רבים מאיתנו מצטערים מאז בחירות 2022 על תחושת הניכור, החרדה הקשה והזעם בקרב מצביעי האופוזיציה.
אף שכל האזהרות מפני כפייה נגד נשים, להט"ב ועוד היו, לטעמנו, חסרות שחר, ואף שלתחושתי מדובר גם בתוצאה של מסע ממומן בכספי עתק נגד הממשלה - החרדה עצמה אמיתית. כואב הלב לראות אחים יקרים השרויים בחרדה ובתסכול.
עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי למתן את התחושות הללו: לקיים מפגשים בין־אישיים שישברו דעות קדומות, להתמודד עם ההשחרה בתקשורת ולעודד שיח מקרב ומאחד.
אלא שיש מי שסבורים שהפתרון הוא אחדות פוליטית, ושאולי כדאי אף להצביע למפלגות "גוש השינוי" כדי להביא להקמת ממשלת אחדות. אבל האם זהו תרחיש מציאותי? ומה עלול להיות המחיר?
ב־26 בספטמבר 2026 נפגשו ראשי מפלגות "גוש השינוי": ביחד, ישר!, ישראל ביתנו והדמוקרטים. הם הודיעו כי יתמודדו כגוש משותף שישאף להקים ממשלה. למעשה, מדובר בהרכב פוליטי המזכיר מאוד את זה שהקים את ממשלת השינוי לפני בחירות 2022. גם גדי איזנקוט, שהיה אז חלק מהמחנה הממלכתי, משתייך כיום למחנה הזה.
מאז אותה פגישה התחייבו ראשי המפלגות שלא לשבת בממשלה עם בנימין נתניהו, העומד בראש המפלגה הגדולה בגוש הימין. הם שוללים בוודאי שותפות עם עוצמה יהודית, וחלקם פוסלים גם את המפלגות החרדיות ואת הציונות הדתית.
מבחן משמעותי להצהרות הללו היה לאחר 7 באוקטובר. מבין המפלגות המרכיבות כיום את גוש השינוי, רק המחנה הממלכתי, שמנתה אז שמונה מנדטים, הצטרפה לממשלת החירום. גם מתוכה פרשו כעבור חודשים ספורים מי שמשתייכים כיום לגוש האופוזיציה.
כלומר, גם לנוכח אחד המשברים החמורים בתולדות המדינה, ובהמשך גם בתקופת המאבק הקריטי מול הגרעין האיראני, העדיפו מפלגות אלה להישאר מחוץ לממשלה.
מנגד, הקואליציה שבה וקראה למפלגות האופוזיציה להצטרף אליה, וגם כיום מציג ראש הממשלה את רעיון "ממשלת האחדות הלאומית" כאפשרות להקמת הממשלה הבאה.
ומה לגבי יועז הנדל, שמצהיר כי יצטרף רק לממשלת אחדות?הנדל כבר היה חבר בכחול לבן ובמחנה הממלכתי, על גלגוליהם השונים, והוא פוסל את המפלגות החרדיות כשותפות קואליציוניות. לכן, להערכתי, סביר הרבה יותר שיצטרף לממשלה שיקים גוש השינוי מאשר לממשלת ימין הנשענת על השותפות הקיימות.
אלא שכאן עולה טענה נוספת: אולי האחדות אינה חייבת להתבטא בשותפות בין הגושים, אלא דווקא בהרכב הרשימות עצמן? הרי מפלגות כמו ביחד, ישר! וישראל ביתנו שילבו בשורותיהן גם נציגים חובשי כיפה ובעלי רקע ימני. האם אין בכך ביטוי לאחדות?
כדי להשיב על השאלה הזאת צריך לבחון לא רק מי מופיע ברשימות, אלא מי צפוי לקבוע את המדיניות.
ברשימות הללו אפשר למצוא דמויות המזוהות עם השמאל, ובהן האלוף במילואים נועם תיבון, וכן את יאיר לפיד וגדי איזנקוט. איזנקוט עצמו סיפר כי בבחירות 1996 הצביע לשמעון פרס מול נתניהו וכי תמך בהסכמי אוסלו.
ברשימת ביחד של בנט ולפיד, בנט הוא ככל הנראה הדמות הבולטת המתנגדת להקמת מדינה פלסטינית. במפלגת ישר! סביר שמתן כהנא יתנגד לפינוי יישובים. גם ליברמן הודיע כבר ב־2014 כי בשל ניגוד עניינים אישי, הנובע ממגוריו ביישוב, הוא מנוע מלעסוק בפינוי יישובים.
אבל האם די בנוכחותם של אישים כאלה כדי להבטיח מדיניות ימנית?
יש המצביעים בהתלהבות על כך שאיזנקוט ערך כנס בחירות במערב גוש עציון. בעיניי, דווקא הדוגמה הזאת ממחישה עד כמה צריך להיזהר מהסקת מסקנות מרחיקות לכת ממחוות פוליטיות.
גם אהוד אולמרט, ציפי לבני, אהוד ברק, יאיר לפיד ואפילו אנשי שלום עכשיו תמכו בעבר בהשארת האזור הזה בידי ישראל, ואף ביקרו בו. זאת במסגרת תפיסות מדיניות שהותירו בידי ישראל גושי התיישבות מצומצמים, כפי שהוצע גם ביוזמת ז'נבה, שדיברה על חילופי שטחים.
תמיכה בהשארת מערב גוש עציון בידי ישראל אינה מלמדת בהכרח על תמיכה בהתיישבות ביהודה ושומרון בכללותה.
כבר ראינו בעבר כיצד נוכחותם של אנשי ימין בקואליציה אינה מבטיחה את כיוונה המדיני.
לאחר בחירות 1992 עמד יצחק רבין בראש ממשלה שבה השתתפו העבודה ומרצ. רבין נתפס בעיני רבים כאיש מרכז־שמאל בעל תפיסה ביטחונית נוקשה, וברשימת העבודה היו גם אביגדור קהלני ושני חברי כנסת נוספים שהתנגדו לנסיגה מרמת הגולן ולהסכם אוסלו ב'.
אלא שנוכחותם לא הספיקה כדי לעצור את התהליך המדיני. גם כאשר התנגדו למהלכים מסוימים, המפלגות הערביות העניקו לממשלה רשת ביטחון פרלמנטרית שאפשרה לה לקדם את הסכמי אוסלו ותוכניות מדיניות נוספות.
זהו בדיוק החשש שלי גם כיום: אנשי ימין בודדים בתוך גוש פוליטי אינם יכולים בהכרח למנוע מדיניות המנוגדת לעמדותיהם, במיוחד כאשר הם אינם מחזיקים בכוח פוליטי מספיק.
ומה עלול לקרות אם גוש השינוי יקים את הממשלה הבאה?
בתחום ההתיישבות, החשש משמעותי במיוחד. די בכך שגדי איזנקוט יכהן כראש ממשלה או כשר ביטחון כדי שתתאפשר מדיניות שונה לחלוטין כלפי כ־100 היישובים והמאחזים החדשים שקמו, לפי הנתונים המובאים כאן, בשלוש השנים האחרונות, בעקבות פעילותה של ממשלת הימין.
ממשלה חדשה עלולה לפעול לפינוי חלקם, להטיל עליהם מגבלות או לפגוע בהתפתחותם בטענה של מאבק באלימות ובבנייה בלתי חוקית. בעיניי, התוצאה עלולה להיות פגיעה קשה ברצף ההתיישבות ובשליטה בשטח, לצד החמרה באיומים הביטחוניים על יישובי הגלבוע והשרון.
גם רצועות הביטחון בעזה, בגולן ובדרום לבנון עלולות להישחק בהדרגה אם הממשלה הבאה תאמץ תפיסה ביטחונית ומדינית אחרת.
כך גם תוכניות הבנייה במעלה אדומים, שנועדו ליצור רצף עם ירושלים. אירופה מתנגדת להן, המכרזים טרם הושלמו, וממשלה חדשה עלולה להקפיא אותם ואף לבטלם.
האם התנגדות אפשרית של בנט, מתן כהנא או ליברמן תוכל לעצור מהלכים כאלה? אינני בטוח. הם עלולים למצוא את עצמם במיעוט בתוך גוש השינוי, ובמצב שבו הממשלה תוכל להסתמך על תמיכה של מפלגות ערביות לקידום מהלכים מדיניים. גם העוינות הפוליטית כלפי מפלגות גוש הימין עלולה להקשות עליהם להתנגד לשותפיהם.
החשש אינו מוגבל ליהודה ושומרון.
גם בנגב ובגליל מתנהל מאבק על קרקעות, התיישבות ושליטה בשטח. בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק הציגו תוכניות להרחבת ההתיישבות ולחיזוק האחיזה באזורים הללו, בין היתר בהשראת המהלכים שקודמו ביהודה ושומרון. ממשלה שתהיה תלויה בדמוקרטים ובתמיכת מפלגות ערביות עלולה, להערכתי, לבלום את התוכניות הללו.
סוגיה נוספת היא כניסת פועלים פלסטינים לישראל. לאחר 7 באוקטובר פעלו הציונות הדתית ועוצמה יהודית למניעת חזרתם לעבודה בישראל. שינוי המדיניות עלול להחזיר את העומסים הכבדים במעברים, ולצדם גם את הסיכונים הביטחוניים הכרוכים בכניסה נרחבת של עובדים משטחי הרשות הפלסטינית.
ואם, למשל, יאיר גולן יהיה שר התחבורה? תושבי קדומים המייחלים לפתרון תחבורתי שיחסוך את הנסיעה דרך הכפר פונדוק עלולים לגלות שההמתנה תימשך עוד שנים.
אלה אינם תרחישים ודאיים, כמובן. איש אינו יודע היום בדיוק כיצד תיראה הממשלה הבאה ומה תהיה מדיניותה. אבל אלה בהחלט סיכונים שצריך להביא בחשבון כאשר בוחנים את משמעותה של הצבעה למפלגות גוש השינוי בשם האחדות.
בסופו של דבר, השאלה אינה אם אנחנו בעד אחדות. בוודאי שאנחנו בעד אחדות. השאלה היא איזו אחדות אנחנו מבקשים להשיג, והאם לשם כך צריך לוותר על עמדות מדיניות וביטחוניות יסודיות.
לכן, למי שמבקשים אחדות בעם אך עדיין תומכים במדיניות ימין, אני מציע דרך אחרת: לכו לחוגי בית עם אנשי שמאל ומרכז־שמאל, יזמו מפגשים ופעילויות משותפות, הקשיבו, שוחחו ועשו כל שביכולתכם כדי לצמצם את הניכור ולחזק את תחושת השותפות בינינו.
אפשר וצריך לאחות את הקרעים בחברה הישראלית בלי לטשטש את המחלוקות הפוליטיות ובלי לוותר על עקרונות.
אחדות בעם אינה מחייבת ממשלת אחדות, ובוודאי שאינה מחייבת תמיכה במפלגות שלדעתכם יובילו למדיניות המנוגדת להשקפת עולמכם. אל תשפכו את התינוק עם מי האמבט.
הכותב הוא ד"ר להנדסה כימית, חוקר ותיק של פעילות רפואית בצמחי מדבר ומנכ"ל חברת הקוסמטיקה וצמחי המרפא עשבי קדם.