הביזה בפריז
הביזה בפריזצילום: רויטרס

על רקע המהומות שממשיכות להסעיר את צרפת ומעוררות חשש מאובדן שליטה, לצד דיווחים על התפרעויות גם באיטליה ועל אפשרות להתפשטותן למדינות נוספות, שוחחנו עם אולגה דויטש, מומחית לאירופה ועמיתה בכירה במכון משגב לביטחון לאומי, על הגורמים למשבר, התנהלות הרשויות וההשלכות האפשריות על עתידה של אירופה.

לדברי דויטש, האירועים אינם תופעה מקרית, אלא תוצאה של מדיניות רבת שנים שנמנעה מהתמודדות עם שורשי הבעיה. "זו תוצאה של שנים של היעדר טיפול בבעיה מהשורש, נרמול התפרעויות, הפגנות ואלימות. הם לא רק שלא טיפלו באלימות, אלא גם בהגדרה של האירועים שמגיעים מקבוצות איסלאמיסטיות ומהגרים כאלימות".

לטענתה, הניסיון הצרפתי להימנע מזיהוי מפורש של הגורמים המעורבים במהומות מקשה על ההתמודדות עם התופעה ואף משפיע על אופן הסיקור התקשורתי. "גם היום, התקשורת המיינסטרימית בצרפת מדווחת על התפרעויות ככאלה שקורות 'בעיקר בערים מולטי תרבותיות', כלומר שיש בהן הרבה מהגרים, אבל לא אומרים את זה במפורש". לדבריה, החשש מהצבעה על קבוצות אוכלוסייה מסוימות כגורם לבעיה גובה מצרפת מחיר כבד.

כדוגמה נוספת מביאה דויטש את מדיניות הבידוק הביטחוני בשדות התעופה בצרפת. לדבריה, הרשויות אינן יכולות לבצע בדיקות קפדניות על בסיס מוצא מסוים, אלא נדרשות להסתמך על בדיקות אקראיות. זאת, לדבריה, בניגוד לנהוג בנמל התעופה בישראל, שבו ניתן לבצע בידוק ממוקד יותר בהתאם לשיקולים ביטחוניים.

"הם רוצים לייצר חברה רב-תרבותית, אבל עם זאת הם פוגעים בתחושת הלאום", אומרת דויטש. לדבריה, צרפת מתקשה לשמר זהות לאומית מגובשת וגאה מבלי להיתפס כלאומנית, והקושי הזה משפיע גם על יכולתן של הרשויות להגדיר את הגורמים לאלימות ולהתמודד עמם.

לדבריה, המחאה החלה סביב דרישות חברתיות וכלכליות לגיטימיות, אך בתוך זמן קצר הידרדרה לאלימות קשה. "המהומות התחילו לכאורה עם משהו תמים ולא פסול, הדרישה לשיפור מערכת החינוך וטיפול ביוקר המחיה, ומהר מאוד זה גלש לאלימות חסרת תקדים. הם הורסים רשויות, בוזזים חנויות. אי אפשר להתנער מהעובדה שמי שמוביל את ההפגנות זה השמאל הקיצוני וקבוצות האיסלאמיסטים".

דויטש מזכירה כי צרפת ניצבת, לדבריה, כחצי שנה לפני בחירות, ומעריכה כי לכאוס ברחובות עשויה להיות השפעה גם על הזירה הפוליטית.

שאלנו את דויטש אם המחאה החלה מתוך מצוקה אותנטית ורק בהמשך הידרדרה לאלימות, או שמא גורמים קיצוניים תכננו מלכתחילה לנצל את הדרישות החברתיות כדי להצית מהומות. היא נזהרת מלקבוע מסמרות, משום שהאירועים עדיין מתפתחים. "לרוב זה מתחיל מאירוע נקודתי שמשחרר את המפלצת הזו והכוחות הקיצוניים מתלבשים על זה".

לדבריה, התחזקות הימין בצרפת והקושי של השמאל להציג חלופה משמעותית יוצרים קרקע נוחה לניצול המחאה בידי גורמים קיצוניים. "היום בצרפת הימין מתחזק באופן יציב, והשמאל לא באמת מביא משהו משמעותי לשולחן. השמאל הקיצוני יודע לייצר אנרכיה כדי לייצר תחושה בקרב המצביעים שהממשלה היא האחראית על המצב והדרך היחידה היא הפלת משטר".

לדבריה, הגורמים הללו פונים בעיקר לצעירים, שנכונים יותר לצאת לרחובות ולעיתים אינם מודעים למלוא ההשלכות של מעשיהם. כך, היא טוענת, מחאות שהחלו סביב סוגיות אזרחיות הפכו במהירות לקיצוניות, תוך מעורבות גוברת של קבוצות איסלאמיסטיות וגורמים רדיקליים נוספים.

דויטש סבורה כי האירועים מציבים מבחן משמעותי בפני המחנה הפוליטי של המרכז והמרכז־ימין בצרפת. "מתי ייפול שם האסימון ויקראו לילד בשמו. עד שזה לא יקרה הם לא יתמודדו עם הבעיות", היא אומרת.

לטענתה, למרות הניסיונות לטשטש את זהותם של חלק מהמעורבים במהומות, התיעודים המצולמים מציגים תמונה ברורה יותר. היא מצביעה על הנפת דגלי אש"ף, פגיעה בבתי כנסת ומעורבות של מהגרים במעשי ביזה והתפרעויות. לדבריה, האירועים מזכירים במידה מסוימת את ההתפרעויות בסאוטה שבספרד, אך היקף האלימות הנוכחי חריג במיוחד.

שאלנו את דויטש גם אם ייתכן שבצרפת מתרחשים אירועים חמורים שאינם זוכים לסיקור בתקשורת הרשמית. היא מדגישה כי אינה נמצאת בצרפת עצמה ולכן אינה יכולה לקבוע זאת בוודאות, אך מעריכה כי ייתכן שישנם אירועים שאינם מגיעים לידיעת הציבור הרחב.

"התחושה היא של תוהו ובוהו וכאוס מוחלט. בימים הקרובים עוד נשמע מה קורה שם. יש כאן יוצאי צרפת שיש להם קרובים שם והם ישמעו פרטים על מה שקורה שם".

לדבריה, אחד החששות המשמעותיים הוא מפגיעה בתפקודם של מוסדות השלטון. כדי להמחיש את חומרת התרחיש, היא מציעה לדמיין מה עלול להתרחש אם בעקבות שיבושים במערכות הממשלתיות לא ישולמו קצבאות הפנסיה לאזרחים הזכאים להן. עצם החשש מתרחיש כזה, לדבריה, מעיד על עומק המשבר.

דויטש מביעה תקווה כי הנשיא עמנואל מקרון ואנשי ממשלו יצליחו להתעשת ולהשיב את הסדר לרחובות. עם זאת, היא מותחת ביקורת על אופן התנהלותו של הנשיא, שלדבריה מקפיד לשלב בגינויי האלימות גם הדגשה של הזכות להפגין. בעיניה, המסרים הללו משדרים היעדר מנהיגות ברורה ותקיפה, דווקא בשעה שבה צרפת זקוקה לה.

לדבריה, מדיניותו של מקרון נשענה לאורך השנים על תמיכתם של כוחות שמאל, ירוקים וליברלים, והדבר השפיע גם על מדיניות החוץ שלו, בין היתר ביחסו הביקורתי כלפי ישראל.

כעת, היא מעריכה, ניצב מקרון בפני מלכוד פוליטי: כדי להשיב את השקט לארצו, עליו להתנער ממדיניות ההבלגה וההכחשה ולגנות באופן ברור את הקבוצות שלטענתה מובילות את המהומות. אלא שחלק מאותם גורמים משתייכים למחנות פוליטיים התומכים בו. דויטש מטילה ספק ביכולתו של מקרון להפגין את המנהיגות הנדרשת כדי להתמודד עם המצב.

ומה באשר לאיטליה, שגם בה דווח על מהומות ומעשי ביזה? דויטש אומרת כי בשלב זה עדיין קשה לקבוע מה בדיוק מתרחש שם, אך היא מזהה קווי דמיון לאירועים בצרפת.

"שם עדיין לא ברור מה קורה. יש התפרעויות פתאומיות ברחובות מילאנו. על פניו נראה שזה גלש מצרפת, כי גם שם מדברים על יוקר המחיה ומחירי הדיור, אבל בפועל הם בוזזים את הרחובות ומניפים דגלי פלשתין. זה נראה כמו גלישה מצרפת".

לדבריה, גם בפורטוגל מתחילות מהומות, ומדינות נוספות, ובהן ספרד, צריכות להיערך לאפשרות של התפרצות אירועים דומים. היא מסבירה כי במדינות רבות באירופה קיימים מתחים חברתיים וקשיים כלכליים הדומים לאלה שלטענתה הציתו את המחאה בצרפת. מציאות זו, היא מזהירה, עלולה לאפשר לגורמים קיצוניים לנצל מחאות מקומיות ולהפוך אותן לגל רחב של הפרות סדר.

"החשש הוא שעכשיו נראה גל של אנרכיסטים שמתלבשים על נושאים לגיטימיים, ולא מחפשים לתת להם מענה אלא להפיץ כאוס ולהפיל ממשלות".