
הקמפיין שמוביל נפתלי בנט, שבמסגרתו הוא מקיים שיחות ישירות עם אזרחים דווקא במעוזי ההתנגדות אליו, מעורר תשומת לב רבה בקרב תומכיו ומתנגדיו כאחד. עם היועץ האסטרטגי רוני רימון שוחחנו על היתרונות והחסרונות של המהלך, על קהלי היעד שאליהם מכוון בנט ועל השאלה אם העימותים עם מצביעי הליכוד עשויים להיתרגם בסופו של דבר לתמיכה בקלפי.
רימון סבור כי מדובר במהלך נכון מבחינתו של בנט. "בבחירות כל אחד הולך לאזור הנוחות שלו, ובנט, ובמידה מסוימת גם איזנקוט, הולך לנקודות ההתנגדות הקשות. הוא רוצה להציג את עצמו כאיש ימין ולומר לליכודניקים: אני סוג של ליכודניק משודרג, אני ימני יותר מהליכוד ואשמיע לכם את הביקורת על הממשלה".
לדבריו, יש בקמפיין גם ממד של אומץ פוליטי, משום שבנט בוחר להתמודד ישירות עם ביקורת מצד מי שאינם מתכוונים בהכרח להצביע עבורו. "זה קמפיין אמיץ גם לגבי היכולת להתעמת עם מי שאומרים לו בסוף הדברים: 'שמעתי אותך, אבל אני מצביע לנתניהו'".
האם קמפיין מסוג זה מסוגל גם להניב תמיכה ממשית בקלפי? רימון מסביר כי המהלך מכוון לשני קהלים שונים, וכי הצלחתו אינה נמדדת רק ביכולתו להעביר מצביעים ממחנה פוליטי אחד לאחר.
"בחירות זה תחום של השתדלות. צריך לעשות השתדלות, והוא פונה כאן לשני קהלים. ישנו קהל חיצוני של מצביעי ימין שאותם הוא רוצה להעביר לגוש שבו הוא נמצא, וישנה מטרה נוספת והיא מאבק בתוך הגוש, מי יקבל יותר מנדטים".
רימון מוסיף כי עצם ההגעה למעוזי הליכוד נועדה לחזק את תדמיתו הימנית של בנט. "הוא עושה קמפיין ימין והולך למחוזות ליכוד ובכך הוא מדגיש את עובדת היותו איש ימין והוא שם את עצמו בעמדה של מי שמייצג את הימין בתוך גוש האופוזיציה".
על רקע הדברים שאלנו את רימון אם העובדה שבנט רואה בעצמו חלק מגוש אופוזיציה הכולל גם את יאיר גולן אינה מרוקנת מתוכן את ניסיונו להציג את עצמו כאיש ימין.
בתשובתו מבקש רימון להבחין בין שני היעדים של הקמפיין. לדבריו, לצד הניסיון להעביר מצביעים מגוש הקואליציה לגוש האופוזיציה, בנט מבקש לחזק את מעמדו בתוך הגוש שאליו הוא משתייך.
מדובר, הוא מסביר, במצביעי ימין שכבר החליטו לתמוך באחת ממפלגות האופוזיציה, אך עדיין מתלבטים בין בנט, איזנקוט וליברמן. בפני קהל זה מבקש בנט להציג את עצמו כנציג הימין בתוך הגוש, וכמי שמסוגל לבטא את אכזבתם מהממשלה ומהקואליציה הנוכחית.
סוגיה נוספת שעלתה בשיחה נוגעת לשותפותו הקואליציונית של בנט בעבר עם מנסור עבאס. שאלנו את רימון אם מצביעים פוטנציאליים אינם נרתעים מכך שבנט אינו מתכחש לשותפות הזו, אף שהוא מבטיח שלא לחזור עליה. האם עצם ההודאה בטעות אינה עלולה לפגוע באמינות שמצביעים מבקשים למצוא במנהיגם?
רימון סבור כי דווקא הודאה בהתנהלות שאינה אידיאלית עשויה להתקבל בחיוב אצל חלק מהמצביעים ולחזק את אמינותו של בנט. "אמירה כזו מצידם של פוליטיקאים שלוקחים אחריות על מעשים שהם עשו בעבר, זה אלמנט שעושה רושם של אמינות, כי אנחנו יודעים שפוליטיקאים לא מודים בשום טעות".
אלא שבנט אינו מסתפק בהבטחה שלא לשוב על המהלך. הוא גם מעניק הסברים ערכיים להחלטתו לשתף פעולה עם מנסור עבאס, שאותו הוא מתאר כשותף קואליציוני טוב, ומציג את הקמת הממשלה המשותפת כמעשה של אחריות שנועד למנוע סבב בחירות נוסף.
על כך שאלנו את רימון אם ההצדקה הזו אינה דווקא מחזקת את החשש שבנט עשוי לחזור בעתיד על מהלך דומה. הרי אילו היה מציג את השותפות ככשל ערכי ומנהיגותי שעליו הוא מתחרט, ניתן היה להניח שהסיכוי שיחזור עליה קטן יותר. אולם כאשר הוא ממשיך להצדיק את ההחלטה מבחינה ערכית, האם הבטחתו שלא לשוב עליה משכנעת?
לדעת רימון, שאלות מסוג זה מעסיקות בעיקר מצביעים שממילא אינם מתכוונים לתמוך בגוש האופוזיציה. לעומת זאת, בקרב מי שמתלבטים בין בנט לאיזנקוט, המסרים הללו עשויים דווקא לפעול לטובתו.
לדבריו, עצם נכונותו של בנט להגיע למפגשים עם מתנגדיו, להתמודד עם שאלות קשות על עברו ולהודות בטעויותיו עשויה לחזק את מעמדו בקרב אותם מתלבטים. בעיניהם, המהלך עשוי להציג אותו כפוליטיקאי שמסוגל לנהל שיח גם עם מי שנמצאים בצדו האחר של המתרס הפוליטי, ובכך להעניק לו יתרון על פני איזנקוט.
לקראת סיום השיחה ביקשנו את התייחסותו של רימון גם להופעתו החיצונית של בנט במפגשים הללו. בניגוד להופעה הרשמית המקובלת של מועמד לראשות הממשלה, בנט מגיע לשיחות עם האזרחים בלבוש יומיומי ופשוט, ללא חליפה ועניבה.
רימון מבהיר כי דווקא הבחירה הזו פחות מוצאת חן בעיניו. "אני פחות אוהב את זה", הוא אומר ומסביר: "כשאנשים מנסים להיראות משהו מסוים בכוח, זה לא יוצא טוב. הוא מכריז על עצמו כמועמד לראשות ממשלה ומועמד לראשות ממשלה צריך להיראות כמו ראש ממשלה ולא כמו אחד שיצא לריצת בוקר".

