"לקחו לנו יהלום, לקחו לי את הכוח, לקחו לי את הנשמה". במילים האלה מתאר אמנון סוילם את האובדן של בנו הבכור, סמל יובל שי סוילם ז"ל, שנפל בתקרית הקשה בחברון בערב שבת.
בריאיון כואב לערוץ 7, בזמן שמשפחתו מתכוננת להיפרד מבנה, הוא משמיע טענות קשות כלפי הצבא, מספר על תקלות בנשקו של יובל עוד לפני האירוע ודורש תחקיר יסודי של נסיבות נפילתו. לדבריו, המשפחה התריעה בפני יובל על הסכנות באזור שבו הוצב, אך לא העלתה בדעתה שכך יסתיים שירותו.
"היה פה כשל צבאי מאוד חמור", אמר האב. "אנחנו מחכים לתשובות". לטענתו, בנו, שהתגייס לפיקוד העורף ושירת כלוחם בפלח"ץ, הוצב בעמדה קדמית באזור מסוכן, אף שלדברי האב, המשפחה הבינה ממנו שתפקידו יהיה במסגרת מרוחקת יותר מקו העימות.
האב השכול סיפר כי כבר כאשר יובל הודיע למשפחה על הצבתו בחברון, הם חששו לשלומו. הוא תיאר שיחות שבהן ביקש מבנו לנהוג בזהירות מיוחדת, בין היתר על רקע המתיחות באזור בתקופת מסיק הזיתים.
"אמרתי לו, יובל, תשים לב. אתה נמצא עכשיו בתקופה מאוד חמה", סיפר. לדבריו, יובל ניסה להרגיע אותו והסביר כי הוא אינו מוצב בעמדה חשופה. "אמר לי, אבא, אני נמצא בקוקפיט, אין לך מה לדאוג. אני לא נמצא בעמדה חשופה, אני למעלה".
אלא שהדברים לא הפיגו את החשש. "יצאנו פה עם הרגשה מאוד קשה", סיפר האב. "אמרנו לו, תשמור על עצמך, תהיה חזק. תשמור על עצמך, התקופה לא כל כך טובה".
לדבריו, אחת השאלות המרכזיות המחייבות בירור נוגעת לנשקו של יובל. הוא טען כי בנו סיפר למשפחה על מעצורים ותקלות בנשק עוד לפני שהגיע לגזרה, וכי נעשו ניסיונות לתקן אותו. האב הוסיף כי למשפחה נמסר על תקלה בנשק גם בזמן האירוע עצמו.
"יובל, היה לו מעצור בנשק כבר לפני שהוא הגיע לשם. ניסו לתקן לו את הנשק", טען. "אנחנו יודעים על התקלות שהיו לו בנשק. הוא סיפר לנו שיש לו מעצור בנשק, היו לו תקלות". בהמשך הוסיף כי שמע גם על מעצור בנשק במהלך התקרית.
טענה נוספת שהעלה נוגעת למיקום העמדה שבה שהו הלוחמים. לדבריו, המבנה והשטח שסביבה הגבילו את שדה הראייה שלהם ואפשרו למחבלים להתקרב מבלי שזוהו בזמן. הוא טען כי המחבלים הגיעו מאחור והפתיעו את החיילים.
"המקום הזה היה מפגע, המקום הזה זה לא היה מקום לשים את העמדה של החיילים", אמר. "הם באו אליהם מאחורה, הפתיעו אותם. היה פה הפקר, היה פה כשל צבאי מאוד חמור".
האב סיפר כי לאחר האירוע נהרס מבנה שהיה באזור העמדה, אך הדגיש שאינו יודע מתי בדיוק בוצעה ההריסה. לדבריו, הוא מבקש להבין מדוע לא טופלו הסכנות בשטח לפני הפיגוע ומדוע הוצבו הלוחמים דווקא בנקודה הזאת.
"אנחנו רוצים תחקיר כמו שצריך", אמר. "לראות באמת איפה, מה, איך קרה כשל כזה". הוא שב והדגיש כי בעיניו יש לבחון גם את ההחלטה להציב לוחמי פלח"ץ בחזית, ולא רק את השתלשלות האירועים במהלך הפיגוע.
לצד הטענות הקשות, האב ביקש לספר מי היה יובל מחוץ למדים. הוא תיאר את בנו הבכור כילד מסור למשפחתו, לחבריו ולאנשים שליוו אותו מילדותו. "יובל, עלם חמודות. ילד, יהלום בכתר, היהלום המרכזי בכתר", אמר. "זה הבן הבכור שלי. ילד לתפארת, עם נשמה מאוד גבוהה".
לדבריו, יובל גדל במסגרות דתיות ותורניות והיה קשור מאוד לבית. "ילד מיוחד, שאוהב את הבית, אוהב את המשפחה, אוהב את החברים", תיאר אותו אביו.
אחד הסיפורים שבחר לספר על יובל נוגע למטפלת שליוותה אותו במשך שנים ארוכות, מגיל שלוש ועד גיל עשרים. לדברי האב, גם לאחר שגדל והתגייס, יובל המשיך לשמור איתה על קשר, לבקר אותה ולדאוג לשלומה. אם לא הספיק להגיע אליה בשעות הבוקר, השתדל לעשות זאת בהמשך היום או בשבת.
בסוכות האחרון, סיפר קנה יובל עציצים לקישוט הסוכה המשפחתית, אך דאג להפריש חלק מהם גם עבור המטפלת. "הוא אמר, עציץ זה הולך לבית המטפלת שלי, שיהיה לה וישמח אותה", נזכר האב.
הקשר הזה, לדבריו, היה אופייני לדרך שבה יובל התייחס לאנשים סביבו. הוא לא שכח את מי שטיפלו בו בילדותו, והמשיך לבטא את הקשר באמצעות ביקורים ומחוות קטנות.
כאשר נשאל על הקשר שלו עם בנו הבכור, התקשה האב השכול למצוא מילים. "ילד בכור. ילד היד, היד שלי, הכוח שלי, העזרה שלי. ילד שאי אפשר לתאר", אמר. "לקחו לנו יהלום, לקחו לי את הכוח, לקחו לי את הנשמה. לי ולכל המשפחה".
האב תיאר גם את מצבה הקשה של המשפחה מאז קבלת הבשורה. לדבריו, בני הבית מתקשים לאכול ולתפקד, והוא עצמו מתקשה להתמודד עם הצורך לבשר לקרובים נוספים על האסון.
"הבית שלנו נחרב. לנו אין בית", אמר. "אנחנו כבר מיום שישי אוכלים מרורים. אני לא אוכל כבר מיום שישי. אשתי לא אוכלת. הילדים לא אוכלים. הבית שבור".
אמנון סיפר כי רק היום הודיע לאמו על נפילת נכדה, מחשש שהבשורה הקשה תפגע בה. "אנחנו לא חיים, אנחנו מתים. אנחנו מסתובבים, אבל אנחנו מתים", אמר.
מתוך האבל והכאב הציג האב גם דרישה חריפה כלפי המדינה: לגרש מישראל את בני המשפחה הקרובים של המחבלים שביצעו את הפיגוע. הוא טען כי ענישה כזאת עשויה לגרום למשפחות לדווח מראש לרשויות הביטחון על קרובים המתכננים לבצע פיגוע.
"אני דורש מהמדינה, מהצבא, מכל הגופים המשפטיים, מספיק עם זה", אמר. "אני רוצה שכל המשפחה שלהם לא תישאר בארץ". בהמשך הבהיר כי הוא דורש את גירושם ולא את העברתם למקום אחר בתחומי הרשות הפלסטינית. אמנון טען כי בני משפחותיהם של המחבלים היו צריכים לדעת על מעשיהם ולהתריע בפני כוחות הביטחון.
לדבריו, אם בני המשפחות היו יודעים כי מעשה טרור יוביל לגירושם, הם היו פועלים כדי למנוע אותו. "אם הם היו יודעים שזה מה שיקרה להם, שהם לא נשארים בארץ, אני מבטיח לך שהם היו רצים ומסגירים אותם", אמר.
במהלך הריאיון השמיע האב גם איום מפורש כי אם הרשויות לא ייענו לדרישתו, הוא ואחרים ייקחו את החוק לידיהם. "אם הצבא לא יכול לעשות את זה, אם המדינה לא יכולה לעשות את זה, אם בית המשפט לא יעשה את זה, אני אעשה את זה", אמר.
אמנון הדגיש כי הוא מבקש לראות צעדים שימנעו את הפיגוע הבא. לדבריו, אינו רוצה שמשפחה נוספת תעבור את האסון שעובר על משפחתו, והוא רואה בענישה כלפי משפחות המחבלים אמצעי הרתעה. "אני לא רוצה שמחר יהיה עוד חייל", אמר.
למרות הביקורת החריפה, אמנון סיפר כי הוא רואה בפעולותיו של יובל במהלך התקרית ביטוי למסירותו כחייל. לדבריו, בנו ניסה לסייע לחברו ולהדוף את המחבלים, והוא סבור כי בכך סייע למנוע פיגוע חמור יותר.
"הבן שלי הציל עכשיו פיגוע מאוד קשה", אמר. "הוא הלך להציל את החבר שלו, הוא הלך להדוף את המחבלים האלה". האב הוסיף כי לפי המידע שבידיו, המחבלים נשאו כמות גדולה של נשק, והעלה שאלות גם בנוגע למקורו.
לקראת סיום שב האב לדרישתו לקבל תחקיר מלא על התקרית, לרבות בירור מצב הנשק של יובל, אופן הצבת הלוחמים ומאפייני העמדה שבה הותקפו. "אנחנו מחכים לתשובות כמו שצריך מהצבא", אמר. "אנחנו רוצים תחקיר כמו שצריך". "אנחנו לא נוותר", הוסיף אמנון. "מי שעשה את הכשל, שיישא בתוצאות".