בנאום הניצחון המוקדם שלו פנה גדי איזנקוט לראשי מערכת הביטחון והזהיר אותם: "נתניהו הוא ראש ממשלת מעבר ללא מנדט ואמון. זיכרו שאתם משרתים את הממלכה ואת האינטרסים של אזרחי ישראל בלבד. עימדו חזק ואיתן נגד כל ניסיון לאתגר אתכם. יש לכם גיבוי ברור שלי. נתניהו, אל תעז להשתמש בביטחון ישראל לצרכיך הפוליטיים".
על דבריו אלה של איזנקוט, שיש הרואים בהם המרדה של ממש, שוחחנו עם יו"ר תנועת הביטחוניסטים, תא"ל במיל' ארז וינר, הקובע, "זו אמירה אומללה שאני לא מצליח להבין את המהות שלה. לפני הרבה שנים היה לי מפקד שאמר שדרושות 'שקיפות במידה, היררכיה בפקודות', כלומר שיש מפקד אחד שנותן את הפקודות. למפקד הזה קראו גדי איזנקוט. לכן אני לא מצליח להבין את האמירה הזו. ראש הממשלה הוא נתניהו, שר הביטחון הוא ישראל כץ וממשלת ישראל היא ממשלת ישראל. כל עוד הם מושלים בכיפה הם מוסמכים להנחות ולהפעיל את מה שנדרש".
"מה הוא משדר לאויבי ישראל", תוהה וינר. "הוא משדר לאויבי ישראל שאם מחר נראה שאיראן רוצה לתקוף אותנו, או שחיזבאללה רוצים לתקוף, וצריך להחליט אם לצאת לתקיפה מקדימה או להפעיל מערכים כאלה ואחרים, הרמטכ"ל יפעיל שיקולי בחירות? שהרמטכ"ל יתקשר אליו ויבקש גיבוי? אני לא מבין את האמירה הזו ובכלל את ההתנהלות מאז שפורסמו המדגמים".
לטעמו של וינר נכון היה לאיזנקוט להמתין להשלמת ספירת הקולות ולאחר מכן לחפש את הפתרון הטוב, הראוי והמתאים לביטחון ישראל. "אי אפשר לדבר על ביטחון ישראל לפני הכול, על ברית המשרתים, ובאותה נשימה לדבר בשיח שכזה".
באשר לאופן שבו מתקבלים הדברים בקרב צמרת מערכת הביטחון, אומר וינר כי לצערו הוא שומע דיבורים מסוג שכזה לא מהיום, אלא מזה תקופה ארוכה, לאורך כל תקופת המלחמה ובתקופה שקדמה לה, ולא רק מאיזנקוט אלא גם מראשי מפלגות אחרים.
"כולם מבינים שיש כאן אמירות תקשורתיות חסרות תוכן. אני לא רואה רמטכ"ל, ראש שב"כ או ראש מוסד שמשנים את התנהגותם. אני סבור שזו אמירה מופקרת שמשדרת לאויבים שלנו חולשה שאסור לשדר, בוודאי בעת הזו, כאשר אנחנו אחרי הישגים אדירים ומול אתגרים מאוד גדולים. בסביבה שלנו, אם לא משדרים ביטחון ונכונות להפעיל כוח, כפי שמדינת ישראל רכשה ביושר אחרי שעשתה את זה, אתה הולך הרבה אחורה, למקומות שהיינו לפני השבעה באוקטובר, למה שהביא את האויבים שלנו ובראשם סינוואר להעז ולתקוף אותנו מתוך מחשבה שיש כאן חולשה ואחרי ששמע את המחלישים שמדברים על כך שאין צבא וכו'".
האם סוג כזה של דיבורים מפיו של מנהיג כדוגמת איזנקוט נובע מהיותו מורגל לזירה הצבאית ופחות למבנה של הזירה הפוליטית, שבה הדברים מורכבים יותר, מחייבים פשרות והתאמות למציאות, זירה שאין בה הנחתת פקודות? וינר סבור שמקורם של דיבורים שכאלה אינו באופיו המקצועי של הדובר, במקרה זה איזנקוט, אלא באופי המאבק נגד נתניהו בשנים האחרונות, מאבק שבו לכאורה הכול מותר, כולל הכפשות, איומים והמצאות.
על כך מוסיף וינר ואומר כי אכן שוב ושוב מתברר שהתנהלותם של גנרלים אינה תואמת את הזירה הפוליטית. "יש סיבה לכך שבכל העולם המערבי גנרלים לא הולכים לפוליטיקה. כל התכונות הנצרכות למפקד, ובוודאי מפקד קרבי, לא רלוונטיות למנהיג פוליטי שצריך לכרות בריתות, לתאם תיאומים ולהגיע לפשרות כדי להשיג את היעדים שלו. אנחנו רואים בפועל מה קורה לכל אותם מפקדים כשהם מגיעים לפוליטיקה. הם מתרסקים ממופז, יעלון, גנץ, אזנקוט ואחרים. לכן טוב לעשות את ההפרדה. קצינים יכולים להשתלב, אבל הם צריכים לעבור תהליך של היכרות ולימוד של החברה האזרחית, להכיר את המערכת הפוליטית ולא מיד לקפוץ לתפקיד של ראש ממשלה ושר בכיר".