ישראלים שעולים על מטוס מלונדון, מברלין או מניו יורק כדי להצביע בבחירות בישראל זוכים לא פעם למחמאות על המעורבות האזרחית שלהם. אבל פרופ' יובל אלבשן מציע להסתכל על התופעה מזווית אחרת לגמרי: מה לגבי הישראלים שנשארו כאן בשלוש שנות המלחמה, שירתו במילואים ונשאו במחיר הכבד של החיים במדינה?
בטור שפרסם בעיתון ישראל היום מותח אלבשן ביקורת על האופן שבו מוצגת חזרתם הזמנית של ישראלים המתגוררים בחו"ל. לדבריו, אין כל ספק בזכותם החוקית להצביע, אך יש מקום לשאול אם הגעה ליום הבחירות בלבד יכולה להיחשב ביטוי מספק לאחריות אזרחית.
את הטענה הוא ממחיש באמצעות חילופי דברים ברשת החברתית. פעילה חברתית סיפרה בהתלהבות על חברים המגיעים להצביע מערים שונות בעולם, ופעילה אחרת השיבה לה בשמות של שלוש גזרות לחימה: עזה, לבנון וסוריה. מבחינת אלבשן, התגובה הזאת מציפה את הפער שבין מי שמגיעים לישראל לצורך ההצבעה לבין מי שנמצאים כאן ונושאים בנטל הביטחוני.
הוא מתאר שתי קבוצות של אזרחים שיגיעו לקלפיות: ישראלים שחיים בחו"ל ושבו במיוחד כדי להצביע, ולצידם אנשי מילואים ואזרחים שחייהם הושפעו ישירות מהמלחמה. לאחר ההצבעה, הוא מדגיש, חלק מהמצביעים יחזרו לשגרת חייהם מחוץ לישראל, בעוד האחרים ימשיכו להתמודד עם המציאות הביטחונית והחברתית כאן.
אלבשן אינו מסתפק בביקורת על אחרים. כדי להסביר את עמדתו הוא חוזר לחוויה אישית מתקופת המחאה נגד ראש הממשלה יצחק רבין, בחודשים שקדמו לרציחתו. לדבריו, הוא ידע על ההפגנות שהתקיימו מול ביתו של רבין, אך בחר שלא להגיע ולהביע תמיכה.
רק לאחר הרצח הגיע למקום. אלבשן מספר כי לאה רבין יצאה אל הנוכחים והביעה צער על כך שלא הגיעו קודם לכן. הוא מתאר את המפגש כרגע שבו הבין את המחיר של הימנעות ממעורבות בזמן אמת.
הזיכרון הזה משמש אותו כבסיס לקריאה לישראלים החיים בחו"ל: לא להסתפק בהשתתפות ברגע ההכרעה הפוליטית, אלא לקחת חלק גם בחיים ובקשיים שמלווים את המדינה בין מערכת בחירות אחת לאחרת.
ההשוואה החריפה ביותר בטור נוגעת לחרדים שאינם מתגייסים. אלבשן טוען כי מי שמבקרים את סירובם להשתתף בנטל הביטחוני צריכים לבחון באותה אמת מידה גם ישראלים המתגוררים בחו"ל ומגיעים להצביע על עתידה של מדינה שבה אינם חיים.
לדבריו, יש חוסר עקביות ביחס הציבורי לשתי הקבוצות. הוא מזכיר את הביקורת שנמתחה בעבר על יוזמות להבאת מצביעים חרדים מחו"ל, וטוען כי כאשר מדובר במצביעים המזוהים עם מחנות פוליטיים אחרים, אותה התנהלות זוכה לעיתים לתגובות אוהדות.
אלבשן מעלה גם טענה בדבר שימוש בכנסים המאורגנים סמוך לבחירות לצורך סבסוד הגעתם של מצביעים מחו"ל. בטור הוא מציג זאת כהקבלה ליוזמות דומות שיוחסו בעבר לקהילות חרדיות. מדובר בטענה שהוא מעלה במאמרו, ולא בממצא שנבדק באופן עצמאי לצורך כתבה זו.
עם זאת, אלבשן מקפיד להבחין בין השאלה המוסרית לבין הזכות הדמוקרטית. הוא אינו קורא להגביל את זכות ההצבעה של אזרחים המתגוררים מחוץ לישראל, ואינו מציע להתנות אותה בשירות צבאי או במגורים בארץ. עמדתו היא שהדיון הציבורי צריך לעסוק גם במחויבות המתמשכת למדינה, ולא רק בהשתתפות בבחירות.
בסיום הטור הוא פונה ישירות לישראלים שהגיעו מחו"ל. לצד ההכרה בחשיבות הגעתם, הוא מבקש מהם לחשוב על אפשרות נוספת: להישאר בישראל גם אחרי שהקלפיות ייסגרו, ולהיות שותפים לחיים במדינה ולא רק להכרעות הפוליטיות על עתידה.