ריאיון משה פייגלין יור מפלגת זהות

"נתניהו חתם כבר ומקים ברגע זה לחמאס, כעונש במירכאות על מה שהוא עשה לנו בשבעה באוקטובר, מדינה". כך טוען יו"ר מפלגת זהות, משה פייגלין, בריאיון שנערך עמו באולפן ערוץ 7 בירושלים.

פייגלין מאשים את ראש הממשלה בנימין נתניהו בכך שלא הכריע את חמאס במהלך המלחמה, וטוען כי ההסדר המתגבש ברצועת עזה יותיר את הארגון כגורם השולט בה בפועל.

לדבריו, ההבטחות לפירוז חמאס מנשקו אינן משנות את המציאות שהוא צופה. "מה שקובע מי הריבון זה המונופול על הפעלת הכוח. ואם הנשק נשאר בידי חמאס, אז בידיו המונופול על הפעלת הכוח. ולכן הוא הולך להיות הריבון בעזה", אמר.

פייגלין טוען עוד כי במצרים מתאמנים אלפי אנשי חמאס לקראת השתלבות בכוח ביטחוני עתידי ברצועה, וכי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הסכים לבקשת נתניהו לדחות את כניסתם עד לאחר הבחירות. לטענות הללו לא הוצגו ראיות במהלך הריאיון.

הביקורת של פייגלין על נתניהו אינה מביאה אותו לתמיכה בהקמת ממשלה חלופית בראשות גדי איזנקוט. הוא מבהיר כי בכוונתו לפעול מתוך המחנה הלאומי, אף שהוא רואה פער עמוק בין תפיסת עולמו לבין זו של ראש הממשלה.

"הרוב היהודי בחר בנתניהו, מה אני יכול לעשות? זה מה שיש לי", אמר. לדבריו, דווקא מתוך המחנה הזה אפשר יהיה להפעיל לחץ לשינוי המדיניות הביטחונית והמדינית.

לצד הביקורת החריפה, פייגלין מבקש להבהיר כי אינו רואה בנתניהו אדם רע. הוא משבח את פעילותו הכלכלית בעבר, בין היתר כשר אוצר ובקידום הסכמי הגז, אך סבור שתפיסתו המדינית אינה יכולה להוביל להכרעה הנדרשת. "נתניהו, הכי ישראלי שיש. הוא איש טוב, הוא לא איש רע. אני לא בונה את עצמי מדמוניזציה של נתניהו", אמר.

הדרישה לתיק הביטחון: שינוי יסודי בתפיסת הביטחון

פייגלין אינו מסתפק בדרישה להשפעה כללית על הממשלה הבאה. הוא מצהיר כי ידרוש תפקיד ביטחוני בכיר שיאפשר לו לפעול לשינוי מערכת הביטחון.

"אני הודעתי שאני אדרוש תפקיד ביטחוני סופר משמעותי שבו אני יכול להתחיל ולתקן את מערכת הביטחון", אמר. כאשר נשאל אם יסכים לקבל תיק ממשלתי שאינו קשור לתחום הביטחוני, השיב בשלילה נחרצת.

לדבריו, חזרתו לפעילות פוליטית במסגרת מפלגת זהות נובעת מהצורך להציע שינוי יסודי בתפיסת הביטחון של ישראל. הוא טוען כי המערכת המדינית והצבאית ממשיכה לפעול על פי תפיסות שהתגבשו לפני הסכמי אוסלו וההתנתקות, וכי אירועי שבעה באוקטובר לא הובילו לשינוי הנדרש.

פייגלין מציג תפיסה שלפיה על ישראל לעבור ממדיניות של הכלה ופעולות צבאיות מוגבלות למדיניות של הכרעה ושליטה בשטח. הוא שב על הסיסמה שהשמיע כבר בתחילת המלחמה: "כיבוש, גירוש והתיישבות".

לדבריו, העיקרון הזה אינו מוגבל לרצועת עזה, אלא חל על שטחים שמהם מותקפת ישראל ושאותם הוא רואה כחלק מארץ ישראל.

"החזון שלנו הוא לא וילה בג'ונגל. החזון שלנו הוא מעצמה יהודית אזורית, עם בית מקדש במרכזה", אמר.

פייגלין טוען כי תפיסת הביטחון הקיימת השפיעה גם על בניין הכוח של צה"ל. הוא מתח ביקורת על צמצום כוחות היבשה ועל החלטות שהתקבלו בעבר בנוגע למערך המילואים ולכוחות השריון, וטען כי נדרש שינוי מקיף בהיערכות הצבא.

המתקפה על עופר וינטר ובן גביר: גם הגנרלים לא מציעים שינוי

פייגלין מתח ביקורת גם על עופר וינטר, וטען כי אפילו קצינים המזוהים עם גישה התקפית אינם מציעים בהכרח שינוי מהותי בתפיסת הביטחון.

בהתייחסו להצעתו של וינטר להפריד בין חמאס לאוכלוסייה ברצועת עזה, אמר פייגלין: "במילים אחרות, לא הבנת כלום". לטענתו, גם הגישה הזאת ממשיכה לראות בחמאס את האויב, במקום לאמץ את התפיסה הרחבה יותר שהוא עצמו מציע ביחס לרצועה.

פייגלין דחה את ההנחה שניסיון צבאי בכיר הוא תנאי הכרחי להובלת מערכת הביטחון. "קודם כול, שבענו גנרלים, תודה רבה", אמר.

הוא התייחס גם לשאיפתו של איתמר בן גביר לכהן כשר הביטחון. לדבריו, הדרישה של בן גביר לתפקיד אינה נובעת מתפיסה אסטרטגית מגובשת שתאפשר לבנות מחדש את צה"ל.

פייגלין טען כי גם בן גביר עלול להמשיך לפעול במסגרת התפיסות הביטחוניות הקיימות, והציג את שאיפתו שלו לתפקיד ביטחוני בכיר כניסיון להוביל שינוי עמוק יותר.

הביקורת על הימין: סיכת חבל תלייה אינה חזון

את הפער בין תפיסתו לבין זו של ראש הממשלה מציג פייגלין גם כהבדל בין זהות ישראלית לזהות יהודית. לטענתו, המחנה הלאומי אינו יכול להסתפק בהתנגדות למדיניות השמאל, אלא חייב להציג חזון עצמאי המבוסס על הלאומיות היהודית ועל המסורת.

בהקשר הזה הוא מותח ביקורת גם על מנהיגי ימין קודמים. הוא מזכיר את נסיגת ישראל מסיני בתקופת מנחם בגין ואת המשך תהליך אוסלו לאחר עליית נתניהו לשלטון בשנת 1996, וטוען כי בשני המקרים לא הוצגה חלופה רעיונית מגובשת לתפיסה המדינית שהובילה את המהלכים.

לדבריו, הבעיה אינה נעוצה רק בזהותו של ראש הממשלה המכהן, אלא בהיעדר חזון ברור שיכול להנחות את ההחלטות הביטחוניות והמדיניות.

פייגלין טען כי לימין הישראלי לא הייתה במשך שנים אלטרנטיבה רעיונית מגובשת לשמאל, וכי גם מפלגות הימין המזוהות עם הקו האמוני אינן מציגות תפיסת עולם ברורה דיה שתאפשר להן לעמוד מאחורי דרישותיהן לאורך זמן.

במסגרת הביקורת הזאת התייחס גם לסמל חבל התלייה, המזוהה עם הדרישה להחמרת הענישה כלפי מחבלים. פייגלין טען כי עצם ההנפה של סמל כזה אינה תחליף לתפיסת עולם מדינית וביטחונית רחבה.

"חבל תלייה זה לא חזון. בית המקדש זה חזון", אמר. לדבריו, רק מתוך חזון לאומי מגובש ניתן לגזור אסטרטגיה, מדיניות ביטחונית וקווים אדומים שינחו את נבחרי הציבור גם כאשר הם נדרשים לקבל החלטות קשות.

זהות כבית חב"ד פוליטי: החיבור בין דתיים לחילונים

פייגלין מסביר כי החזון של מפלגת זהות מבקש לחבר בין זהות יהודית לאומית לבין חירות אישית. הוא דוחה את החלוקה המקובלת בין דתיים לחילונים, וטוען כי רבים מהצעירים המשתתפים בכנסי המפלגה מחפשים חיבור לתרבות היהודית בלי שיידרשו לשנות את אורח חייהם. "אני אומר שזהות היא בית חב"ד פוליטי", אמר.

הוא תיאר כנסים שבהם משתתפים צעירים מרקעים שונים, בהם חרדים וחילונים, הנושאים סמלים המזוהים עם בית המקדש. לדבריו, המפלגה אינה מבקשת לכפות שמירת מצוות, אלא ליצור מסגרת רעיונית משותפת שבה כל אדם יוכל למצוא את מקומו.

פייגלין השווה את התפיסה הזאת לבית חב"ד שאליו מגיע מטייל ישראלי בחו"ל. לדבריו, המבקר יודע מהי זהותו הדתית של המקום, אך גם יודע שיתקבל כפי שהוא, בלי שיידרש לשנות את אורח חייו.

"זהות לאומית מוצקה וחירות אישית הן לא פשרות", הסביר. "לא כפשרה, אלא כזהות וחירות שנובעות אחת מתוך השנייה".

כדוגמה לאופי החיבור שמציעה התנועה סיפר על איריס פורטוגלי, שניהלה במשך שנים בית ספר למוזיקה ברמת השרון. לדבריו, בתקופת הקורונה התנגדה לחיוב תלמידים להתחסן כתנאי להגעה ללימודים, עזבה את עבודתה ובהמשך נחשפה לספרו "אדם מחפש זהות". כיום, לדבריו, היא ובני משפחתה מזוהים עם התנועה.

פייגלין קושר את הגישה הזאת לתפיסתו את היהדות כתרבות לאומית רחבה, ולא כמערכת של חובות דתיות פרטיות בלבד. לדבריו, בית המקדש הוא חלק מרכזי מהחזון הלאומי שהוא מבקש לקדם.

הרפורמה המשפטית: בחירה ישירה של שופטי בג"ץ

העיקרון של צמצום הכפייה הממשלתית עומד גם במרכז הצעותיו של פייגלין לשינוי מערכת המשפט.

בניגוד למהלכי הרפורמה המשפטית שקודמו בממשלה, הוא מציע בחירה ישירה של שופטי בית המשפט העליון בידי הציבור. לדבריו, במקום מאבק בין מחנות פוליטיים על השליטה בוועדה לבחירת שופטים, יש להעביר את סמכות הבחירה לאזרחים עצמם. "תחזיר את המדינה לעם, תן את החירות לאזרחים", אמר.

פייגלין טוען כי הניסיון לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים באמצעות חקיקה אינו פותר את המחלוקת העקרונית, אלא רק מעביר את מוקד השליטה ממחנה פוליטי אחד לאחר.

לדבריו, בחירה ישירה של שופטים עשויה לשנות את אופי הוויכוח הציבורי. הוא סיפר כי הציג את הרעיון גם בשיחה עם פעיל המחאה משה רדמן, וכי השניים לחצו ידיים במהלך השיחה. עם זאת, הוא הבהיר שאינו מניח כי רדמן יתמוך בהכרח בהצעת חוק שתוגש מטעם מפלגת זהות.

משרד החינוך: פחות מדינה, יותר בחירה להורים

גישה דומה מציג פייגלין ביחס למערכת החינוך. הוא אינו מציע לבטל לחלוטין את משרד החינוך, אלא לצמצם אותו באופן משמעותי ולהותיר בידיו בעיקר סמכויות פיקוח.

לפי התוכנית שהציג, תקציב החינוך יועבר להורים באמצעות שוברים, והם יוכלו לבחור באיזה מוסד חינוכי ילמדו ילדיהם, ללא תלות באזורי הרישום הקיימים. הוא מציע לאפשר גם הקמת בתי ספר חדשים בידי קבוצות הורים.

לדבריו, השינוי ייצור תחרות בין מוסדות החינוך, יאפשר התאמה טובה יותר לצורכי המשפחות ועשוי לשפר את שכר המורים. "מי הלקוח של מערכת החינוך הישראלית? בטח לא התלמידים, גם לא המורים. הממסד עצמו הוא הלקוח", טען.

פייגלין הציג חישוב שלפיו חלוקת תקציב החינוך בין התלמידים תאפשר להעמיד לרשות כל תלמיד סכום חודשי של כ־3,000 שקלים. הוא אף טען כי במסגרת כיתות קטנות יותר ניתן יהיה להציע למורים שכר התחלתי של 40 אלף שקלים. מדובר בחישובים שהציג בריאיון, ללא פירוט מלא של הנחות התקציב והעלויות הנלוות.

הוא מתח ביקורת על המנגנון המנהלי של מערכת החינוך וטען כי חלק ניכר מהתקציב מופנה לתחזוקתו במקום לשיפור ההוראה. לדבריו, העברת כוח הבחירה להורים תאפשר גם למוסדות חינוך בעלי אופי דתי, מסורתי או אחר להתפתח בהתאם לביקוש.

חוק הגיוס: בעד גיוס חרדים, נגד הקמפיין

בסוגיית גיוס החרדים נקט פייגלין עמדה ברורה בעד חובת שירות שוויונית, אך במקביל תקף את האופן שבו מתנהל המאבק הציבורי בנושא.

"כולם צריכים להתגייס באופן שוויוני", אמר. כשנשאל אם הדרישה חלה גם על תלמידי ישיבות הלומדים במשך כל היום, השיב בחיוב, תוך שהוא מציע חריגים מצומצמים למצטיינים במיוחד בלימוד תורה, בדומה להסדרים המאפשרים פטור או דחייה בתחומים אחרים.

עם זאת, פייגלין טוען כי המחסור בכוח אדם בצה"ל אינו נובע רק מאי־גיוס חרדים. הוא האשים את הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט בשחרורם של כ־120 אלף חיילי מילואים, וקרא לשנות את מדיניות כוח האדם בצבא.

במקביל טען כי קמפיין גיוס החרדים הפך לכלי במאבק פוליטי שנועד להעמיק את הקרע בחברה הישראלית. הוא הביע ביקורת מיוחדת על גורמים בציונות הדתית שהצטרפו לקמפיין, אף שלדבריו הציבור הזה שילם מחיר כבד במלחמה.

"אני חושב שהיא מגש הכסף שעליו מוגשת לנו מחדש מדינת ישראל", אמר על הציונות הדתית, אך הוסיף כי הוא מתקשה להבין את השתלבותה במה שכינה "הפח הקפלניסטי הזה של קמפיין גיוס החרדים".

פייגלין העלה גם טענות על מימון חיצוני של פעילות מחאה בישראל, אך לא הציג במהלך הריאיון אסמכתאות לסכומים ולמקורות המימון שהזכיר.

הבחירות הקרובות: היעד של מפלגת זהות

לקראת הבחירות הביע יו"ר זהות ביטחון ביכולתה של מפלגתו להיכנס לכנסת ולהשפיע על הרכב הממשלה הבאה.

לדבריו, סקרים שבחנו אפשרות של ריצה משותפת עם הציונות הדתית הצביעו על תמיכה משמעותית, והוא סבור שמודלים מקובלים של סוקרים מתקשים לזהות את קהל התומכים של מפלגתו.

הוא טען כי לזהות יש תמיכה בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות, ובהן חרדים, יוצאי ברית המועצות לשעבר וצעירים חילונים, וכי שיעור המצביעים הבטוחים בבחירתם במפלגה גבוה במיוחד.

פייגלין העריך כי ריצה משותפת עם הציונות הדתית עשויה להניב שמונה מנדטים ואף יותר, והביע תקווה שמפלגתו תוכל להכניס לכנסת כמה נציגים. הנתונים וההערכות הוצגו על ידו ללא הצגת הסקרים המלאים.

נפילת הנכד: השבועה על הקבר

הרגע האישי והכואב ביותר בריאיון הגיע כאשר נשאל פייגלין על נכדו, סמל יאיר, שנפל במהלך הלחימה ברצועת עזה.

פייגלין סיפר כי נכדו התכונן לשירות הצבאי בנחישות רבה, וכי לאחר שהתגייס בחר להישאר עם חבריו בלחימה גם כאשר נפתחו בפניו אפשרויות אחרות. לדבריו, הנכד רצה להשתתף במאמץ להכרעת האויב ולשחרור החטופים.

פייגלין קשר את נפילתו לביקורתו על אופן ניהול המלחמה ועל שליחת חיילים לפעולות חוזרות ונשנות בשטח הרצועה. כשנשאל על הכאב הכרוך בידיעה שנכדו נפל במהלך פעילות במבנה ממולכד, השיב: "בטח שנשרף הלב. בטח שנשרף הלב".

הוא סיפר כי על קברו של נכדו נשבע להמשיך לפעול להשגת הניצחון שלמענו, לדבריו, יצא להילחם.

"אני, בנאום שנתתי על קברו, נשבעתי שאני לא אתן לקחת לו את הניצחון", אמר. לדבריו, האובדן לא שינה את עמדותיו המדיניות והביטחוניות, אך העניק להן משמעות אישית עמוקה יותר. הוא הדגיש כי אינו רואה אפשרות להישאר מחוץ לעשייה הציבורית בזמן שמדינת ישראל ממשיכה, לשיטתו, באותה תפיסה שהובילה לאירועי שבעה באוקטובר.

"אני נושא את השבועה הזו עמי", אמר. "אנחנו ננצח".