נחמן זולדן, מראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון, פנה במכתב אישי ונוקב לחבריו מדור המייסדים, בעקבות קולות הנשמעים בקרב ותיקי ההתיישבות השוקלים לתמוך במפלגות גוש השינוי בבחירות הקרובות.
במכתבו מביע זולדן דאגה מהאפשרות שחברים שהיו שותפים להקמת היישובים ולביסוסם במשך עשרות שנים יתמכו בהחלפת ממשלת נתניהו, גם במחיר הקמת ממשלה שלדבריו עלולה לפגוע במפעל ההתיישבות.
"לתדהמתי, אני שומע קולות של חברים קרובים, שצעדו איתנו דרך ארוכה, השוקלים להצביע למפלגות גוש השינוי, בטענה שהגיע הזמן לאחדות ולהדחת ראש הממשלה, בנימין נתניהו", כתב.
הוא מטיל ספק בקריאות לאחדות הנשמעות מצד תומכי השינוי הפוליטי, וטוען כי מאחוריהן עומדת אפשרות להקמת ממשלה שתישען על תמיכת המפלגות הערביות.
"אבל איזו אחדות זו? אחדות שקרית, שבה מיעוט יהודי מחרים את הרוב היהודי ומתכוון להיעזר ברוב הערבי כדי להקים ממשלת מיעוט. האם בשם אחדות כזאת אנחנו מוכנים לסכן את כל מה שבנינו במשך חמישים שנה?"
בהמשך המכתב חוזר זולדן למחיר האישי והציבורי ששילם דור המייסדים לאורך השנים. הוא מזכיר את חבריהם ובני משפחותיהם שנפלו במאבק על ההתיישבות, ותוהה כיצד יוכלו מי שהקדישו את חייהם למפעל הזה לתמוך במהלך פוליטי שלתפיסתו עלול לסכן את עתידו.
"איבדנו עשרות ומאות חברים, בנים, בנות והורים במאבק על ארץ ישראל, על הקמת היישובים ועל החזרה לחבלי מולדתנו. האם אנחנו מוכנים במו ידינו להחריב את הבניין שעליו מסרנו את נפשנו ולהשליך את מפעל חיינו לפח האשפה של ההיסטוריה?"
זולדן משלב במכתב גם את סיפורו האישי הכואב, רצח בנו עידודי הי"ד בידי שוטרים פלסטינים סמוך לקדומים. לדבריו, האובדן שחווה מחייב אותו להשמיע את קולו דווקא כעת.
"כמי שצעד בעקבותיכם לאורך כל הדרך, וכמי ששילם מחיר אישי כבד עם נפילתו של עידודי, ה' יקום דמו, שנרצח על אם הדרך בואכה קדומים בידי שוטרים פלסטינים, תוצר של הסכמי אוסלו הארורים, אני מרגיש חובה לפנות אליכם בימים גורליים אלה".
על רקע זה הוא שואל את חבריו אם מחלוקות פנימיות, גם כאשר הן נוגעות לסוגיות מהותיות, מצדיקות תמיכה בהקמת ממשלה אחרת. זולדן אף מציע להם לבחון מי היו רוצים לראות בראשות הממשלה תושבי הכפר קדום ובני משפחתו של רוצח בנו, וטוען כי התשובה לשאלה זו ברורה בעיניו.
חלק מרכזי במכתב מוקדש לעתיד ההתיישבות ביהודה ושומרון ולפעילות הממשלתית בנגב ובגליל. זולדן משבח את הממשלה הנוכחית על קידום ההתיישבות וטוען כי יש לה הרצון והיכולת להמשיך במהלכים אלה.
"מי ימשיך לבסס את ההתיישבות והחוות ביהודה ושומרון? מי יפעל למען ייהוד הנגב והגליל?", הוא שואל, ומוסיף כי הממשלה הנוכחית קידמה את ההתיישבות בהיקפים משמעותיים.
זולדן מתייחס גם לסוגיית גיוס החרדים, ומבהיר כי אף שהוא שותף לקושי שמעוררת הסוגייה, לדעתו הפתרון מחייב תהליך הדרגתי ואחראי ולא מחאות וקמפיינים. הוא אף מעלה את האפשרות שממשלה שתישען על המפלגות הערביות תעניק לחרדים פטורים נרחבים כדי להבטיח את הישרדותה.
לקראת סיום מכתבו עובר זולדן לסוגיית האיום האיראני, שלדבריו צריכה לעמוד מעל למחלוקות הפוליטיות והאישיות.
"האיום הגרעיני טרם הוסר, וההתמודדות עם המשטר האיראני היא משימה לאומית גורלית. האם אנחנו מוכנים לסכן את עתיד ילדינו ונכדינו בגלל מחלוקות פנימיות או אי־נוחות מסגנונו של ראש הממשלה?"
כדי להמחיש את חומרת ההכרעה בעיניו, הוא מציג השוואה היסטורית ושואל כיצד היה נשפט דור שהיה יכול לסכל את האיום הנאצי לפני השואה, אך נמנע מכך בשל מחלוקות פנימיות וחשש מפילוג.
את מכתבו חותם זולדן בפנייה ישירה לחבריו, תוך הכרה במחלוקות הקיימות בתוך המחנה, אך גם באזהרה מפני השלכותיהן האפשריות. "חבריי היקרים, אני יודע שיש מחלוקות אמיתיות בתוך המחנה שלנו. אבל אסור לנו לתת להן להוביל אותנו לאובדן כל מה שבנינו והקרבנו למענו. אל תיתנו יד להקמת ממשלת אוסלו נוספת, שעלולה לסכן את מפעל ההתיישבות, את ביטחון ישראל ואת עתיד ילדינו".
לדבריו, הפנייה נובעת מהערכה עמוקה למפעל חייהם של חבריו ומדאגה לעתיד המדינה וההתיישבות. "אל ניתן למחלוקות בתוך המחנה להביא אותנו לאסון לאומי. האחריות לעתידנו מוטלת על כולנו".