במערכת הבחירות של שנת 1992 הכנתי את תשדירי הבחירות לטלוויזיה עבור הרב משה לוינגר זצ"ל.
אף על פי שהתשדיר שבו נראה הרב משה יורה באקדח ומסובב את סמל מפלגתו היה הלהיט של תשדירי הבחירות, מפלגתו, "התורה והארץ", זכתה ב-3,798 קולות בלבד, הרבה מתחת למספר הקולות הדרוש כדי להיכנס לכנסת.
הרב לוינגר הוזהר שוב ושוב שמערכת הבחירות האידיאליסטית שלו לא תצליח לעבור את אחוז החסימה. אבל הוא קיבל עידוד מההמונים שקיבלו אותו בהתלהבות בכל מקום שבו הופיע במסגרת מסע הבחירות, ולכן המשיך במרוץ עד הסוף.
שני הנושאים המרכזיים של מסע הבחירות שלו היו הצורך בשלמות התורה ובשלמות ארץ ישראל, נושאים חשובים וראויים בהחלט. למעשה, הוא הציב אתגר בפני המפד"ל, שכיום כבר אינה קיימת, ושהייתה חלשה בשני הנושאים האלה.
בצד הימני המפוצל של המפה הפוליטית התמודדו גם מפלגת צומת של רפול ומפלגת מולדת של גנדי. נוסף על כישלונו של הרב לוינגר להיכנס לכנסת, גם מפלגת התחיה של יובל נאמן, והרב אליעזר מזרחי לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה.
כמות גדול של קולות ירדה לטמיון, והשמאל, בהנהגת רבין ופרס, ניצח בבחירות. בכך נסללה הדרך להסכמי אוסלו שנתיים לאחר מכן ולהקמת מקלט לארגוני טרור בעזה.
למען ההגינות, לא רק הקולות המבוזבזים האלה הביאו לתבוסת הימין. גם הליכוד סבל מפילוגים פנימיים. בהיעדר קול ברור ונחרץ, לא הצליחו מנהיגי הליכוד לשכנע את הציבור להפקיד בידיהם את הנהגת המדינה.
כעת, כשנותרו יומיים בלבד עד הבחירות, האם למדנו את הלקח?