"אני לא חושב שניצחנו. במלחמות אין מנצחים. אבל אני יכול להגיד לך שאני כן הפסדתי. הפסדתי את הבן הקטן שלי".
את המילים האלה אומר רפאל ארווס, אביו של סמל ראשון שי ארווס ז"ל, שנפל בקרבות בעזה. הוא אומר אותן כשהוא מגיע להלוויה נוספת של חלל צה"ל, אחת ממאות הלוויות שבהן השתתף מאז שאיבד את בנו. בעוד שבמערכת הפוליטית מדברים על ניצחון, הוא מבקש להזכיר את המחיר האישי ששילמו המשפחות השכולות.
ארווס הגיע ללוות למנוחות חלל נוסף, שאותו הוא מכנה "החלל ה־973". לדבריו, זו ההלוויה ה־313 שבה הוא משתתף. "אני חושב שביקרתי בכל החלקות הצבאיות בישראל", הוא אומר. "אני הגעתי עכשיו להלוויה של החלל 973". הוא מתקשה לדבר, אבל מסביר מדוע היה חשוב לו להגיע גם הפעם. הוא אינו מכיר בהכרח את המשפחה שמולה הוא עומד, אבל הוא מכיר היטב את מה שמחכה לה.
"מי כמוני יודע מה מחכה למשפחה", הוא אומר. "אני באתי לחבק אותם, לומר להם שאני איתם. הם הולכים לקבל תמונה ענקית של הבן שלהם". מאחורי המשפט הקצר הזה עומדת מציאות שארווס מכיר מקרוב. המשפחה שתיפרד היום מבנה תצטרף למעגל שהוא עצמו נכנס אליו עם נפילתו של שי. מאז, לדבריו, הוא פגש את רוב המשפחות השכולות בישראל, והשתתף שוב ושוב בהלוויות בבתי העלמין הצבאיים.
שי, בנו הצעיר, התגייס ללחימה עם פרוץ מתקפת שבעה באוקטובר. האב מספר כי בשמחת תורה, עם תחילת האירועים, נשא בנו את תיקו ויצא להילחם באזור כפר עזה ובארי. "שי הבן שלי קם בשבעה באוקטובר, בשמחת תורה, שם את התיק על הגב והלך להילחם", הוא משחזר.
בהמשך נפל שי בלחימה בעזה ונקבר בחלקה הצבאית בחולון. אביו מתאר את החלקה שבה הוא טמון כמקום שאליו נוספו חללים רבים מאז פרוץ המלחמה. כשהוא נשאל אם לאחר יותר משלוש שנות מלחמה הוא מרגיש שישראל ניצחה, תשובתו אינה מותירה מקום לספק. בגיל 61, הוא אומר, הוא אינו מאמין שבמלחמות יש מנצחים במובן הפשוט של המילה. מבחינתו, ההפסד הוא אישי, מוחשי ובלתי הפיך.
"את הבן שלי קברתי ארבע פעמים", הוא אומר, ומתאר את נסיבות נפילתו ואת ההמתנה שנכפתה עליו עד שהתאפשר לקיים את ההלוויה. לצד הכאב, האב מבקש להזכיר גם את פעולותיהם של שי וחבריו. לדבריו, הם הצילו 102 בני אדם בכפר עזה. הוא מוסיף טענה על מספר המחבלים שהרגו במהלך הלחימה בצפון ג'באליה.
אבל לקראת הבחירות שייערכו מחר, ארווס מבקש להפנות את המבט דווקא אל מי שנותרו בחיים. הוא אינו קורא להצביע למפלגה מסוימת, אינו מבקש לתמוך במועמד כזה או אחר ואינו מנסה לשכנע את הציבור לאמץ עמדה פוליטית מסוימת. הבקשה שלו פשוטה הרבה יותר. "אני מבקש דבר אחד מעם ישראל: תהיו אנשים טובים", הוא אומר. "אין ימין, אין שמאל במלחמה. אין שום דבר. תבחרו מה שאתם רוצים, אבל תהיו אנשים טובים. תאהבו אחד את השני, בבקשה".
הקריאה הזאת נשמעת מפיו של אדם שעובר מבית עלמין אחד לאחר, פוגש הורים שאיבדו את ילדיהם ומנסה להיות לצדם ברגעים הקשים ביותר. לדבריו, הוא מאמין שמשפחות שכולות רבות היו מבקשות מהציבור בדיוק את אותו הדבר. ארווס מדגיש כי חשוב לו שישראל תישאר מדינה יהודית בעלת צביון יהודי, אבל מבקש שלא להפוך את הבחירה הפוליטית למקור לשנאה בין אזרחים.
"המדינה חייבת להישאר מדינה יהודית, צביון יהודי. זו המדינה שלנו, אין לנו מדינה אחרת", הוא אומר. לקראת ההצבעה הוא קורא לכל אזרח להפעיל שיקול דעת עצמאי ולא להיגרר אחרי הסתה. מבחינתו, אפשר להתווכח, לחלוק ולהצביע אחרת, בלי לאבד את היחס האנושי זה לזה.
"תצביעו מה שאתם רוצים, משיקול דעת ולא מתוך הסתה", הוא מבקש. "כל אחד שיצביע מה שהוא רוצה, אבל בלי שנאה. אני מבקש מכם, בלי שנאה".