מאות בני משפחה, חברים ואזרחים הגיעו היום (ראשון) לבית העלמין הצבאי בהוד השרון כדי ללוות למנוחות את סמל יובל שי סוילם הי"ד, בן 20, שנפל ביום שישי בפיגוע הירי בצומת יהודה סמוך לחברון.
במהלך ההלוויה ספדה לו אחותו שירה בבכי, וסיפרה על הקשר המיוחד שהיה ביניהם ועל החלטתה שלא לאפשר למחבלים לשבור את רוחה. "לנצח אתה הולך להיות חקוק בליבי. אני לא אתן למחבלים את התענוג לשבור גם את רוחי", אמרה.
בהמשך תיארה את הקרבה בינה לבין אחיה ואת הזיכרונות המשותפים שנותרו לה ממנו: "אבל רק אני ואתה יודעים מה הרגשנו אחד לשני. רק אנחנו יודעים את המחוות הקטנות שלך ושלי. שפה של סודות הייתה בינינו, שפה של מעשים. תמיד ידענו לחפות אחד על השני, לצחוק אחד על השני ולהקשיב".
את דבריה חתמה בהבטחה לשמור על זכרו: "אל תדאג, כמובן אני מרגיעה רק את עצמי. המחבלים החיצוניים לא יצליחו להכתים את מה שהיית בשבילנו ובשביל אחרים".
אמנון סוילם, אביו של יובל, ספד לבנו במהלך ההלוויה וקרא למדינה לגרש את משפחות המחבלים שביצעו את הפיגוע: "המחבלים הארורים האלה לקחו את החוק לידיים. הם לא התחשבו ביובל, הם לא התחשבו בנו ולא התחשבו בסביבה. הם ריסקו משפחה שלמה, ריסקו כמה משפחות, לקחו לנו את הכול".
הוא פנה לממשלה ולרשות השופטת: "אני מבקש מכם, אנחנו לא חיים. אני מבקש מכם שהמדינה תיקח את המשפחות שלהם ולא תשאיר אותן בארץ. אני לא רוצה לשמוע שהם פה בארץ. אני מקווה שעד סוף השבעה אדע שהם לא פה. אני מבקש בכל לשון של בקשה".
הוא זעק: "אנחנו פה קוברים את הילד שלנו, והם אוכלים בקלאוות על חשבוננו. הרשות הפלסטינית תדאג להם לבית אחר, יהרסו להם את הבית, אבל זה לא זה. הם לא צריכים להיות פה, הרשעים האלה".
לדבריו, גירוש בני משפחות המחבלים עשוי להרתיע מפגעים נוספים: "אם היה חוק גירוש, אני מבטיח לכם שאשתו הייתה רצה לצבא, אבא שלו ואחים שלו היו רצים לצבא. זה לא ייתכן שככה. הם היו יודעים מה קורה להם. אנחנו צריכים להתעורר. הם צריכים להבין שזה לא יהיה יותר".
לאחר מכן תיאר את עוצמת האובדן שחוות המשפחות בעקבות הפיגוע: "הם לקחו לנו את הנשמות. אנחנו כולנו מתים. הם לא רק פגעו ביובל ובחייל השני, כולנו מתים, אנחנו מתים. ואני מקווה שהם לא יחיו פה בארץ".
האב הזהיר כי אם הרשויות לא יפעלו נגד משפחות המחבלים, הוא עלול לפעול בעצמו: "ואם המדינה לא תעשה את העבודה, ואם הצבא לא יעשה את העבודה, אנחנו נצטרך לקחת את החוק לידיים. זה לא ייתכן".
בהמשך ההספד מתח אמנון ביקורת על מערכת המשפט ועל ההתנהלות סביב מסיק הזיתים ביהודה ושומרון: "הפוליטיקה מלוכלכת, בית המשפט עושה דברים לא נכונים. הצבא, לצערי, חייב להיערך בתקופה הזאת, במסיק הזיתים. כל שנה ושנה אנרכיסטים באים ועושים בלגן בארץ שלנו, ואנחנו שותקים. אנשים באים מבחוץ ועושים בלגן. למה? להצית את הפלסטינים?"
הוא המשיך וטען כי פעילים המגיעים לאזור מלבים את המתיחות, וכי החיילים הם אלה שמשלמים את המחיר: "הם לא רוצים לצאת. באים אנשים מבחוץ ומדליקים אותם. כל צלם בא ומצלם אותם בשביל להדליק אותם, ובסוף מה קורה? מי נפגע? החיילים פה נפגעים".
בהמשך שב והדגיש את הצורך בשינוי המצב: "כל שנה ושנה יש מסיק, כל שנה ושנה עושים בלגן, כל שנה ושנה פוגעים בחיילים. מספיק כבר, מספיק".
לאחר מכן חזר לדרישתו לגרש את משפחות המחבלים: "הם צריכים להבין דבר אחד: המשפחות האלה, כמו שהם לא חשבו עלינו, אותם מחבלים ארורים, כך הם יבינו דבר אחד, שהמשפחות שלהם לא יישארו בארץ. הם לא יחגגו על חשבוננו".
האב שב והזהיר מפני האפשרות שיפעל בעצמו אם המדינה לא תיענה לדרישתו: "ואם המדינה לא תעשה את זה, אנחנו ניקח את החוק לידיים. זה הצבא שלי, של יובל ושל כל החיילים וכל המשפחות השכולות. מספיק כבר עם זה, בואו נעצור את זה".
בהמשך הביע תקווה כי בנו יהיה החלל האחרון וכי משפחות נוספות לא יצטרפו למעגל השכול: "אני מקווה שיובל יהיה החייל האחרון, ושלא נשמע עוד צער".
לקראת סיום ההספד פנה שוב למדינה ולמערכת המשפט, כשהוא מדגיש את המחיר האישי הכבד ששילם: "ואם הצבא והמדינה לא יודעים לעשות את העבודה, אני שנתתי להם את היהלום שלי, נתתי את היהלום שלי, אני מקווה שהמדינה תשמע אותי, בית המשפט ישמע אותי, ויוציאו אותם עד סוף השבעה".
הוא הוסיף באזהרה חריפה: "ואם לא, אני אלך, אני אקח את החוק לידיים. אני מוכן לשבת בכלא על זה. אני אקח את הכול. אני ויתרתי על הבן שלי, אני רוצה שהם יוותרו על החיים שלהם פה בארץ. הם לא יישארו פה".
במהלך ההלוויה נשא הספד גם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שפתח בדברי המדרש על משה רבנו, שביקש מהקדוש ברוך הוא לראות את שכרו של רבי עקיבא, ונחשף לייסורים שעבר עד שהוצא להורג על קידוש השם.
בן גביר קשר את המדרש לכאב על נפילתו של יובל ואמר: "אני חושב על המדרש הזה היום, כאן, מול ארונו של יובל שי ז"ל, ומנסה להבין איך אפשר להכיל את הכאב, איך אפשר לעמוד מול משפחה שאיבדה את היקר לה מכל, מול הורים ששלחו את בנם לצבא, ובמקום לקבל אותו בחזרה הביתה, מחבקים היום את זכרו".
הוא הוסיף: "אין לי תשובה שתוכל לנחם באמת, אין מילים שיכולות למלא את החלל שנפער בלב המשפחה, ואין הסבר שיכול להפוך את האובדן הזה לקל יותר".
בהמשך התייחס לחייו של יובל ולשירותו הצבאי, והדגיש כי חייו אינם נמדדים רק ברגע נפילתו, אלא גם בבחירתו לשרת כלוחם ולהגן על אזרחי ישראל.
בן גביר שיתף גם בזיכרון אישי ממפגש עם יובל: "אני זוכר את יובל המתוק, את המפגש שלנו, את הרגע שבו הוא ניגש אליי וביקש להצטלם איתי, אני זוכר בחור חינני, חייכן, מלא חן, שידע לגשת, לדבר ולהביע את ההערכה שלו".
בהמשך דיבר על משמעות מסירות הנפש של הלוחמים ואמר: "יובל נפל כשהוא ממלא את חובתו, כחלק משרשרת הדורות של מי שנושאים על כתפיהם את ביטחונו של העם היהודי".
השר שב לסיפורו של רבי עקיבא, שמסר את נפשו תוך אמירת "שמע ישראל", וקשר בין האמונה היהודית לבין אחריותם של דורות של לוחמים להגן על העם והמדינה.
בהמשך ההספד התייחס בן גביר למאבק בטרור וקרא להחריף את הצעדים נגד המחבלים ובני משפחותיהם. "האחריות שלנו היא לפעול בנחישות נגד מי שבוחרים לפגוע באזרחי ישראל ובלוחמיה, אנחנו פועלים להחמרת תנאי הכליאה של מחבלים, ולא נקבל מציאות שבה מי שפגעו בנו ורצחו את בנינו יזכו לתנאים טובים יותר", אמר.
הוא הוסיף: "לצד זאת, אני מאמין שעלינו לקדם גם צעדים נחושים שירחיקו את הטרור מסביבת חיינו, ובהם יישום תוכניות הגירה גם ביהודה ושומרון, כדי שמי שמבקשים לפגוע בעם ישראל לא יוכלו להמשיך לסכן את ביטחוננו".
את דבריו חתם בפנייה למשפחת סוילם: "אין מילים שיכולות להשיב את יובל, ואין הבטחה שתוכל להעלים את הכאב, אבל דעו שיובל לא יישכח, גבורתו, מסירותו והאהבה שבשמה יצא להגן על עמו יהיו חלק מסיפורו של העם הזה".
סוילם נפל לצד סמ"ר רון יונתן רויטמן, לאחר ששני מחבלים מחברון הגיעו ברכב לצומת יהודה בכביש 35 ופתחו באש לעבר כוח צה"ל שפעל במקום.
בין המחבלים ללוחמים התפתחו חילופי אש שנמשכו יותר מ-20 דקות. כוחות נוספים שהוזעקו לזירה הצליחו לאגף את המחבלים ולחסל אותם.