כשצוער מ', בן 20 מתל מונד, יקבל היום (רביעי) את דרגות הקצונה שלו בחיל ההנדסה הקרבית, הוא יסיים מסלול שהחל הרבה לפני שהתגייס לצה"ל.
מאחורי המדים והדרגות עומד צעיר שגדל בין בתים ובתי ספר, התמודד עם נתק משפחתי ונאלץ לבנות לעצמו חיים עצמאיים. בהמשך מצא בצבא מסגרת משמעותית, הפך למפקד, השתתף במשך שמונה חודשים בלחימה ברצועת עזה, וכעת הוא עומד לקבל אחריות על לוחמים נוספים.
"הסיפור האישי שלי מתחיל בילדות", מספר מ' בריאיון לערוץ 7. "ההורים שלי היו גרושים והיה לי נתק עם המשפחה. גדלתי רוב הזמן בבני עקיבא. עברתי הרבה דירות ובתי ספר, אבל הערכים שלי מהבית היו חזקים".
בהמשך, לדבריו, החליטה אימו שהקשר ביניהם אינו טוב, והוא עזב את בית המשפחה. מאותו שלב נדרש להתמודד עם החיים באופן עצמאי, ללא העורף המשפחתי שהיה זקוק לו.
"אמא שלי החליטה שהקשר שלנו לא טוב, ואז יצאתי מהבית. התחלתי לחיות חיים עצמאיים", הוא מספר. לצד הקושי, הוא מדגיש כי לא נותר לבדו לחלוטין. "האחים הגדולים שלי היו לצידי לאורך כל הדרך. שאר המשפחה פחות באה לידי ביטוי".
מ' החל לבנות לעצמו שגרת חיים חדשה, ובמקביל המשיך במסלול השירות הצבאי. הוא התגייס לחיל ההנדסה הקרבית, השלים את ההכשרה והחל להתקדם לתפקידי פיקוד. לאחר שהתייצב מבחינה אישית, יצא לקורס מפקדי כיתות. "אחרי שהשקעתי בקורס מ"כים, קיבלתי תפקיד של מ"כ צמ"ה".
השיבוץ למערך הציוד המכני ההנדסי, הצמ"ה, הפתיע אותו. עד אז לא הכיר לעומק את פעילותם של הדחפורים והכלים ההנדסיים הכבדים, שממלאים תפקיד מרכזי בלחימה ובפתיחת צירים לכוחות המתמרנים. "גיליתי עולם שלם, של כוח מטורף".
מ' שובץ במערך הצמ"ה של גדוד 605, ובמהלך שירותו נחשף לתפקידם של הכלים ההנדסיים בפעילות המבצעית. בהמשך שירת שמונה חודשים בתמרון ברצועת עזה. "הייתי שמונה חודשים בתמרון כסמל, כמפקד וגם קצת כמ"מ", הוא מספר. "יצא לי לחוות הרבה מאוד ניסיונות מבצעיים בגזרת עזה באזורים שונים".
במהלך התקופה הזאת פעל במצבים מבצעיים משתנים. לדבריו, הוא התנסה בלחימה בתמרון, בפעילות לאורך הקו הצהוב וגם בתקופות של הפסקת אש. השירות אפשר לו להכיר מקרוב את המשימות המוטלות על כוחות ההנדסה ואת הקשר ההדוק בינם לבין יתר הכוחות בשטח.
אחת התובנות המרכזיות שלו נוגעת לחשיבותם של לוחמי הצמ"ה, שלדבריו לא תמיד זוכים להכרה התואמת את תרומתם ללחימה. "לפעמים נוטים לחשוב שכוחות הצמ"ה הם בצד, אבל במלחמה ראינו כמה אי אפשר בלעדיהם", הוא אומר.
מ' מתאר כיצד הדחפורים מאפשרים לכוחות להתקדם בשטח מסוכן, בין היתר באמצעות טיפול במכשולים ובאיומים של מטענים. לדבריו, הפעילות מחייבת תיאום הדוק בין צוותי הכלים ההנדסיים לבין הלוחמים שמאבטחים אותם. "אתה מבין את חשיבות כוח הצמ"ה, שבלעדיו קשה ללכת בשטח, עד שהכף של הדחפור שוללת לך מטענים", הוא מסביר. "אתה צריך כוחות שיחפו ויתנו אש, והדחפור נותן מענה כזה".
הניסיון שצבר בלחימה חיזק אצלו את הרצון להמשיך במסלול הפיקודי. "אחרי זה אמרתי לעצמי שטוב לי ואני רוצה להמשיך", הוא מספר. "זיהיתי גם שיש צורך והחלטתי לצאת לקצונה".
ההחלטה לצאת לקורס קצינים קיבלה מבחינתו משמעות אישית נוספת. מ', שהחל את דרכו הצבאית ללא תמיכה משפחתית מלאה, ביקש להפוך למפקד שיוכל להעניק לחייליו תחושת שייכות וביטחון. הרצון להיות עבורם דמות תומכת, כפי שהוא עצמו מצא בצבא, היה חלק מהמניעים שהובילו אותו לבחור במסלול הקצונה.
הקורס עצמו הציב בפניו אתגרים חדשים. בשלב הראשון, שנערך בבה"ד 1, התמקדו הצוערים בערכי הקצונה, בעקרונות הפיקוד וביסודות המקצועיים המשותפים לקציני צה"ל.
"החלק הראשון של הקורס יותר מתרכז בבה"ד ובערכי הקצונה", הוא מסביר. "למדנו המון. זה סוג של יישור קו בין כל הקצינים בצה"ל, מה צריך לעשות, מה העקרונות והיסודות".
בשלב הזה, לדבריו, עסקו הצוערים גם בתכנון ובניהול קרב, בהיערכות למשימות ובקבלת החלטות בשטח. עבור מ', שכבר צבר ניסיון פיקודי ומבצעי משמעותי, הייתה זו הזדמנות לבחון את ניסיונו האישי מול תפיסות הפיקוד והלחימה של צה"ל.
השלב השני, ההשלמה החילית של חיל ההנדסה הקרבית, המכונה "חץ", היה לדבריו תובעני יותר מבחינה פיזית ומנטלית. "עושים תרגילים בשטח, עושים את הכול בפרקטיקה ומפקדים על לוחמים. זו תקופה קשה יותר ועמוסה יותר באופן שאפילו לא מדמיינים".
במהלך ההכשרה התנסה בתרגילים מבצעיים, למד על פיתוחים ואמצעים חדשים ונחשף לדרכי הפעולה של חילות נוספים. לדבריו, השילוב בין למידה מקצועית, פיקוד מעשי והתמודדות עם תנאי שטח מאתגרים הפך את התקופה למשמעותית במיוחד עבורו.
כעת, לאחר שסיים את סדרות הקרב ואת שלבי ההכשרה, הוא נערך לקבלת הדרגות בטקס סיום קורס הקצינים שייערך היום. במקביל כבר קיבל את שיבוצו הבא: תפקיד פיקודי במערך הצמ"ה של גדוד 601 בחיל ההנדסה הקרבית.