יש משהו חזק בכך שהמשחק הדמוקרטי בישראל בנוי כך שאין מי שיכול להתחמק מהשפעה על תוצאות הבחירות. גם מי שלא מצביע, מי שמניח פתק לבן בקלפי ומי שמצביע למפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה - כולם משפיעים, בדרכים שונות, על התוצאה.
וזה אפילו יותר מזה. עוד רגע נסביר כיצד, מבחינה מתמטית, דווקא הימנעות מבחירה או הצבעה למפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה עלולות לא רק להקטין את כוחו של המחנה שלך, אלא גם להגדיל את כוחו היחסי של המחנה השני. במילים של אמונה, וגם במונחים של מספרים, אם לא בחרת או בחרת להשליך את הקול שלך לפח, ייתכן שבפועל פגעת ברצון שלך יותר מכפי שחשבת. מעין קנס שהנוסחה מייצרת.
אחוז החסימה בישראל עומד על 3.25%. קולות שניתנו למפלגה שלא עברה את הרף אינם משתתפים בחלוקת המנדטים. אבל מה המשמעות של אובדן הקולות האלה?
אפשר לדמיין שני מחנות פוליטיים שכוחם שווה, כך שללא אובדן קולות היו מקבלים 60 מנדטים כל אחד. כעת נניח שמפלגה ממחנה א' מקבלת קולות בהיקף משמעותי, אך אינה עוברת את אחוז החסימה. הקולות שלה אינם משתתפים בחלוקת המנדטים, ומשקלן היחסי של המפלגות שכן עברו את הרף גדל.
המשמעות היא שגם מפלגות המחנה היריב עשויות ליהנות מהמצב. בלי לשכנע אפילו מצביע נוסף, המחנה הנגדי עשוי לזכות ביתרון שיכריע את הבחירות ואת זהות הממשלה. חלוקת המנדטים המדויקת תלויה בתוצאות ההצבעה ובשיטת החלוקה, אבל העיקרון ברור: אובדן קולות של מפלגה אחת עלול לפגוע בכוחו של המחנה שאליו משתייכים מצביעיה.
זאת לא תיאוריה - זה קרה כאן שוב ושוב
המהפך של 1992 והסכמי אוסלו
לקראת בחירות 1992 התמודדו מפלגת התחיה, מפלגת ימין אידיאולוגית מובהקת, ומפלגתו של לוחם ארץ ישראל, הרב לוינגר זכר צדיק לברכה. שתיהן ביקשו לייצג קו ימני יהודי בלתי מתפשר, ושתיהן לא עברו את אחוז החסימה.
תוצאות הבחירות הובילו לכך שמפלגת העבודה זכתה ב־44 מנדטים ומרצ ב־12. יחד עם חד"ש ומד"ע, שתמכו בממשלה מבחוץ, נוצר לרבין בסיס פרלמנטרי שאפשר את הקמת ממשלתו ואת קידום התהליך המדיני שהוביל להסכמי אוסלו.
איך שלא נעדן את זה, אובדן הקולות של מי שנאבקו למען ארץ ישראל והמדינה היהודית תרם למאזן הכוחות שאפשר את הקמת ממשלת רבין, שהביאה לנו את אוסלו. זה סיפור שעד לרגע זה עוד לא יצאנו ממנו.
זה אירוע מטורף שאסור, אסור לדלג עליו, בוודאי למי שמאמין שה' מעביר לנו שיעורים כל הזמן.
2019 - תחילתו של הסחרור הפוליטי
בבחירות אפריל 2019 מפלגת הימין החדש של בנט ושקד לא עברה את אחוז החסימה, לאחר שחסרו לה כ־1,400 קולות בלבד. גם מפלגת זהות של פייגלין, שהתעקשה להתמודד למרות הסקרים, לא נכנסה לכנסת.
התוצאה הייתה שגוש הימין והחרדים נותר עם 60 מנדטים. נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה, וישראל נכנסה לסחרור פוליטי חסר תקדים, שהוביל למערכות בחירות חוזרות ונשנות.
בחירות 2022 - הפעם זה עבד לטובת הימין
בבחירות לכנסת ה־25 התרחש תרחיש הפוך. מרצ ובל"ד לא עברו את אחוז החסימה, וקולות רבים של מצביעים המזוהים עם המחנה המתנגד לנתניהו לא השתתפו בחלוקת המנדטים.
בסופו של דבר, גוש נתניהו זכה ב־64 מנדטים.
ועכשיו, השאלות
1. האם מותר לסכן את המציאות הקונקרטית כדי לעלות קומה רוחנית?
יש מי שחושבים כך. ישנה תפיסה בקרב חלק מאחינו החרדים האהובים, שלפיה גם כישלונות ומכות שמדינת ישראל סופגת, אף שהם מצערים, עשויים ללמד לקח רוחני את מי שאינו מבין עד כמה מצבה הרוחני של המדינה טעון תיקון.
יש מי שמוכנים, מתוך תפיסת עולמם, לשלם מחירים כבדים כדי שעם ישראל יעלה קומה רוחנית. זו תפיסת עולם שקיימת בקרב חלק מאנשי הדת, וראוי לברר אותה לעומק.
התפיסה שאפיינה את התורה הגואלת של הרב קוק, לעניות דעתי הדלה באמת, היא שאנחנו לעולם לא מזמנים לעצמנו אסונות ומחירים כדי לעלות קומה. להפך. כאשר המציאות מזמנת לנו נפילות, אנחנו מבקשים להתרומם מהן ולהפיק לקחים.
אנחנו משקיעים את מרב הכוחות בחינוך, וגם במאבקים לטווח קצר, כדי למנוע אסונות ולא להגיע למצב שבו ניאלץ ללמוד מהם בדרך הקשה. מרב הכוחות כדי שלא נצטרך להשתמש בשופרות טמאים.
2. האם מותר להיות שותפים, אפילו באופן קטן, זעיר ועקיף, להקמת ממשלה אזרחית־חילונית מתוך חשבון שהיא כנראה תיפול?
גם אם מישהו מעריך שממשלה כזאת לא תחזיק מעמד, האם עצם ההשתתפות העקיפה בהקמתה היא מחיר שמותר לקחת? האם אפשר להמר על המציאות המדינית מתוך הנחה שהנזק יהיה זמני?
3. במה שונה ההתעקשות של נעם במערכת הבחירות הנוכחית מהריצה של מפלגת התחיה ומפלגתו של הרב לוינגר?
גם הן ביקשו להביא בשורה אחרת למערכת הפוליטית. גם הן ביקשו לייצג עמדה אידיאולוגית שלא מצאה, לתפיסתן, ביטוי מספק במפלגות הגדולות. גם הן התמודדו למרות התחזיות שטענו שאין להן די כוח כדי לחולל את השינוי מתוך המערכת הפוליטית.
בסופו של דבר, אובדן הקולות שלהן השפיע על מאזן הכוחות בבחירות שבסופן הוקמה ממשלת רבין, שקידמה את הסכמי אוסלו.
האם אין כאן לקח שחובה ללמוד ממנו?
4. האם מותר לסמוך על איש רוח עצום גם כאשר קיים סיכוי שהוא טועה בהערכת המציאות הפוליטית?
גם אם מדובר באדם שלטענת רבים הוכיח בעבר יכולת לקרוא נכון את המפה הפוליטית, האם אין מקום להביא בחשבון את האפשרות שהפעם הוא טועה?
כמובן, השאלה הזאת אינה מופנית לתלמידים שהשתכנעו מבחינה הגיונית שהוא צודק. היא מופנית דווקא למי שלא השתכנעו, אבל שוקלים להעמיד את הפתק שלהם בסיכון רק מפני שהוא אמר.
האם זו דרכה של תורה? האם אמונת חכמים היא ויתור על שיקול דעת ועל אחריות אישית?
יש גישות חסידיות שמורות לאדם לבטל את שיקול דעתו גם כאשר אינו מקבל תשובה. אבל לכאורה, לא כך למדנו מרבותינו בכל הדורות וממסורת ישראל.
5. האם באמת רק מפלגת נעם נלחמת על הזהות היהודית של המדינה?
זו אולי שאלה קטנה ביחס למציאות האקוטית, אבל גם היא בהחלט ברשימה.
האם באמת אין חברי כנסת נוספים שמבינים שהמאבק היום הוא על הזהות היהודית, עוד לפני הרפורמה המשפטית ואפילו לפני הביטחון? האם נעם היא היחידה שחוקקה חוקים בנושאים האלה?
במרחב ההסברה אני מניח שגם בנעם מודעים לכך שהם אינם היחידים. אבל האם המפלגה אכן הוכיחה יתרון ברור בכל הסוגיות שעל הפרק, החל מסוגיית גיוס החרדים ומעמד לומדי התורה ועד למאבקים הפוליטיים במערכת החינוך?
ושוב, כל השאלות האלה יישארו חשובות וקריטיות גם אם ה' יעשה נס ונעם תעבור את אחוז החסימה. גם אם לא יקרה לנו הפעם אסון כמו אוסלו. גם אם לא תקום, אפילו לשנה אחת, ממשלת שמאל שתתחיל תהליכים שנשלם עליהם את המחיר רק בעוד שנים ארוכות. גם אם הימין יעלה לשלטון למרות הכול.
מה האלטרנטיבה?
אולי להילחם עד הרגע האחרון, אבל כאשר מתברר שאין תמונה ברורה של מעבר אחוז החסימה - לא סקרים פנימיים ולא קונספירציות - לדעת לפרוש, להתארגן מחדש ולנסות שוב. ושוב. ושוב.
עד שלרעיון הגדול תהיה, בעזרת ה', אחיזה ממשית במרחב הפוליטי. ואם שם, בהנהגה, לא תתגלה האחריות - מה עם הקול שלך? מה עם המילימטר הקטן של הבחירה שה' שם בידך? מה אתה עושה עם כל השאלות האלה? אתה משאיר אותן פתוחות, או לוקח סיכון שאולי לפחות חלק מהכוח האלקטורלי של הפתק שלך יסייע לממשלה שנלחמת בכל העקרונות היפים והחזקים ביותר של מדינה יהודית, ואולי אף תסכן עוד חיילי ישראל? ולך תדע לאן הדברים יגיעו.
ה' בסוף הרי יציל אותנו מכל זה. זה יהיה פחות נורא מהטעויות שאנחנו עושים. אבל מה החלק שלך בכל זה?