מיליוני ישראלים יגיעו ביום שלישי הבא לקלפיות, ישלשלו פתק למעטפה וימתינו לתוצאות. אבל גם אחרי שכל הקולות נספרים, נותרת שאלה חשובה: איך הופכים מיליוני פתקי הצבעה ל-120 חברי כנסת? ובעיקר, כמה קולות באמת צריך כדי לקבל מנדט?
התשובה פחות פשוטה מכפי שנדמה. מספר הקולות הדרוש למנדט אינו קבוע, לא כל הקולות שניתנו בבחירות משתתפים בחלוקת המושבים, ולעיתים דווקא חישוב העודפים הוא שמכריע מי יזכה במנדט האחרון.
כדי להבין את השיטה, צריך להתחיל מהבסיס. מנדט הוא מושב אחד בכנסת. מאחר שבכנסת יש 120 מושבים, תוצאות הבחירות צריכות להתחלק בין הרשימות שהצליחו לעבור את אחוז החסימה, בהתאם למספר הקולות שקיבלו.
אלא שבניגוד למה שאפשר לחשוב, אין מספר קבוע של מצביעים שמעניק למפלגה מנדט. המספר הזה משתנה ממערכת בחירות אחת לאחרת, ונקבע רק לאחר ספירת הקולות.
החישוב הראשוני מתבסס על מספר הקולות הכשרים שניתנו לרשימות שעברו את אחוז החסימה. את המספר הזה מחלקים ב-120, והתוצאה נקראת "המודד הכללי" - מספר הקולות המשמש בסיס לחלוקת המושבים בכנסת.
נניח, למשל, שבבחירות מסוימות ניתנו 4.5 מיליון קולות כשרים לרשימות שעברו את אחוז החסימה. חלוקה של המספר הזה ב-120 תיתן תוצאה של 37,500 קולות למנדט.
אם מספר הקולות הרלוונטיים יהיה ארבעה מיליון בלבד, המודד הכללי יעמוד על כ-33,333 קולות. אם יגיע לחמישה מיליון, הוא יעלה לכ-41,667 קולות.
במילים אחרות, גם אם מפלגה מקבלת בדיוק אותו מספר קולות בשתי מערכות בחירות שונות, מספר המנדטים שלה עלול להשתנות. הכול תלוי במספר הקולות הכולל שנכנס לחישוב ובאופן שבו מחולקים המושבים.
וכאן נכנס לתמונה אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר בשיטת הבחירות בישראל: אחוז החסימה.
כדי להשתתף בחלוקת המנדטים, רשימה חייבת לקבל לפחות 3.25% מכלל הקולות הכשרים בבחירות. רשימה שלא הגיעה לרף הזה לא תקבל אף מושב בכנסת, גם אם עשרות אלפי אזרחים הצביעו עבורה.
לקולות האלה יש השפעה על התוצאה הכוללת, אף שהם אינם מעניקים ייצוג לרשימות שקיבלו אותם. הסיבה היא שקולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה אינם נכללים בחישוב המנדטים של הרשימות שעברו אותו.
ככל שיותר קולות ניתנים לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה, כך קטן מספר הקולות שמתחלק בין 120 המושבים. כתוצאה מכך, גם המודד הכללי יורד.
זו אחת הסיבות לכך שמספר בעלי זכות הבחירה, ואפילו מספר האנשים שהגיעו להצביע, אינם מספיקים כדי לדעת מראש כמה קולות יהיה שווה מנדט. רק לאחר שיתברר אילו רשימות עברו את אחוז החסימה וכמה קולות כשרים קיבלו, אפשר יהיה לבצע את החישוב.
אבל גם אחרי שקובעים את המודד הכללי, חלוקת המושבים עדיין לא הסתיימה.
נניח שרשימה קיבלה 55 אלף קולות, והמודד הכללי עומד על 37,500. בחישוב הראשוני היא זכאית למנדט אחד, אבל מה קורה עם 17,500 הקולות הנותרים?
הם אינם נעלמים. למעשה, הקולות העודפים הם חלק חשוב מהשלב הבא בחלוקת המנדטים.
מכיוון שמספר הקולות של כל מפלגה אינו מתחלק בדרך כלל באופן מדויק במודד הכללי, החלוקה הראשונית אינה מקצה בהכרח את כל 120 המושבים. כדי לחלק את המנדטים שנותרו משתמשים בשיטת בדר-עופר.
בשיטה הזאת בוחנים את היחס בין מספר הקולות שקיבלה כל רשימה לבין מספר המנדטים שכבר הוקצו לה. המושבים הנוספים מחולקים לפי חישוב שנועד לקבוע לאיזו רשימה יש את הזכאות הגבוהה ביותר למנדט הבא.
לכן, לא מספיק לבדוק איזו מפלגה נותרה עם מספר הקולות העודפים הגדול ביותר בחישוב הראשוני. החלוקה הסופית נקבעת לפי שיטת החישוב, שמתחשבת גם במספר המנדטים שכבר קיבלה כל רשימה.
וכאן מגיע פרט נוסף שעשוי להשפיע על חלוקת המושבים: הסכמי העודפים. לפני הבחירות יכולות שתי רשימות לחתום ביניהן על הסכם עודפים. ההסכם מאפשר להן לצרף את כוחן לצורך חישוב חלוקת המנדטים הנוספים, בתנאי ששתיהן עברו את אחוז החסימה.
בשלב חישוב העודפים מתייחסים לשתי הרשימות כאל יחידה משותפת. אם החישוב מעניק להן מנדט נוסף, נערך חישוב נוסף כדי לקבוע איזו מבין השתיים תקבל אותו בפועל.
המשמעות היא שמפלגה עשויה לזכות במושב נוסף בזכות הסכם עודפים, גם אם בחישוב נפרד לא הייתה מקבלת אותו. לכן ההסכמים האלה אינם רק עניין טכני בין מפלגות, אלא חלק ממנגנון חלוקת המושבים בכנסת.
שיטת בדר-עופר עשויה להעניק יתרון מסוים לרשימות גדולות יותר בחלוקת המנדטים הנותרים, והסכמי העודפים מאפשרים לשתי רשימות לשפר את מצבן בחישוב המשותף.
עם זאת, הסכם עודפים אינו יכול להציל מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה. במקרה כזה קולותיה אינם משתתפים בחלוקת המנדטים, וההסכם אינו מעניק לה אפשרות לקבל מושב בכנסת.
כל אלה מסבירים מדוע אי אפשר לקבוע מראש שמנדט שווה מספר מסוים של קולות. גם כאשר סקר מציג מפלגה עם מספר מנדטים מסוים, מדובר בהערכה של תוצאת הבחירות ולא בחלוקה סופית של מושבי הכנסת.
המספר המדויק תלוי בשיעור ההצבעה, במספר הקולות הכשרים, בזהות הרשימות שעברו את אחוז החסימה ובחלוקת המנדטים הנותרים לפי שיטת בדר-עופר והסכמי העודפים.
דבר אחד אינו משתנה בין מערכות הבחירות: בכנסת יש תמיד 120 מושבים. השאלה היא כיצד יתחלקו המושבים האלה בין הרשימות שעברו את אחוז החסימה - ואת התשובה הסופית אפשר לדעת רק לאחר ספירת הקולות והשלמת חישוב המנדטים.