"אנחנו גמורים, אנחנו מתים. כל המשפחה. הבית שלי מפורק לגמרי. יש לי בית - אין בו חיים", במילים האלה תיאר הבוקר (ראשון) אמנון סוילם את האובדן הכבד של משפחתו, יומיים לאחר שבנו, סמל יובל שי סוילם בן ה-20, נהרג בפיגוע הירי סמוך לחברון.
בריאיון לכאן רשת ב' סיפר האב כי ביום שישי, כאשר הגיעו נציגים להודיע למשפחה על האסון, הוא ואשתו כלל לא היו בבית. בתם הייתה זו שפגשה את אנשי הצבא, ולאחר מכן ביקשה מהוריה לשוב הביתה. "יום שישי היה גיהנום. כשמגיעים הביתה ודופקים בדלת - לא היינו שם. הילדה שלי קיבלה אותם. את הבשורה. הודיעו לנו 'תגיעו הביתה'", שחזר.
אלא שעוד לפני שקיבל את ההודעה הרשמית, שמע אמנון ברדיו על הפיגוע והחל לחשוש שבנו נפגע. הוא ניסה ליצור קשר עם יובל, אך לא הצליח להשיגו. "שמעתי דרך התקשורת והבנתי שהבן שלי נפגע. דרך הרדיו באוטו, לא בדרך אחרת. ניסיתי להתקשר אליו, והוא לא ענה", סיפר.
כשנשאל על הקשר עם בנו, חזר האב לשיחתם האחרונה במוצאי שבת. שבוע קודם לכן עוד שהה יובל בבית, ואמנון ביקש לשמח אותו במחווה הקשורה למסורת המשפחתית.
לדבריו, ליובל הייתה עלייה קבועה לתורה בבית הכנסת, העלייה החמישית בפרשת בראשית, והוא החליט לרכוש אותה עבורו. "יש לו עלייה קבועה בבית כנסת, חמישי בבראשית. רציתי לשמח אותו, קניתי לו את העלייה הזאת".
האב תיאר את יובל כבן שהיה קשור לבית הכנסת, גם כששב עייף משירותו הצבאי. לעיתים, סיפר, היה מגיע לתפילה ונרדם מרוב עייפות. "ילד טוב. גם כשהיה בצבא, היה בא לבית כנסת והיה נרדם על הסטנדר. הוא היה אומר לי 'אבא, אני עייף, אבל אני בא'".
אמנון סיפר גם על הדרך שעשה יובל כדי להתגייס לתפקיד קרבי. "הוא רצה להגיע לצבא, רצה להגיע לקרבי. נרשם לחדר כושר, לקח את עצמו בידיים. התאמן".
לצד הזיכרונות האישיים, הביע אמנון זעם על המחבלים שביצעו את הפיגוע ודרש מצה"ל לפעול נגד משפחותיהם. לדבריו, במהלך ביקור של חיילים בבית המשפחה ביקש מהם לגרש את קרובי המשפחה מדרגה ראשונה של המחבלים.
"היו פה חיילים, אני ביקשתי מהם בקשה אחת: שהמשפחות שלהם, קרבה ראשונה, לא יוכלו לאכול בקלאוות. אני לא רוצה לשמוע על זה. אנחנו לא רוצים אותם פה", אמר.