שר המשפטים יריב לוין חושף כי נכנס לתפקידו רק לאחר שקיבל, לדבריו, התחייבות ברורה מכל ראשי מפלגות הקואליציה לתמוך ברפורמה המשפטית שתכנן לקדם.
אלא שכאשר הגיע הרגע המכריע, ובעקבות המחאה הציבורית נעצרה החקיקה במרץ 2023, הוא חש כי הגיבוי שהובטח לו לא ניתן במלואו. בריאיון ליהודה יפרח בפודקאסט 'חוקה רזה' של המכון למדיניות העם היהודי בערוץ 7, לוין מדבר על האכזבה משותפיו הפוליטיים, על המאבק שלא הושלם ועל התוכניות שלו לקדנציה הבאה.
"אני עומד מאחורי האמירה הזאת, ואני אומר אותה בצער גדול", השיב לוין כשנשאל על דבריו בעבר בנוגע להיעדר הגיבוי מצד הקואליציה. הוא סיפר כי לצד ההתקפות שספג ממתנגדי הרפורמה, דווקא ההתנהלות בתוך המחנה הפוליטי שלו פגעה בו במיוחד.
לדבריו, הוא לא נכנס לתפקיד שר המשפטים כדי להחזיק בתואר בלבד, אלא כדי לבצע שינוי משמעותי במערכת המשפט. לשם כך, לטענתו, דאג מראש לקבל את הסכמת השותפים הקואליציוניים למהלכים שתכנן.
"אני נכנסתי לתפקיד אחרי שקיבלתי התחייבות ברורה מכל ראשי המפלגות לתמוך במהלכים האלה", אמר. הוא הוסיף כי איש לא חייב את השותפים הקואליציוניים להפקיד בידיו את תיק המשפטים או להתחייב לתוכנית שהציג, וכי דווקא משום כך התקשה לקבל את עצירת המהלך.
לוין הזכיר במיוחד את מרץ 2023, אז הוחלט לעצור את קידום החקיקה. לדבריו, הוא הזהיר בזמן אמת מפני השלכות הנסיגה. "אני הזהרתי אותם: מי שנכנע לדבר כזה, בסופו של עניין ידרסו אותו", אמר, והסביר כי לא האמין שעצירת החקיקה תוביל בהכרח להסכמות עם מתנגדי הרפורמה.
שר המשפטים מתח ביקורת חריפה גם על מעורבותם של קצינים בדימוס במחאה נגד המהלכים שקידם. "אני בכלל חושב שמדינה לא יכולה להתנהל כשקבוצה של קצינים בדימוס מכתיבה לכנסת ולממשלה את ההתנהלות", אמר. לדבריו, נבחרי הציבור אינם יכולים לוותר על סמכותם לקדם מדיניות בשל לחצים המופעלים עליהם.
עם זאת, לוין הבהיר כי אינו רואה בפשרה פסולה עקרונית. להפך: לאורך הריאיון הוא חזר והדגיש כי הוא מעדיף להגיע להסכמות רחבות, גם במחיר של ויתורים משמעותיים, כל עוד התוצאה תהיה שינוי ממשי במערכת המשפט.
"אני חושב שככל שמצליחים לגייס הסכמה רחבה לשינויים, זה תמיד טוב", אמר. לדבריו, עוד לפני 7 באוקטובר פנה פעמים רבות לראשי האופוזיציה והציע להם לדון בהסדרים מוסכמים, אך לא זכה להיענות. הוא טען כי אנשי האופוזיציה לא הציגו חלופות משלהם ולא הסכימו לתמוך אפילו באחד מסעיפי הרפורמה שהציע.
לוין סיפר כי במהלך המגעים שהתקיימו בבית הנשיא ב־2023 הגיע, לדבריו, להסכמה עם עובד יחזקאל, שאותו תיאר כנציג הנשיא. לטענתו, נאמר לו תחילה שההצעה מקובלת על האופוזיציה, אך בהמשך התברר שאין מי שמוכן לעמוד מאחוריה. גרסתם של יתר המשתתפים במגעים לא הוצגה בריאיון.
כדוגמה לנכונותו להתפשר הציג לוין את השינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, שקידם עם גדעון סער לאחר הצטרפותו לממשלה. לדבריו, ההסדר שהתקבל שונה מההצעה המקורית שלו, אך כלל שינויים מהותיים בדרך מינוי השופטים, ובהם החלפת נציגי לשכת עורכי הדין בנציגי ציבור ושינוי מנגנוני ההסכמה הנדרשים למינויים.
לוין הזכיר כי תחולת השינוי נדחתה לכנסת הבאה, בין היתר מתוך רצון להרחיב את בסיס התמיכה במהלך. לדבריו, הוא הסכים לפשרה אף שלא קיבל באמצעותה את כל מה שביקש מלכתחילה.
שר המשפטים מתח ביקורת על האופוזיציה גם בהקשר הזה. הוא טען כי חבר הכנסת מתן כהנא שקל לתמוך בהצעה, אך לבסוף הצביע נגדה בשל המשמעת הסיעתית. עוד העריך כי בהצבעה חשאית היו חברי אופוזיציה נוספים תומכים בשינויים שהציע. מדובר בהערכה של לוין, שלא לוותה בריאיון בנתונים המאפשרים לאמת אותה.
"אני חושב שגם בתוך האופוזיציה הייתי משיג רוב", אמר. לדבריו, חברי כנסת מהאופוזיציה אמרו לו בשיחות פרטיות כי הם מסכימים עם חלק מהשינויים, אך אינם מוכנים לתמוך בהם בפומבי.
לוין הסביר כי בעיניו יש הבדל מהותי בין פשרה לבין ויתור על עצם השינוי. הוא מוכן, לדבריו, לקבל פתרון שונה מזה שהוא מעדיף, אם הוא מטפל בבעיות היסוד של מערכת המשפט וזוכה לתמיכה רחבה יותר. מנגד, הוא אינו מוכן לקבל מצב שבו היעדר הסכמה מצד האופוזיציה ימנע כל שינוי.
"יש דבר אחד שאני לא מוכן לקבל. והוא שתהיה האמירה שאומרת את הדבר הבא: כל עוד השמאל לא יסכים, אתם לא יכולים לעשות כלום", הבהיר. לדבריו, גישה כזאת מעניקה למעשה לאופוזיציה זכות וטו על מדיניותה של ממשלה שנבחרה בבחירות.
בהקשר זה התייחס לוין גם לפסיקת בג"ץ שביטלה תיקון לחוק יסוד. הוא טען כי קיימת סתירה בין הדרישה מממשלה נבחרת להגיע להסכמה רחבה לפני שינוי כללי היסוד של המשטר, לבין האפשרות של בית המשפט לקבל הכרעות חוקתיות ברוב דחוק של שופטים.
לדבריו, לאחר מתקפת 7 באוקטובר הוא הסכים להניח באופן זמני את המחלוקות בצד ולפעול במסגרת הוועדה לבחירת שופטים במתכונתה הקיימת, מתוך רצון לקדם מינויים בהסכמה בתקופת המלחמה. מנגד, הוא מתח ביקורת על החלטת בית המשפט להמשיך לדון בסוגיות החוקתיות באותה תקופה.
אחת הנקודות החריפות ביותר בריאיון עסקה במאבקו של לוין על מינוי שופטים לבית המשפט העליון. שר המשפטים סיפר כי אחד משופטי העליון הזמין אותו לפגישה והציג בפניו, לדבריו, הצעה שנועדה לפתור את המחלוקות בין הצדדים.
"וכשבאתי אליו, הוא אמר לי, תשמע, אני רוצה להציע לך הצעה שתפתור את הכול. אמרתי לו, מה אתה מציע? הוא אמר לי, אני מציע לך להיכנע", סיפר לוין.
לדבריו, השופט הסביר לו כי בעבר נהגו שרי המשפטים להגיע להסכמות עם שופטי העליון על מועמדים שיהיו מקובלים על המערכת. לוין טען כי השופט תיאר בפניו מצב שבו שופטי העליון הביעו לעיתים התנגדות ראשונית למועמדים, אף שידעו מראש שיוכלו להסכים למינויים, וכך התאפשר לשר המשפטים להציג את התוצאה כהישג.
לוין טען כי לפי הדברים שנאמרו לו, שופטי העליון היו מוכנים להמשיך בדרך הזאת, אך לא להסכים למינוי מועמדים מסוימים שהוא ביקש לקדם. הוא הזכיר במיוחד את ד"ר אביעד בקשי וד"ר ביטון, שלדבריו זכו להתנגדות בשל עמדותיהם המשפטיות.
לטענתו, השופט הבהיר כי אם יתעקש על המועמדים הללו, שופטי העליון יעדיפו להמתין לשר המשפטים הבא ולא להסכים למינויים. לוין לא נקב בשמו של השופט, וגרסתו של אותו שופט לא הובאה בריאיון.
שר המשפטים הסביר כי דווקא ההתנגדות הזאת חיזקה את החלטתו שלא להתפשר על זהות המועמדים. לדבריו, מינוי משפטנים שמרנים אינו יכול להסתכם בבחירת אנשים ששופטי העליון מוכנים לקבל, אם התוצאה אינה מביאה לגיוון ממשי בהרכב בית המשפט.
הוא מתח ביקורת גם על מינויים שבוצעו בעבר והוצגו כהישגים של המחנה השמרני. לוין טען כי חלק מהמועמדים שהתקבלו לבסוף לא פסקו באופן שתאם את הציפיות שתלו בהם תומכי המינויים.
לדבריו, בקשי וביטון הוכיחו את נכונותם לעמוד מאחורי עמדותיהם גם בתקופה שבה ספגו ביקורת ציבורית קשה על תמיכתם ברפורמה. הוא העריך כי הניסיון הזה מעיד על יכולתם לעמוד בלחצים גם אם יתמנו לשופטים.
לוין העלה גם טענה שלפיה משפטנים בעלי השקפות שמרניות מתקשים להתקדם באקדמיה בשל עמדותיהם, ובהמשך נפסלים כמועמדים לבית המשפט העליון בטענה שאינם בעלי מעמד אקדמי בכיר מספיק. הוא הציג זאת כאחד הנימוקים לצורך בגיוון הרכב בית המשפט.
בהמשך התייחס שר המשפטים גם ליחסיו עם השופט יצחק עמית. כאשר נשאל אם העימות ביניהם פגע ביכולתו למנות שופטים, השיב כי מבחינתו עמית אינו נשיא בית המשפט העליון. מדובר בעמדתו של לוין, ולא בתיאור מוסכם של מעמדו המשפטי של עמית.
לוין טען כי לאורך הדרך ניסה להגיע להסכמות על מינויים, אך נתקל בהתנגדות למועמדים מסוימים. הוא הבהיר כי אינו מתכוון להציג לציבור פשרות כישג שמרני אם אינו מאמין שהן ישנו את הרכב בית המשפט.
לצד המאבק על המינויים, לוין סימן גם את אחד המהלכים המרכזיים שירצה לקדם אם ימשיך לכהן כשר המשפטים לאחר הבחירות: חוק יסוד החקיקה, שיסדיר את היחסים בין הכנסת לבית המשפט ואת התנאים לביקורת שיפוטית על חוקים.
שר המשפטים הביע תמיכה עקרונית במהלך, שבמסגרתו ייקבעו כללים ברורים יותר לחקיקת חוקי יסוד ולהתערבות בית המשפט בחקיקה. לדבריו, יש מקום לקבוע הליך מעמיק יותר לחקיקת חוקי יסוד, לצד הגבלות על האפשרות לפסול חוקים ולהתערב בעבודת הכנסת.
עם זאת, הוא הדגיש כי מבחינתו אי אפשר לקדם הסדר כזה בנפרד משינוי שיטת מינוי השופטים. לדבריו, גם אם ייקבעו דרישות מחמירות יותר להתערבות בית המשפט, התוצאה תושפע בסופו של דבר מזהות השופטים ומהשקפותיהם.
לוין הבהיר כי הוא מוכן לבחון מודלים שונים למינוי שופטים, ולא רק את ההסדר שכבר קידם, אם יימצא מודל שיזכה להסכמה רחבה ויבטיח לשיטתו בית משפט מגוון ומאוזן יותר. הוא ביקש לקדם את השינויים במקביל, ולא להסתפק בהסדרת הליכי החקיקה בלבד.
לקראת הבחירות התייחס לוין גם לאפשרות של ממשלה רחבה יותר. כשנשאל אם יעדיף ממשלת אחדות על פני ממשלה צרה כדי לקדם הסדרים חוקתיים בהסכמה, השיב כי הבסיס מבחינתו הוא רוב פרלמנטרי של גוש הימין.
לדבריו, רק לאחר שיובטח רוב כזה ניתן יהיה לבחון הרחבה של הממשלה באמצעות מפלגות נוספות, בתנאי שהדבר לא יחייב ויתור על עקרונות המדיניות של המחנה. הוא הדגיש כי מבחינתו מטרת הבחירות אינה רק להקים ממשלה, אלא להקים ממשלה שתוכל לבצע את המדיניות שלשמה נבחרה.
לוין קשר את הבחירות הקרובות גם לשינויים הצפויים בהרכב בית המשפט העליון בשנים הבאות. הוא ציין כי במהלך הקדנציה הבאה צפויים שופטים רבים לסיים את תפקידם, והציג את האפשרות למנות את מחליפיהם כאחד הנושאים המרכזיים שעל הפרק.
בסיום הריאיון הבהיר שר המשפטים כי בכוונתו להמשיך לקדם את שינויי החקיקה ואת שינוי שיטת מינוי השופטים, גם אם הדבר יחייב פשרות נוספות. "אני אומר לך שידי תהיה מושטת, ומושטת גם מתוך נכונות להגיע לפשרות לא פשוטות", אמר, אך הוסיף כי מבחינתו הפשרות חייבות להוביל לשינויים ממשיים במערכת המשפט.