בשבועות האחרונים שואלים אותי רבים: לאיזה מחנה אתה שייך? חלק אומרים: אתה בטח מהמחנה הלאומי - רואים עליך, ואומרים: אם לא תצביע למחנה הציוני דתי - המדינה תיפול, ואחרים אמרו: רק לא ביבי, הוא מכשול, תצביע למחנה השמאל!
ואני מתבונן מסביבי, ורואה את כל המחנות מתקוטטים, ושואל את עצמי: הרי אלה - כולם אחיי הם, אחים? אז למי אני שייך? אני מרגיש שאני שייך לכולם-כולם, וגם לא שייך לאף אחד - בבת אחת.
אני שייך למחנה בן גביר, כי גם אני חושב שיש פה רק בעל בית אחד, ושצריך לגרום לערבים לשכוח מהחלומות שלהם, ולמחבלים לסבול, ובהר הבית למשול. ואני שייך למחנה סמוטריץ' כי אני ציוני דתי ורוצה התיישבות על כל חלקה, ותורה ישראלית חזקה. ואני שייך למחנה הליכוד, כי תמיד חשבתי שהציונות הלאומית בדרכו של ז'בוטינסקי ראתה הכי רחוק, ואני שייך לבנט, כי התוכניות שלו הכי רציניות, ולוינטר - היא הוא מרענן, ורוצה לתקן, וכי הוא 'גבר'.
ולליברמן - כי הוא היחיד שהזהיר מהאסון בזמן, וכי אני מאמין בכלכלה אחראית של אנשים אחראים ועובדים, ולא בכלכלה של קצבאות סיטונאיות, אלא רק לנזקקים שבאמת אינם יכולים, ואני שייך לאייזנקוט, כי אני שמח שיש אנשים הגונים שחושבים על העתיד, ויודע שבמחנה שלו יש ציונים אידיאליסטיים רבים שרוצים ישראל שפויה, ישרה, ואומה של הייטק, ולהיות במרכז; ואפילו לדמוקרטים אני שייך, כי שניים מהשכנים שלי פה בתל אביב הם דמוקרטים, ואני ממש אוהב אותם, ואני מאוד מאמין בחופש, ואני כל כך שותף לפנטזיה שלהם שנחיה עם הערבים בשלום, ולמרות שאני יודע שזה לא ריאלי, אבל מתוך הטראומה של הגלות והשכול גם אני כל כך הייתי רוצה להאמין באשליה המתוקה שהערבים הם בעצם שוויצרים עם כאפיה ושאין להם שום דבר נגדנו...
ולמחנה ש"ס ויהדות התורה ברור שאני שייך, שהרי ישראל והקב"ה והתורה הקדושה הם אחד, וכל חיי הם תורה, וישיבה וחינוך לתורה - אז ודאי שאני במחנה שלהם.
אז אני קצת שייך לכל אחד מהמחנות, אבל באמת שבכל אחד מהם יש גם משהו שממש מעצבן אותי, ואפילו בלתי נסבל מבחינתי: לא מוסרי, לא יהודי, לא ריאלי, לא אוניברסלי, לא רודף אמת או לא רודף שלום, בלי ברית גורל או בלי ברית יעוד. אז מצד שני אני לא שייך לאף מחנה.
ואחרי שהתלבטתי קשות לאיזה מחנה אני שייך יותר, למחנה של כל כולם, או למחנה של אף לא מחנה, החלטתי באופן סופי ומוחלט ללכת בדרכי ה' לבחור את הבחירה של הקב"ה. וברור לי לגמרי במה הוא בוחר, הרי אני חוזר על כך כל יום: "הבוחר בעמו ישראל - באהבה"!!!
אז הרי לפניכם הכרעתי: אני בוחר בעם ישראל, ובוחר לעשות את זה באהבה: לראות את הטוב בכל מחנה, את נקודת האמת בכל מחנה, ולעשות ככל יכולתי שכולם יאהבו זה את זה, תהיה תוצאת הבחירות אשר תהיה.
מעתה, אני מבקש שתקראו לי: מטא-מחני או כל-מחני או פאן-מחני או אולטרא-מחני או רב-מחני או על-מחני או , או פשוט תקראו לי: אוהב ישראל. כל ישראל. חד משמעית, ללא ספק. החלטתי. זה המחנה שלי. האותיות שלו בקלפי: מ- א' ועד ת'. אני קורא לכל אחד ואחת מכם להצטרף למחנה שלי.
חברים, אל תתבלבלו! אני מתכוון להצביע בבחירות, בפתק ממשי, כי צריך להכריע מי יוביל דרך, ולקבוע סדר עדיפויות ומה הכי חשוב, ומה הכיוון המדיני, הבטחוני, הכלכלי, הזהותי, ומי הכי מתאים להנהיג.
אבל הפתק שלי הוא רק הבחירה המעשית שלי, לא המחנה שלי. המחנה שלי הוא עם ישראל!
אחיי ואחיותיי בני ובנות ישראל! אל תתפתו לשמועות שווא, אל תיכנעו למניפולציות. לכו לקלפי, הצביעו על פי צו מצפונכם, ביושר ובאמת, ללא מורא.
והכי חשוב! מחר בבוקר, תהיה ההכרעה אשר תהיה, לטובת הפתק שלכם או לפתק אחר, הרימו ראש, ותשמחו שעם ישראל בחר, וקבלו את ההכרעה באהבה, וזכרו שעם ישראל הוא אישיות אחת שלמה, והרוב של עם ישראל מייצג את מה שהאישיות שנקראת 'ישראל' בוחרת, וגם את מה שה' הבוחר בעמו ישראל רוצה.
התפילה שלי, שבמחנה ישראל שלי, יהיה מקום וכבוד לכ"ב אותיות המורכבות מכל האותיות של כל הפתקים שמונחים בקלפי, ועליהם תשרה שכינת א-ל, על כל ישראל!
והאמת והשלום אהבו.