שעלולה לסכן את המשך שליטתו.

"חשבנו שמטרת העל שלהם זה לשמר את השלטון שלהם", הוא אומר. ההנחה הייתה שמתקפה משמעותית על ישראל תוביל לתגובה שתאיים על שלטון חמאס, ולכן לארגון אין אינטרס לצאת למהלך כזה.

לכך הצטרפה, לדבריו, ההסתמכות על המודיעין הישראלי. "אנחנו טעינו והאמנו שהמודיעין שלנו ייתן לנו התראה ברורה על ההקשר הזה. כשלנו גם בזה וגם בזה".

את התוצאה הוא מתאר במילים קשות: "בסוף אוגדת עזה הולכת לישון, תרתי משמע. גם המפקדים הבכירים וגם הלוחמים במוצבים".

כאשר הוא נשאל אם מתקפה דומה עלולה להתרחש שוב, תשובתו חד-משמעית. "בוודאי. זה גם יקרה עוד פעם אם אנחנו לא נדאג שהפלסטינים הערבים לא יהיו פה. מתישהו זה יקרה עוד פעם".

השינוי הפוליטי של בכר אינו נעצר ביהודה ושומרון. אחת ממטרותיו המרכזיות היא חידוש ההתיישבות היהודית ברצועת עזה. "אני רוצה לקוות שממשלה ימנית, שנציגי הציונות הדתית הם שותפים בכירים בה, תבטל את חוק ההתנתקות", הוא אומר, ומציג את השלב הבא מבחינתו: העמקת ההתיישבות ברצועה, כך שייווצר קו קדמי של יישובים מול יישובי העוטף הקיימים.

בכר משוכנע כי מהלך כזה יבטיח את עתידו הביטחוני של קיבוץ הולדתו. "אם אנחנו נכבוש את עזה, נתיישב שם וכן הלאה, והעתיד של בארי יהיה מאובטח לנצח נצחים, זו תהיה המתנה הכי גדולה שאני יכולתי להעניק למקום שגדלתי בו",.

הוא מודע היטב לכך שהבחירה הזאת מעוררת התנגדות בסביבתו הקרובה. בקיבוץ, בקרב חברים ותיקים ואפילו בין קצינים בכירים ששירתו לצדו במשך עשרות שנים, לא כולם מקבלים את החלטתו.

"התאכזבתי מהם", הוא מודה. לדבריו, חלק מהאנשים שהוא אוהב ומעריך הגיבו בזלזול לעצם האפשרות שיחבור לאנשי הציונות הדתית.

הוא מספר על קצינים בכירים שפנו אליו באופן שלדבריו היה אגרסיבי ואף מעליב, ודרשו ממנו לחזור בו מהחלטתו. עם אחד מהם, הוא אומר, ייתכן שאף נותק הקשר. "בוא נגיד שזו לא מההחלטות הפופולריות שעשיתי בחיים", הוא מסכם את היחס שקיבל.

למרות התגובות, בכר אינו מתחרט על החלטתו. הוא מעדיף, לדבריו, לחשוב על עצמו כמי שפועל למען עם ישראל, למען תושבי העוטף ולמען קהילת בארי, גם אם חבריו בקיבוץ עדיין אינם שותפים למסקנותיו.