איציק אוחנה רגיל להיות האיש שמספר את הסיפורים של אחרים. הוא יודע מי התארס, מי התחתן, איזה זמר הגיע לכותל, איזו דמות מוכרת ביקשה ברכה מרב ואיזה אירוע עומד להפוך לשיחת היום במגזר החרדי.
אבל רגע לפני החתונה שלו עצמו, כשהוא עובר בפעם הראשונה באופן משמעותי לצד השני של הכותרות, הוא בוחר לספר דווקא על מי שלא תהיה שם.
אחותו הקטנה, רחלי ז"ל, נפטרה בשנת 2017 כשהייתה בת שבע בלבד. היא הייתה אחותו היחידה, והוא היה קשור אליה במיוחד. כעת, כשהוא עומד להקים בית עם ארוסתו חני, הזיכרון שלה מלווה אותו גם בתוך ההתרגשות הגדולה.
"אני מתחתן עוד מעט", הוא אומר, ומספר שבמשך שנים התקשה לדמיין את הרגע הזה בלעדיה. "היא לא תהיה בחתונה, אבל פיזית היא לא תהיה. אני מאמין ובטוח שהיא תהיה איתי מלמעלה".
את הדברים אומר אוחנה בריאיון אישי ליענקי גולדהבר בתוכנית "מאחורי הסטטוס" בערוץ 7. עבור כתב הברנז'ה של "כיכר השבת", שמנהל גם את עמוד הבידור "הרבנית של האינסטגרם", מדובר בחשיפה אישית יוצאת דופן. הוא מספר שכמעט לא התראיין בעבר בפורמט של שיחה אישית ארוכה, שבה הוא עצמו עומד במרכז.
אוחנה, בן 29, מוכר בזכות הקשרים הרבים שלו בעולם הבידור החרדי והכללי, אבל כשמגיעים לסיפור של רחלי, הקצב משתנה.
היא נולדה כשהיה בן שתים־עשרה וחצי, זמן קצר לפני בר המצווה שלו. הוא זוכר אותה כמתנה שקיבל לקראת היום המיוחד. לדבריו, אף שהייתה ילדה קטנה, היא התנהגה בבגרות יוצאת דופן לגילה והייתה בעלת אישיות מיוחדת.
"היא הייתה ילדה מאוד מאוד צדיקה", הוא מספר. "אני אישית לקחתי ממנה המון דברים שראיתי ביום־יום כשהייתי גר בבית וגדלנו ביחד". מותה טלטל את המשפחה כולה. אוחנה מספר שהאובדן שינה גם את הדרך שבה הוא מסתכל על החיים. דברים שבעבר היו עלולים להוציא אותו משלוותו, כמו תאונת דרכים קלה או פרויקט שלא הצליח, קיבלו לפתע פרופורציות אחרות.
לדבריו, אחרי שחווה את האובדן הקשה ביותר בחייו, למד להתמודד אחרת עם אכזבות וקשיים. אבל הגעגוע לא נעלם.
בטלפון שלו שמורה תמונה של רחלי, והוא מסתכל עליה כמעט מדי יום. הוא גם משתדל להגיע לקברה בערך פעם בחודש, ולעשות מעשים לעילוי נשמתה. מתוך ההתמודדות המשפחתית הזאת צמחה גם פעילות שאינה מוכרת לרבים מעוקביו.
אוחנה מספר שבמהלך מחלתה של אחותו בילה לצידה תקופה ממושכת בבית החולים, ונחשף מקרוב לעולם הרפואה, לרופאים ולגורמים העוסקים בסיוע רפואי. הקשרים שנוצרו באותה תקופה מלווים אותו עד היום.
הוא אינו רופא ואינו מתיימר לתת ייעוץ רפואי, אבל לדבריו, כמעט בכל יום פונים אליו אנשים המבקשים להגיע לרופא מסוים, ליועץ רפואי או לאדם שיוכל לסייע להם בהתמודדות רפואית.
לפעמים אלה חברים, ולפעמים אנשים שאינם מכירים אותו אישית. הוא משתדל לחבר אותם לגורם המתאים, ורואה בכך שליחות אישית שנולדה מתוך השנים הקשות שעברה משפחתו.
"אני לא יועץ רפואי, אני לא מתיימר להיות, אני גם לא עסקן רפואי", הוא מדגיש. מבחינתו, עצם האפשרות לעזור לאדם להגיע למי שעשוי לסייע לו היא בעלת ערך.
וכשהשיחה חוזרת לחתונה המתקרבת, אוחנה מספר על הקשר המיוחד שמצא בין ארוסתו לבין אחותו המנוחה. לדבריו, הוא מזהה בחני תכונות שמזכירות לו את רחלי, והדבר מעניק לו נחמה וכוח. הוא אף אומר שהוא מרגיש שאחותו הייתה שותפה, בדרכה, לשידוך שהוביל להקמת ביתו.
לצד ההתרגשות האישית, אוחנה נמצא בימים עמוסים במיוחד. ההכנות לחתונה מצטרפות לעבודה העיתונאית שאינה נעצרת לרגע, והוא מודה שהתקופה האחרונה מלאה באירועים, בארגונים ובשיחות.
מאז שהתארס, הוא מספר, כמעט אין אירוע שבו הוא משתתף בלי שמישהו ניגש לברך אותו במזל טוב ולשאול על החתונה. עבור אדם שמסקר במשך שנים את השמחות של אחרים, האהבה שהוא מקבל כעת מרגשת אותו במיוחד.
הוא מספר שבמאגר אנשי הקשר שלו שמורים קרוב ל־30 אלף מספרים שנאספו במשך כ־15 שנה. לקראת החתונה עבר על הרשימות בקפידה ובחר להזמין את האנשים שאיתם הוא מרגיש קשר אישי.
ההכנות האלה ממחישות גם את גודל הרשת החברתית והמקצועית שבנה לאורך השנים. אבל אוחנה מבהיר שמבחינתו, הקשרים אינם רק אמצעי להשגת כותרות.
את דרכו בעולם התקשורת החל בגיל צעיר מאוד. עוד כשהיה בחור ישיבה בן 14 נמשך לעולם קווי הנייעס, שבאותם ימים היו מקור מרכזי להפצת חדשות בציבור החרדי.
הוא התחיל לשדר בקווים האלה, ובהמשך השתלב בעבודה באתר "בחדרי חרדים". לאחר כחמש שנים עבר ל"כיכר השבת", שם הוא עובד גם כיום. שני אנשים שהוא מזכיר בהכרת תודה מיוחדת הם העיתונאים מוישי ויסברג וחיים אילוז, שלדבריו פתחו בפניו את הדלת לעולם התקשורת החרדית ונתנו בו אמון בתחילת הדרך.
אוחנה מספר שבחר להתמקד בתחום הבידור והידוענים, תחום שלדבריו כמעט לא זכה בעבר לסיקור ייעודי במגזר החרדי. בהמשך הקים את עמוד "הרבנית של האינסטגרם", שהפך, לדבריו, לפלטפורמה בעלת חשיפה גדולה במיוחד בציבור החרדי והדתי.
הוא מתאר כיצד פרסום אחד בעמוד יכול להביא בתוך דקות לשטף של הודעות, שיתופים ותגובות. לפעמים, הוא מספר, אנשים שעליהם פרסם פוסט מגלים שהטלפון שלהם מוצף בפניות זמן קצר לאחר מכן.
אבל דווקא מי שמחזיק בכוח הזה מתעקש לדבר על גבולות. אוחנה מספר שהוא מכיר לא מעט סיפורים אישיים על אנשים מפורסמים, לרבות פרטים שלא הגיעו לידיעת הציבור. לדבריו, לא כל סיפור שהוא יודע הופך אצלו לפרסום.
כדוגמה הוא מביא מקרה של גירושים של אדם מוכר מאוד בציבור החרדי. לדבריו, מדובר בסיפור שאנשים רבים ידעו עליו, ובכל זאת הוא בחר שלא לפרסם אותו משום שהאדם המעורב לא רצה בכך.
אוחנה מסביר שהוא אינו מעוניין להוסיף כאב לאדם שכבר מתמודד עם משבר אישי. "אני לא בא לעשות רע לבן אדם", הוא אומר. הוא מודע לכך שיש מי שמבקרים את הגישה הזאת וטוענים שעיתונאי צריך להיות נשכני יותר. מבחינתו, הביקורת אינה משנה את הקו שבחר לעצמו: לפרסם סיפורים חיוביים, לפרגן לאנשים ולהימנע ככל האפשר מפגיעה אישית.
הוא גם מספר שכאשר ידוען נפגע מכותרת שפרסם, הוא מוכן להקשיב ולבחון שינוי בניסוח. לדבריו, לא פעם הבעיה אינה בעצם הפרסום אלא בדרך שבה הדברים הוצגו.
הגישה הזאת קשורה גם לאופן שבו הוא מסתכל על עולם המפורסמים. אוחנה מזהיר מפני הנטייה להביט בחייהם של ידוענים דרך תמונות של חופשות, בתים מפוארים ואירועים נוצצים, ולהניח שהחיים שלהם מושלמים. לדבריו, היכרותו עם אנשים רבים בתעשייה לימדה אותו שלעיתים מאחורי המצלמה מסתתרות התמודדויות מורכבות מאוד. הוא מבקש להזכיר לעוקבים שלא כל מה שנראה נוצץ מבחוץ משקף את המציאות האישית.
אבל לצד סיקור עולם הבידור, אוחנה רואה בעצמו גם מי שמסייע לחבר בין ידוענים מהציבור הכללי לבין עולם התורה והמסורת.
לדבריו, לא מעט זמרים, שחקנים ודמויות מוכרות פונים אליו כשהם רוצים להגיע לכותל, להניח תפילין, להשתתף בסליחות או לפגוש רב.
הוא מספר שכאשר ידוען מבקש להיפגש עם רב, הוא אינו בוחר עבורו את הרב שאליו יפנה. במקום זאת, הוא מבקש לדעת עם מי אותו אדם מעוניין להיפגש ומשתדל לסייע ביצירת הקשר. אוחנה מתאר את הפעילות הזאת כשליחות. מבחינתו, כאשר אדם מוכר משתף את עוקביו בביקור בכותל או בהנחת תפילין, החשיפה יכולה להגיע לקהל גדול מאוד.
הוא מזכיר במיוחד את אירועי הסליחות האחרונים בכותל, שבהם פעל לצד הרב מרדכי חסידים ואנשים נוספים כדי להביא ידוענים למקום. עם זאת, הוא מדגיש שלא כל חיבור של ידוען ליהדות נעשה לעיני המצלמות. לדבריו, יש מפורסמים שמבקשים להניח תפילין או להיפגש עם רב בלי לפרסם את הדברים כלל, והוא מכבד את רצונם.
כשנשאל אם יש ידוענים שעושים זאת רק למען הפרסום, הוא אומר שלא נתקל באופן אישי במקרה שבו אדם הניח תפילין רק כדי שיפרסם אותו. לצד זאת, הוא מכיר בכך שידוענים מודעים גם להשפעה של תכנים הקשורים למסורת על הקשר שלהם עם הקהל.
אחד האנשים הקרובים אליו ביותר בעולם הזה הוא שוקי סלומון. אוחנה מספר שהקשר ביניהם התחיל כחברות אישית, ובהמשך הפך גם לשיתוף פעולה מקצועי. כיום הוא מלווה ומנהל את פעילותו של סלומון, אך מדגיש שהקשר ביניהם מבוסס בראש ובראשונה על חברות עמוקה.
לדבריו, זמרים וידוענים נוספים פונים אליו ומבקשים שינהל אותם, אך הוא מעדיף שלא להרחיב את פעילותו בתחום. הוא מסביר שאינו מחפש לנהל אנשים רק משום שהדבר עשוי להשתלם כלכלית, אלא רוצה לעבוד עם מי שהוא מרגיש כלפיו חיבור אישי.
החברות עם סלומון כוללת גם פעילות התנדבותית. אוחנה מספר כי ימים ספורים לאחר מתקפת 7 באוקטובר יצאו השניים לדרום ברכב עמוס מזון וציוד עבור חיילים. לדבריו, הם המשיכו לאורך התקופה להשתתף ביוזמות של סיוע ושמחה, לעיתים הרחק מהכותרות.
הוא מספר גם על פנייה שקיבלו בנוגע לילד עם תסמונת דאון, שביקש שסלומון יופיע באירוע שלו. אף שלא הכירו את המשפחה, לדבריו, הבקשה נגעה לליבם.
בתוך כל העשייה הזאת, אוחנה מספר שהרגע המאושר ביותר בשבוע שלו הוא דווקא הרגע שבו הכול נעצר.
שבת. אחרי ימים עמוסים במאות הודעות ושיחות, עבודה עיתונאית, קשרים עם ידוענים והכנות לחתונה, הוא מתאר את השבת כזמן של שקט שאין לו תחליף.
הוא אוהב את האפשרות ללכת לבית הכנסת, לפגוש את המשפחה ולהיות לרגע בלי הצורך לבדוק כל הזמן מה התחדש. לקראת סיום הריאיון הוא נשאל מה היה רוצה שאנשים ייקחו ממנו.
התשובה שלו אינה קשורה לעיתונות, למספר העוקבים או להצלחה המקצועית. הוא מבקש מאנשים להשתדל לראות את הטוב שבאחרים. "אם תחפש רע, אתה תמיד תמצא. ואם תחפש טוב, אתה תמיד תמצא", הוא אומר.
ומבחינתו, זו גם הדרך שבה הוא רוצה להמשיך בעבודתו: להכיר את האנשים שמאחורי הכותרות, לזכור שלכל אחד יש התמודדויות משלו, ולחפש ככל האפשר את הדברים הטובים שאפשר לספר עליו.
