על רקע אתגרי האקלים, המחסור בגשמים וההתקדמות בטכנולוגיות התפלת המים, הרב יואל בן־נון מציע מבט אחר על התלות של ארץ ישראל בגשם.
גם ההתפתחות הטכנולוגית אינה מבטלת בעיניו את המשמעות הרוחנית של התלות במים. "במפעל הציוני דבר ראשון חשבו על מוביל מים מהכנרת לנגב", הוא מזכיר. "אחרת אי אפשר לעשות חקלאות. צריך להפריח את הארץ מחדש בחקלאות. עכשיו עוסקים בהתפלת מים".
אלא שבעיני הרב, ההתמודדות האנושית עם אתגרי הטבע אינה סותרת את האמונה, אלא משתלבת בה. "אנחנו מתמודדים. ריבונו של עולם, נתת לנו כוחות להתמודד, אנחנו מתמודדים", הוא מדגיש.
לדבריו, זהו גם עומק המעבר של בני ישראל מחיי המדבר אל החיים בארץ. במדבר ירד המן משמיים, ואילו בארץ נדרשו בני ישראל לעבוד את האדמה ולהתקיים מתבואתה. "המעבר מנס לטבע הוא עלייה במדרגה. הוא לא ירידה, הוא עלייה", מסביר הרב.
לקראת עונת הגשמים, הוא מבקש להזכיר את משמעות התפילה: "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה". "העיקר הוא שנראה את יד השם, כי גשם בארץ הזאת הוא לא מובן מאליו", הוא אומר.
בשיעורו הוא מסביר מדוע דווקא הטבע, ולא הניסים הגלויים, הוא הביטוי הגדול ביותר לנוכחות האלוקית. "הטבע הוא נס יותר גדול מכל הניסים", קובע הרב בן־נון בשיעורו, ומבקש לשנות את הדרך שבה אנו מתבוננים בגשם, בחקלאות ובחיים בארץ ישראל.
לדבריו, ייחודה של הארץ טמון דווקא בתנאיה הטבעיים המורכבים. "הארץ הזאת היא מיוחדת במינה. היא גשר צר מאוד בין ים למדבר", הוא מסביר, ומדגיש עד כמה ירידת הגשמים בארץ אינה מובנת מאליה. "גשם בארץ הזאת, גשם בארץ הזאת, 'ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה', זה כל כך לא מובן מאליו", אומר הרב.
את דבריו הוא מבסס על הפסוקים בספר דברים, המשווים בין מצרים לארץ ישראל: "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא", ובהמשך: "והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה, ארץ הרים ובקעות, למטר השמים תשתה מים".
הרב מסביר כי בניגוד למצרים, שבה הנילוס מספק מים באופן קבוע יחסית, בארץ ישראל אין ודאות לגבי כמות המשקעים. "אנחנו חיים בארץ שבה המטר הוא גבולי ומתנדנד. אי אפשר לחזות מראש כמה גשם ירד השנה ואיפה", הוא אומר.