רפאל טוריאל, נשיא תנועת המזרחי במילאנו, משוחח עם ערוץ 7 על המהומות שחלחלו מצרפת אל העיר ועוררו תגובות מצד הצבא והמשטרה.
לדבריו, אף שהקהילה היהודית ממשיכה בשגרת חייה ולא נרשמה בימים האחרונים החמרה מיוחדת באיומים עליה, האווירה ברחובות אירופה השתנתה באופן משמעותי מאז 7 באוקטובר.
"אני חושב שבכל מקום באירופה זה ככה", הוא אומר על הזהירות הנדרשת בהופעה עם סממנים יהודיים. "הייתי בפראג לפני שבועיים, וגם שם שמעתי ששבוע לפני שהגעתי היו פרו-פלסטינים בתוך הגטו. זו רוח שעוברת בכל אירופה".
טוריאל מתייחס לגל המהומות שהתפשט בימים האחרונים גם למילאנו, לצד האירועים בצרפת. לדבריו, קיימים קווי דמיון בין ההתרחשויות במדינות, אך אין מדובר בתופעות זהות לחלוטין. "זה דומה לצרפת, לדעתי, אבל לא בדיוק אותו דבר", הוא מסביר. "פה הם יותר צעירים, ממה שאני רואה בפריז או בצרפת".
למרות התמונות הקשות מהרחובות, טוריאל מבקש להבחין בין המהומות האחרונות לבין הפגנות אנטי-ישראליות מובהקות שהתקיימו בעיר. לדבריו, לא כל מחאה אלימה או התפרעות באיטליה נובעת מעוינות לישראל, ולעיתים עומדות מאחוריה סיבות מקומיות הנוגעות לשלטון ולמערכת החינוך.
"לפני שבוע היו 5,000 איש במילאנו שהפגינו נגד ישראל ונגד הציונות", הוא מספר. לדבריו, באותה הפגנה נשמעו גם השוואות בין הציונות לפשיזם. "מה שקרה בשבת או ביום ראשון במילאנו, אני לא חושב שזה כוון נגד ישראל. זה משהו נגד השלטון, נגד המצב בבתי הספר. יש כל מיני סיבות, וגם אולי קצת נגד ישראל, אבל זה לא העיקר".
ההבחנה הזאת חשובה בעיניו, אך אינה מפחיתה מהדאגה הרחבה יותר. טוריאל סבור כי גם במחאות שמקורן בסוגיות מקומיות ניכרת לעיתים נוכחות של תמיכה בלתי מסויגת בעניין הפלסטיני. לדבריו, מדובר במגמה שהולכת ומתרחבת.
הוא מצביע גם על תפקידם של כלי התקשורת ושל גורמים פוליטיים בהחרפת האווירה. לטענתו, הצגת ישראל כמי שמבצעת רצח עם, תוך דחיקת היותה קורבן למתקפת טרור, תורמת להגברת העוינות כלפיה. לדבריו, העוינות הזאת אינה נעצרת בהכרח בגבולות הביקורת על מדיניות ישראל, אלא משפיעה גם על היחס לקהילות היהודיות.
אחד הביטויים הבולטים לשינוי, לדבריו, הוא התרחבות החרמות נגד ישראלים. טוריאל מתאר התנגדות לרכישת מוצרים ישראליים, להגעת תיירים מישראל ולשיתופי פעולה עם אנשי אקדמיה ישראלים.
לצד החרמות וההפגנות, הוא מזכיר גם אירועים חמורים יותר, ובהם תקיפת רב במילאנו, אך מדגיש שלא חל שינוי דרמטי במערך האבטחה של מוסדות הקהילה היהודית בימים האחרונים. לדבריו, האבטחה המשטרתית סביב בתי הכנסת ובית הספר היהודי היא מציאות מוכרת שנמשכת כבר שנים.
"אנחנו חיים בזהירות", הוא אומר. "יש לנו, כרגיל, משטרה מול בתי הכנסת ובית הספר היהודי. אנחנו חיים בצורה כזאת כבר שנים".
גם כאשר הוא נשאל ישירות אם יהודים חוששים כיום להסתובב ברחובות מילאנו, תשובתו אינה חד-משמעית. לדבריו, אין תחושת פחד כללית שמונעת את שגרת החיים, אך קיימת מודעות מתמדת לאפשרות של עימותים ולשינוי באווירה הציבורית.
המילה "עדיין" חוזרת בדבריו. טוריאל מבקש להבהיר כי נכון לעכשיו אין שינוי קיצוני במצב הביטחוני של הקהילה, אך הוא אינו מתעלם מהתהליכים שהוא מזהה סביבו. "ההרגשה היא שיש משהו שעולה יותר ויותר", הוא אומר. "בעיתונים, בפוליטיקה, ברחובות".
מבחינתו, השאלה אינה נוגעת רק לאירוע אלים כזה או אחר, אלא גם לתחושת החופש של יהודים לחיות בגלוי על פי זהותם. האפשרות שיהודי יעדיף להסתיר את הכיפה שעל ראשו כדי להימנע מעימות היא בעיניו חלק מהמציאות שהתפתחה באירופה.