"הנגב עלול להפוך למדינה פלסטינית שבירתה באר שבע", כך מזהיר חגי רזניק, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב, בריאיון לערוץ 7 לקראת הבחירות לכנסת.
לדבריו, היעדר תוכנית ממשלתית כוללת להתמודדות עם הפשיעה, הנשק הבלתי חוקי והשינויים הדמוגרפיים באזור עלול להוביל לאובדן המשילות הישראלית בנגב.
רזניק טוען כי בעוד מערכת הבחירות מתמקדת באחריות למחדל שבעה באוקטובר, בוועדת חקירה ממלכתית ובמחלוקות הפוליטיות, סוגיית עתידו של הנגב אינה זוכה לתשומת הלב הנדרשת. לדבריו, מדובר בבעיה ביטחונית, אזרחית ולאומית, שמחייבת טיפול משולב ולא פתרונות נקודתיים.
"הנגב הוא לא עוד פריפריה חברתית", אמר רזניק, והזהיר מפני היקף הנשק הבלתי חוקי באזור. על פי הערכות מכון ריפמן, המבוססות לדבריו על מקורות גלויים, בפזורה הבדואית מצויים בין 100 אלף ל-150 אלף כלי נשק בלתי חוקיים.
רזניק השווה את מספר כלי הנשק להיקף החימוש של עשרות חטיבות חי"ר, אך הדגיש כי אין מדובר בכוח צבאי סדור. לטענתו, הברחות נשק דרך גבולות מצרים וירדן, בין היתר באמצעות רחפנים, והקשרים בין גורמי פשיעה בנגב לגורמים בדרום הר חברון יוצרים סיכון ביטחוני משמעותי.
לדבריו, הערכות המכון גובשו במסגרת דוחות ותרחישי ייחוס שנערכו גם בהשתתפות בכירים לשעבר במערכת הביטחון, ובהם אילן לביא, לשעבר ראש מרחב דרום בשב"כ; תת־ניצב בדימוס מוטי אדרעי, לשעבר סגן מפקד המחוז הדרומי במשטרה; תת־גונדר בדימוס אילן בורדה, לשעבר ראש מערך המודיעין בשב"ס; ותת־אלוף במילואים אטילה פארס, לשעבר ראש המנהל האזרחי.
לצד האיומים הביטחוניים, הציג רזניק תחזיות דמוגרפיות של מכון ריפמן, שלדבריו מצביעות על שינויים משמעותיים בהרכב האוכלוסייה בנגב בעשורים הקרובים.
במרכז דבריו עמדה תופעת הפוליגמיה בחברה הבדואית, שלטענתו מאפשרת הגעת נשים פלסטיניות מרצועת עזה ומיהודה ושומרון לנגב והולדת ילדים בעלי אזרחות ישראלית. רזניק הגדיר את התופעה כבעיה חברתית קשה הפוגעת בנשים, לצד השלכותיה הדמוגרפיות כפי שהוא רואה אותן.
על פי תחזיות מכון ריפמן שהציג, אם המגמות הנוכחיות יימשכו, עד שנת 2050 כמחצית ממשקי הבית הבדואיים בנגב יהיו בעלי זהות פלסטינית ישירה או נרכשת. מדובר בתחזית של המכון ולא בנתון דמוגרפי שכבר התממש.
עוד טען רזניק כי בתוך שנים ספורות עשוי להיווצר שוויון מספרי בין האוכלוסייה היהודית לבדואית בליבת נפת באר שבע. לדבריו, השילוב בין הגידול הדמוגרפי לבין היעדר הסדרה תכנונית ואכיפה מספקת מחייב בחינה מחודשת של מדיניות הממשלה.
עם זאת, רזניק הקפיד להבחין בין כלל האוכלוסייה הבדואית לבין הגורמים שאותם הוא מזהה כמקור לאיום. הוא הדגיש כי רוב האוכלוסייה הבדואית נורמטיבית ושומרת חוק, וכי רבים מאזרחיה גילו נאמנות למדינה גם בתקופות קשות.
לדבריו, היעדר טיפול ממשלתי מקיף פוגע גם באותם תושבים, שנאלצים להתמודד עם פשיעה, נשק בלתי חוקי והיעדר תשתיות ושירותים מספקים.
רזניק טען כי משפחות בדואיות ממעמד חברתי-כלכלי גבוה עוזבות יישובים שבהם קשה לנהל אורח חיים תקין ועוברות לערים יהודיות, בעוד באזורים שנותרו מאחור גוברים העוני והפשיעה.
ביקורת חריפה במיוחד הפנה ראש מכון ריפמן כלפי המערכת הפוליטית. לדבריו, אנשי המכון נפגשו עם נציגי המפלגות הציוניות והציגו בפניהם את ממצאיהם, אך לא התרשמו כי גובשה תוכנית ממשלתית מקיפה להתמודדות עם הבעיות.
"אין לזה שום הסבר אחר מלבד עיוורון וקונספציה שנמשכת אפילו אחרי 7 באוקטובר", אמר.
לדבריו, נבחרי ציבור הגיעו לסיורים בנגב והביעו נכונות לפעול, אולם הדיון הפוליטי נותר מצומצם. הוא מתח ביקורת הן על גורמים בימין המתמקדים בהריסת בנייה בלתי חוקית והן על גורמים בשמאל המבקשים לעצור את ההריסות, וטען כי שתי הגישות אינן מספקות מענה למורכבות הסוגיה.
מכון ריפמן מציע תוכנית רב־ממדית המשלבת צעדי אכיפה וביטחון עם הסדרת ההתיישבות הבדואית, שיפור השירותים הציבוריים ופיתוח כלכלי.
בתחום הביטחוני קורא המכון למבצע נרחב לאיתור ולהחרמת נשק בלתי חוקי, תוך שימוש בסמכויות מיוחדות המבוססות על מידע מודיעיני. במקביל הוא מציע לחזק את מערך אבטחת הגבולות עם מצרים וירדן, באמצעות אמצעים טכנולוגיים, גדרות ופעילות משולבת של צה"ל, שב"כ ומג"ב.
בתחום האזרחי כוללת התוכנית חיזוק סמכויות הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית, קידום תכנון מוסדר, שיפור השירותים המוניציפליים והרחבת הפיקוח על הרשויות המקומיות.
עוד מציע המכון לפעול נגד הפוליגמיה באמצעות אכיפה פלילית ושינוי מדיניות התמריצים, לצד הגבלת כניסתן של נשים פלסטיניות לנגב. צעדים אלה מוצגים כהמלצות המכון, ולא כמדיניות ממשלתית שהתקבלה.
בתחום החינוך קורא רזניק להרחיב את העסקתם של מורים בעלי הכשרה ישראלית במערכת החינוך הבדואית ולחזק את החיבור למסגרות אזרחיות ישראליות. לצד זאת מציעה התוכנית השקעה ביצירת מקומות עבודה, פיתוח תעשייה ומסחר, עידוד שירות לאומי-אזרחי וחיזוק ההתיישבות היהודית בנגב.
חלק נוסף בריאיון הוקדש למשקלו הפוליטי של הנגב בבחירות. לפי ניתוחי מכון ריפמן, תושבי האזור מהווים כ-8% עד 10% מבעלי זכות הבחירה בישראל, ודפוסי ההצבעה שלהם עשויים להשפיע על חלוקת המנדטים בין הגושים.
רזניק הצביע על ההבדלים בין דפוסי ההצבעה ביישובים היהודיים בנגב, שבהם נהנה הליכוד מתמיכה רחבה, לבין יישובים בדואיים שבהם זוכה רע"מ לתמיכה משמעותית.
לדבריו, בבחירות 2021 סייעו קולות הבוחרים הבדואים בנגב לרע"מ לעבור את אחוז החסימה, ואילו בבחירות 2022 השפיעו דפוסי ההצבעה באזור על חלוקת המנדטים. הוא הזכיר גם את בחירות 1996 כדוגמה למערכת בחירות שבה היה להצבעה בערי הנגב משקל משמעותי.
רזניק קרא למפלגות הציוניות לאמץ את תוכנית מכון ריפמן במסגרת קווי היסוד של הממשלה הבאה, ולשלב בין אכיפת החוק לבין פיתוח האזור ומתן מענה לצורכי תושביו.
"המדינה חייבת להתעורר ולקרוע את הקונספציה", אמר. "הממשלה הבאה חייבת לאמץ את התוכנית שלנו".