התקופה האינטנסיבית של קמפיין הבחירות הבליטה מספר תופעות ותהליכים שעלינו לתת עליהם את הדעת.
בטרם יבש הדיו על תוצאות מדגמי הבחירות בחלק מהאולפנים כבר החלו פאנליסטים ומעצבי דעת קהל לקרוא לנבחרים הטריים להפר את הבטחות הבחירות שלהם כדי שיתאפשר להם להקים ממשלה הקרובה לליבם.
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה שהולכת ומתרחבת בזירה הציבורית ובתקשורת, בעולם המערבי וגם אצלנו. היא נקראת בשם המקצועי: "פוסט־אמת". אם בעבר היה מוסכם שבשיח הציבורי חובה לתווך לציבור את העובדות כהווייתן, שזו התשתית הבסיסית שיש להקפיד עליה, ושהצגה שקרית של העובדות היא פסולה וראויה לגינוי, הרי שבעידן ה"פוסט־אמת" פוליטיקאים ואנשי תקשורת משקרים לציבור כדי לקדם את האג'נדה שלהם בכל מחיר.
ניתן להבחין שהם מציגים עובדות בצורה מניפולטיבית ומפיצים דיסאינפורמציה - עובדות ומידע שקריים באופן מובהק, וסקרים מוטים, המופצים כדי להטות את דעת הקהל, להונות אותה ולהשפיע על מקבלי החלטות. במקביל, הולכת ומתפשטת תופעת העלמת העובדות שעלולות לסתור את האג'נדה שלהם. כלי תקשורת מתעלמים מעובדות ומאירועים, שחלקם דרמטיים, ואינם מדווחים עליהם כדי שלא לערער על האג'נדה שלהם.
זוהי פשיטת רגל מקצועית ואובדן אמינות ושקיפות ציבורית, עד כדי כך שהם יכולים לשקר במצח נחושה ללא חשש שיגנו אותם. פוליטיקאים משקרים מול המצלמה בביטחון רב, בלי למצמץ, גם כאשר הם יודעים שיש הקלטות מהעבר בארכיונים שמפריכים את מה שהם אומרים, הכל מהפוזיציה. אם בעבר הציבור היה מגיב בביקורת תקיפה לכל גילוי של דיסאינפורמציה או העלמת עובדות, כיום נראה שיש סוג של השלמה עם השחיקה במעמדה של האמת כערך מוחלט וכבסיס למרקם החברתי של האנושות, המבוסס על אמון ואמינות.
בשבועות האחרונים נפתח שלב דרמטי במשפט התביעה נגד בנימין נתניהו, עם עדותו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר. זוהי עדות דרמטית, החושפת מעשים חמורים שנעשו על ידי המשטרה והפרקליטות, ומצטרפת לעדויות קודמות במשפט, החושפות שתופעת ה"פוסט־אמת" חלחלה גם למערכות אכיפת החוק וגורם לאבדן אמון הציבור. כלי תקשורת שבעבר פתחו מהדורות עם תמלילים מודלפים, מתעלמים כיום לחלוטין מהנעשה בבית המשפט, כאשר החשיפות סותרות את האג'נדות שלהם, ואינם מדווחים על כך כלל, כאילו אין דבר כזה בכלל, הכל מפוזיציה.
ה"פוסט־אמת" פוגעת באמינותם של אנשי הציבור, שדבריהם מתקבלים בחשדנות. לא ניתן להוביל ציבור במים סוערים, לצאת למלחמה קשה וארוכה ולקבל החלטות מרחיקות לכת, כאשר המנהיגות הציבורית נחשדת בהתנהלות של "פוסט־אמת" ובמניעים זרים ופסולים.
העם היהודי חרת על דגלו את החתירה לאמת, לאמונה ולאמינות: "על שלשה דברים העולם קיים: על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז): 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם'" (אבות א, יח). הוא אינו יכול להשלים עם ה"פוסט־אמת".
הגיעה העת להציף את התופעה, לדבר עליה ולהשיב את ערך אמירת האמת ואת הדבקות בעובדות. יש להצביע על כך שמדובר במדרון חלקלק שעלול להביא להתפרקות חברתית.
בפרשתנו אנו קוראים על סדום, שהייתה למקום מושחת מבחינה חברתית ומשפטית, באופן אידאולוגי: "וַיֹּאמֶר ד' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד" (בראשית יח, כ). ובפרשה הקודמת: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַד' מְאֹד" (בראשית יג, יג).
הגמרא מתארת את השחיתות הציבורית ואת השקר שהפך ליסוד המשפט בסדום (במהדורת שטיינזלץ): "ארבע דייני [דיינים] היו בסדום ושמותיהם לפי מעשיהם: שקראי [שקרן] ושקרוראי [שקרני] זייפי [זייפן] ומצלי דינא [מטה דין]. ואלה תקנות שתיקנו: דמחי ליה לאיתתא דחבריה ומפלא ליה [המכה את אשת חברו והייתה מפילה את עוברה] אמרי ליה [היו אומרים לו] לבעל האישה: יהבה ניהליה דניעברה ניהליך [תן את האישה לו, למכה, שיעבר אותה בשבילך שנית]. דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה [מי שחתך את אוזן חמורו של חברו], אמרו ליה [היו אומרים לו]: הבה ניהליה [תן לו] עד דקדחא [שתצמח האוזן]. דפדע ליה לחבריה, אמרי ליה [מי שהיה פוצע את חברו, היו אומרים לו] למוכה: הב ליה אגרא, דשקל לך דמא [תן לפוצע שכר, שהקיז ממך דם] ומגיע לו שכר מלאכה זו.
שמותיהם של הדיינים אינם מקריים. הם מבטאים את תרבות השקר שפשתה בסדום, שהגיעה לשפל המדרגה וחדרה גם למערכת המשפטית, שהטתה את פסיקת הדין לפעולה הפוכה לחלוטין מן האמת. לדידם, האמת היא שקר והשקר הוא האמת. השופטים בסדום לא התביישו ולא חששו לפסוק את הדין בדיוק להפך מן האמת. הדבר התקבל בסדום בצורה טבעית.
יש להניח שאנשי סדום לא הגיעו למקום השפל הזה ביום אחד. התהליך היה הדרגתי: משקרים לבנים, לשקרים קטנים ולשקרים גדולים ומופרכים, ועד לאמירת שקרים בפנים בלי לראות בכך בעיה.
ישנו כלל בגמרא: "כופין על מידת סדום", כלומר, במקרה שאדם מבקש למנוע הטבה מחברו, אף שהוא אינו מפסיד מכך, בבחינת "זה נהנה וזה לא חסר", בית הדין כופה עליו לאפשר לו ליהנות (בבא בתרא יב ע"ב). אמנם, מידת סדום המקורית הייתה מושחתת הרבה יותר מעצם מניעת הטבה מאדם ללא הצדקה, אולם ייתכן שחכמים סברו שמגמה מסוג זה עלולה, ברבות הימים, להגיע ל"מידת סדום" המלאה, וכדי למנוע התדרדרות עד כדי המצב שהיה בסדום, יש לעצור זאת הרבה לפני זה.
הכותב הוא אל"מ במיל' ראש ישיבת ההסדר מאיר הראל מודיעין