שי טייב בכנסת
שי טייב בכנסתצילום: Yonatan Sindel/Flash90

בתחילת השבוע שעבר סיים את תפקידו באופן רשמי אחד הקצינים המשפיעים ביותר בצה"ל בשנים האחרונות - ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח האדם (רח"ט תומכ"א), תא"ל שי טייב.

בעוד שטקסי פרידה מקצינים בכירים חולפים לרוב ככותרות צדדיות, עבורי, כמי ששירת תחת פיקודו, מדובר בהזדמנות להעניק לציבור הצצה מבפנים אל דמותו של האיש שניהל את אחד המערכים המרכזיים והחיוניים בצה"ל בשנים האחרונות.

מעט רקע: התגייסתי לצה"ל לפני כשלוש שנים, ערב פרוץ המלחמה, ושובצתי בחטיבת תכנון ומנהל כוח האדם (חתומכ"א) - הזרוע הביצועית של אגף כוח האדם.

אף ששמה אינו מוכר במיוחד לציבור הרחב, מדובר בגוף בעל השפעה משמעותית על חלקים נרחבים בחברה הישראלית: ממלש"בים ועד בוגרי שירות צבאי, מחניכי שנות שירות ומכינות ועד תלמידי ישיבות הסדר וישיבות גבוהות, מדרשות, דתל"שים, עתודאים, חרדים, דרוזים, צ'רקסים, בדואים וארמים־נוצרים (כן, יש גם כאלה). כולם נכללים בעשייתה של החטיבה, מתוך ראייה רחבה ומשלבת של צורכי הכלל והפרט כאחד.

בשבועות הראשונים של המלחמה, כשהקריה הרגישה כמו סיר לחץ, נדרש תא"ל טייב, שנכנס לתפקידו חודשים ספורים קודם לכן, לעבור מאפס למאה בתוך זמן קצר ולהוביל את גיוס מערך המילואים הגדול ביותר בתולדות המדינה. במקביל, הוא כבר החל להשקיע מאמצים אדירים בהנחת תשתית ממשית לגיוסם של אחינו החרדים בהיקף חסר תקדים, מתוך הבנה ששם טמון פוטנציאל משמעותי לטווח הארוך, שיוכל לספק מענה לצרכיו הביטחוניים ההולכים וגדלים של צה"ל.

היו תקופות שבהן שמעתי את צמד המילים "גיוס חרדים" עשרות פעמים ביום. בסיומו של כמעט כל דיון בנושא, תא"ל טייב שב והדגיש את הצורך הקריטי בהיערכות של כלל גופי הצבא לשינויים שיידרשו, כדי לאפשר שילוב מיטבי, איכותי ואמיתי של החברה החרדית בשורות צה"ל.

תא"ל טייב ייצג עבורי שילוב נדיר של מקצועיות, יצירתיות, קצב עבודה גבוה ואנרגיה בלתי נדלית, לצד ענווה עמוקה, הגינות ויכולת לראות כל אדם בגובה העיניים, ללא גינוני כבוד מיותרים. כל אלה, לצד מעלות אנושיות רבות נוספות, הפכו אותו בעיניי למענטש על מלא.

זכור לי היטב דיון "שולחן עגול" בראשותו, שהתקיים חודשים ספורים לאחר פרוץ המלחמה. סביב השולחן התכנסו כ־20 משתתפים ממגוון עולמות ומגזרים בחברה הישראלית: קצינים בשירות קבע ובמילואים, עסקנים חרדים, נציגי משרדי ממשלה, רבנים ואנשי חינוך, יזמים פרטיים ופעילים חברתיים.

במשך שעות ארוכות, אל תוך הלילה, העלו המשתתפים שלל רעיונות והצעות. היה זה מראה מרהיב להתבונן מן הצד בסיעור מוחות במיטבו, כאשר לאורך הדיון כולו ביקשו נציגי צה"ל בראש ובראשונה להקשיב. באותו מפגש, אגב, עלה בין היתר הרעיון להקים חטיבה חרדית שלמה, והונחו יסודות לקידומו.

במשך תקופה ארוכה הייתי עד לניסיונות אמיתיים וכנים לבנות גשרים בין צה"ל לחברה החרדית, מתוך הבנת גודל השעה וצו השעה. הניסיונות הללו נמשכו גם כאשר היו כרוכים לא פעם בסיכון לעימותים פיזיים עם גורמים קיצוניים בשולי החברה החרדית.

בתקופות של טלטלה וחילופי גברי במערכות הביטחון והפוליטיקה, תא"ל טייב היה מגיע לעיתים קרובות, ולעיתים אף מדי יום, לייצג את צה"ל בפני רשויות השלטון השונות בסוגיית הרחבת שורות הצבא. (היה אפילו מי שהציע בהלצה להקצות לו לשכה קבועה בכנסת ולחסוך ממנו את הנסיעות התכופות).

בתוך סבך הלחצים והדרישות שהגיעו מכל עבר בסוגיות הבוערות הללו, הוא נדרש להלך בין הטיפות, להציג תמונה ברורה ומסודרת של הנתונים והאתגרים, ולהנגיש את השפה המקצועית של עולמות כוח האדם והגיוס לשיח האזרחי והציבורי.

במפגש בין אינטרסים שאינם תמיד מתיישבים זה עם זה, כמעט בלתי נמנעים חיכוכים וכיפופי ידיים בין הגופים האזרחיים לצבא. אצל תא"ל טייב ראיתי כיצד יושרה, מקצועיות והליכה בדרכו של אהרן הכהן, אוהב שלום ורודף שלום, משתלבות בניסיון מתמיד למצוא את האיזון הנכון.

מתוך היכרות מעמיקה עם הזרמים השונים בחברה הישראלית, הוא ידע כיצד לנהל שיח גם בסוגיות רגישות במיוחד ובתקופות של מתיחות, מול קצוות רחוקים זה מזה. ההערכה כלפיו באה לידי ביטוי גם עם סיום תפקידו, מצד גורמים שונים ומגוונים - מפורום "דבורה" ועד עיתון "הפלס", המזוהה עם הפלג הירושלמי.

לא אשכח מקרה אחד שהותיר עליי רושם עמוק במיוחד. באחד החיכוכים הכואבים יותר, ספג האגף טענות קשות וחריפות מצד גורמים שונים, עד שנדמה היה כי נחצה גבול וכי תגובה תקיפה היא כמעט בלתי נמנעת. אלא שתא"ל טייב בחר דווקא למחול על כבודו האישי ולהתרחק מאש המחלוקת, ברוח דברי חז"ל: "הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים".

את דבריי אבקש לחתום במילות תודה לך, תא"ל שי טייב.

תודה על שנות שירות קבע ארוכות ומשמעותיות למען צה"ל ומדינת ישראל; על עבודה מסורה בשעות לא שעות, על עשיית לילות כימים ועל השקעה בלתי פוסקת, מתוך תחושת שליחות ואחריות עמוקה.

אשרינו שזכינו לקצינים שכאלה.

אני ממליץ בחום לקוראים לחפש ברשת ולעיין בנאום הפרידה של תא"ל טייב. זהו נאום מרגש ומרשים, שכולו אמונה בא־ל ובאחריות המוטלת על האדם.