ארבע שנים של ממשלת ימין, מערכת בחירות סוערת אחת, ואנחנו שוב ניצבים ברגע האמת. זה לא באמת משנה מי משני הגושים יגיע בסופו של דבר לנשיא המדינה ויקבל את המנדט להרכיב ממשלה. מה שחשוב הוא שבשני צידי המתרס הפוליטי יבינו שהגיעה העת לשים סוף לשנאה ולהחרמות, כדי שיהיה טוב יותר לעם שחי כאן.
הבוקר קראתי כיצד גוש מתנגדי נתניהו מספיד את עצמו לדעת ומכה על חטא. בפוסטים הקיצוניים יותר, היו מי שבנו על כך שהמפלגות הערביות, שהתחזקו משמעותית, הן אלו שידאגו לאזרחים המרגישים ש"גנבו להם את המדינה".
באופן אישי, לא הרגשתי שגנבו לי את המדינה כשממשלת השינוי קמה. נפתלי בנט, בפרמטרים רבים, ניהל את ענייני הפנים של המדינה היטב. נכון, לחלקים במגזר הדתי ולהתיישבות ביהודה ושומרון היה קשה יותר, אבל איש לא "לקח לי" שום דבר. אלו היו תוצאות של בחירות דמוקרטיות, ובמסגרת כללי המשחק הקיימים - הוקמה ממשלה שפחות התחברתי אליה.
באותה מידה, לא הרגשתי ש"קיבלתי את המדינה בחזרה" כשממשלת הימין עלתה. היא אמנם עשתה דברים גדולים במהלך שנות כהונתה, אך במקביל תרמה לא מעט להעמקת השסע בציבוריות הישראלית. התנהלותה סביב הרפורמה המשפטית הייתה דורסנית - מהלך שדמויות מתונות יותר, דוגמת שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, היו משכילות לקדם בהסכמה רחבה ותוך שמירה על שקט תעשייתי.
כעת, בצומת הדרכים הנוכחי, על כולם להפנים - בימין, במרכז ובשמאל - שאי אפשר להקים כאן עוד ממשלה שתייצג רק שבט אחד. אנו זקוקים לממשלת ריפוי אמיתית. לא הסיסמה הריקה ששמענו במהלך מערכת הבחירות - אלא ממשלה שתדע באמת לחבר, לאתר את המכנה המשותף, ובעיקר לעבוד למען עם שמשווע לקצת שלווה ויציבות במדינה הזו.
לכן, זה אינו הזמן לצהלות ניצחון או לבכי על תוצאות הבחירות. אל תצאו לחסום את איילון רק כדי לקבל ממשלה שנוחה אך ורק לכם ואל תשמחו לאיד. אל תדרכו על ציבורים אחרים ואל תנהגו באיפה ואיפה רק משום שאתם אוחזים בהגה השלטון.
הפעם, על בנימין נתניהו להגיע בענווה. עליו להסכים למתווה ממשלה שיכלול ויתורים מצידו ומצד גוש הימין, למען עתיד החיים המשותפים של כולנו כאן. אין פירוש הדבר ויתור על פיתוח ההתיישבות או על עריכת תיקונים במערכת המשפט, אלא הבנה שהדברים חייבים להיעשות יחד, מתוך הקשבה ואיחוד קורות.
מנגד, גם איזנקוט, ליברמן, בנט ולפיד חייבים להתעלות לגודל השעה. תפקידם כעת אינו למהר לאופוזיציה ולהמשיך לזעוק "רק לא ביבי". ניתן להגיע להסכמות ברוב הנושאים המהותיים (בנט, למשל, תמיד ידע להפגין פרגמטיות). במציאות הנוכחית, הליכוד היא המפלגה הגדולה ביותר ונתניהו לא הולך לשום מקום - אלו הם חוקי המשחק הדמוקרטי.
האם הפוליטיקאים שלנו יצליחו לשנות את הדיסקט הפעם, ולשים לנגד עיניהם באמת ובתמים את טובת העם ואזרחי המדינה? השנים האחרונות גרמו לציניות להחליף את התקווה. זו ההזדמנות להחזיר את התקווה ולייצר כאן משהו אחר וטוב יותר.