נפתלי בנט
נפתלי בנטצילום: Avshalom Sassoni/Flash90

נפתלי יקר,

מאז שהתחלת להתמודד בבחירות, הצבעתי לך בכל רשימה שבה התמודדת, למעט בבחירות האחרונות. אני מאמין לך שטובת ישראל היא שמנחה אותך. גם כשהחלטת להקים ממשלה עם רע"מ, הבנתי את השיקולים שהובילו אותך לכך. החלופה הייתה, לכאורה, מערכת בחירות חוזרת ונשנית, שיתוק פוליטי ומדינה שאינה מצליחה להעביר תקציב.

לא אהבתי את הצעקות נגדך בכנסת. לא אהבתי שכינו אותך נוכל, בוגד ושקרן. אינני אוהב זאת גם היום. בפוליטיקה נאלצים לעיתים להפר הבטחות למען המדינה. גם בנימין נתניהו הפר הבטחות בעבר, ולא פעם היו לכך סיבות מוצדקות. מנהיגות מחייבת לעיתים הכרעות קשות, גם במחיר של אכזבת מצביעים ושותפים לדרך.

אין לי ספק שנפגעת עמוקות מהיחס שקיבלת, מההפגנות מול ביתך, מהמתקפות האישיות ומהמאמצים לפרק את הקואליציה שהקמת באמצעות פרישת חברי כנסת מרשימתך. אני מניח שגם הופתעת כאשר האופוזיציה הימנית סירבה לסייע לך בחידוש הוראת השעה הנוגעת לאיחוד משפחות של אזרחים ערבים בישראל עם פלסטינים. דווקא בנושא שהיה חשוב כל כך למחנה הלאומי, גבר המאבק הפוליטי על שיקולים אחרים.

אבל בפוליטיקה יש יצרים, תחרות, אכזבות ומאבקי כוח. מנהיגים נאבקים לעיתים במי שעלול לרשת את מקומם. כך היה גם בימי קדם, כאשר שאול המלך רדף את דוד. ודוד, שנאלץ לברוח מפני שאול, מצא מקלט דווקא אצל הפלשתים, אויבי ישראל באותה תקופה. גם בין אנשיו הנאמנים היו פלשתים. ההיסטוריה מלמדת שבריתות משתנות, יריבים הופכים לשותפים, ולעיתים הדרך להגשמת מטרה גדולה עוברת דווקא דרך שיתוף פעולה בלתי צפוי.

כך קרה גם לך. פנית לברית פוליטית עם ציבור שלא נמנה קודם לכן עם בסיס מצביעיך. הידידות עם יאיר לפיד, שעימו חווית שותפות והגינות פוליטית, סייעה לך במהלך הזה. בהמשך אימצת חלק ממסריו של המחנה שאליו התחברת, ואף טבעת את המושג "ברית המשרתים".

אני רואה ערך בכך שהצלחת להתחבר גם לציבור שחושש מהחרדים, מהמתנחלים ומתומכי הליכוד. גם הציבור הזה הוא חלק יקר מעם ישראל. הרי מעולם לא היית מנותק ממנו: פגשת אותו בשירותך הצבאי, בעולם ההייטק ובחייך האישיים. כעת, לאחר שצברת מחדש כוח פוליטי, אתה נמצא בעמדה מיוחדת. יש לך קשרים ואמון בקרב ציבור שבעבר לא ראה בך את נציגו, ובמקביל אתה מכיר היטב את המחנה הלאומי שממנו צמחת. דווקא משום כך, יש בידיך הזדמנות שאינה עומדת בפני מנהיגים רבים: לחבר מחדש בין מחנות שהתרחקו זה מזה.

נפתלי, ישראל מתמודדת עם סכנות רבות: איראן, לבנון, יהודה ושומרון ועזה. אבל לצד האיומים הביטחוניים מבחוץ, אני מבקש להפנות את תשומת ליבך גם לסכנה שאני רואה בזירה הפנימית. אני מודאג מהתחזקותם של כוחות פוליטיים השוללים, לתפיסתי, יסודות מרכזיים בזהותה של ישראל כמדינה יהודית.

אני מתכוון בעיקר לעמדות ולפעולות של גורמים פוליטיים התומכים בזכות השיבה הפלסטינית, מבקשים לשנות את אופייה הלאומי של המדינה או מעניקים לגיטימציה למי שפעלו באלימות נגד אזרחיה. בעיניי, אין מדובר בעוד מחלוקת רגילה בין ימין לשמאל. כאשר נבחרי ציבור או תנועות פוליטיות פועלים לקידום מטרות הסותרות את קיומה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, יש להתמודד עם עמדותיהם ברצינות ובנחישות.

ההיסטוריה של הסכסוך מחייבת אותנו לערנות. דמותו של חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים ששיתף פעולה עם גרמניה הנאצית, היא תזכורת קשה לאן עלולה להוביל שנאה לאומית קיצונית. אין בכך כדי להטיל אחריות היסטורית על ציבור שלם, אך יש בכך כדי להזכיר את החשיבות שבהתמודדות עם הסתה ועם אידיאולוגיות עוינות. גם כיום יש לבחון בחומרה גילויי תמיכה במחבלים, הנצחת מבצעי פיגועים או מסרים המצדיקים אלימות לאומנית. אין להשלים עם תופעות כאלה, בוודאי כאשר הן זוכות לגיבוי מצד בעלי תפקידים ציבוריים.

לצד זאת, קיימות בעיות חמורות נוספות: בנייה בלתי חוקית, פשיעה מאורגנת, החזקת נשק בלתי חוקי והיעדר משילות בחלקים מהמדינה, ובמיוחד בנגב. אלו בעיות המחייבות טיפול נחוש מצד רשויות החוק. הן אינן פוטרות אותנו מהחובה להבחין בין עבריינים לבין אזרחים שומרי חוק, ובין עמדות קיצוניות לבין ציבור שלם. מדינה יהודית ודמוקרטית חייבת לדעת להגן על זהותה, על ריבונותה ועל ביטחון אזרחיה, בלי לוותר על שלטון החוק ועל זכויותיהם של כלל אזרחיה.

נפתלי, כינית את יונתן אוריך, מיועציו של ראש הממשלה, "בוגד", על רקע הפרסומים בדבר עבודתו עבור קטאר. אינני יודע מה היו מלוא פרטי אותה עבודה ומה הייתה משמעותה הביטחונית או המדינית. אלה שאלות המחייבות בירור עובדתי ומשפטי. אבל דווקא משום כך אני מבקש לשאול אותך שאלה עקרונית: אם יתברר שגורמים פוליטיים בישראל קיבלו כספים ממדינות זרות כדי להשפיע על מערכת הבחירות, כיצד נכון יהיה להתייחס לכך? ומה אם יתברר שכספים כאלה נועדו להשפיע על שיעורי ההצבעה ועל יחסי הכוחות בכנסת?

הטענות בדבר מעורבות אפשרית של כספים מקטאר ומטורקיה מחייבות בדיקה יסודית, ככל שיש להן בסיס ראייתי. אסור לקבוע אשמה לפני שהעובדות הוכחו, אך אסור גם להתעלם מחשדות חמורים אם הם מבוססים. השאלה החשובה אינה רק מי קיבל כסף וממי, אלא האם גורם זר ניסה להשפיע באופן בלתי חוקי על ההליך הדמוקרטי בישראל. אם אכן הייתה התערבות כזאת, יש לחשוף אותה ולמצות את הדין עם האחראים, ללא קשר להשתייכותם הפוליטית.

אני חוזר אליך, נפתלי. הוריך, שיצאו במסירות להפגין נגד הסכמי אוסלו, הנחילו לך את אהבת הארץ ואת המחויבות לעתידה של מדינת ישראל. אני מאמין שהערכים האלה עדיין מנחים אותך, גם אם דרכך הפוליטית השתנתה. כעת עומדת בפניך הזדמנות להוכיח שאפשר להתעלות מעל משקעי העבר. האם יש בך הכוח להפר עוד הבטחה פוליטית, הפעם את ההבטחה להחרים את נתניהו, ולהוביל את הציבור החדש שאתה מנהיג אל מהלך של אחדות לאומית ציונית?

אני יודע עד כמה המשימה הזאת קשה. אני יודע גם שהפצעים הפוליטיים והאישיים טרם הגלידו, ושחוסר האמון בין המחנות עמוק. אבל אם יכולת בעבר לחצות קווים פוליטיים ולהקים ממשלה עם שותפים שלא העלית בדעתך שתשב לצידם, מדוע שלא תוכל לעשות זאת שוב, הפעם כדי לאחד את המחנה הציוני הרחב?

קח איתך גם את שותפך הנוכחי לדרך, יאיר לפיד. לפיד, שבשנת 2012 הסתייג בפומבי משותפות קואליציונית עם חברת הכנסת חנין זועבי, מכיר היטב את המחלוקות הנוגעות לזהותה של המדינה. הוא גם נושא עימו את זיכרון השואה של אביו, טומי לפיד, ששרד את רדיפות הנאצים בהונגריה. אני מאמין שגם בבסיס תפיסת עולמו עומדת מחויבות עמוקה לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

השתמש בכישוריך, בניסיונך וביכולתך ליצור בריתות. גייס גם את כישוריהם של שותפיך הנוכחיים לדרך. חפשו יחד מתווה לאחדות ציונית אמיתית. לא אחדות המותנית בהשתייכות למחנה "רק לא ביבי", ולא אחדות המחרימה את מי שחושב אחרת. אחדות שתדע להכיל גם את מצביעי הליכוד, גם את הציבור הדתי והחרדי, גם את המתנחלים וגם את הציבור החילוני והליברלי.

אחדות שתכיר בכך ששירות למען המדינה אינו מתבטא רק בשירות צבאי. יש מי שמשרתים בצה"ל ובמערכת הביטחון, ויש מי שמקדישים את חייהם להצלת נפשות בזק"א, לסיוע לחולים בעזר מציון או לפעילות יהודית וקהילתית בבתי חב"ד ברחבי העולם. כולם חלק מהפסיפס של עם ישראל. ברית המשרתים שעליה דיברת יכולה להפוך לברית רחבה הרבה יותר, ברית של אחריות לאומית, של ערבות הדדית ושל מחויבות לעתיד המדינה.

אין פירוש הדבר שצריך למחוק מחלוקות. מותר להתווכח על מדיניות, על מנהיגות, על מערכת המשפט ועל עתיד יהודה ושומרון. מותר גם להמשיך לבקר את נתניהו. אבל אסור שהמחלוקות האלה ימנעו מאיתנו לשתף פעולה מול האתגרים המשותפים.

נפתלי, אינני מבקש ממך לשכוח את העבר, וגם לא לוותר על אמונותיך. אני מבקש ממך להפעיל את אותה תעוזה פוליטית שהפגנת בעבר, הפעם כדי לקרב בין המחנות. יחד, חפשו כיצד להתמודד עם האיומים מבחוץ ועם האתגרים מבית. לא רק בכנסת, אלא בכל תחומי החיים שבהם נדרשת מנהיגות לאומית אחראית.

כבר הוכחת שאתה מסוגל להפתיע את המערכת הפוליטית וללכת בדרך שאחרים חשבו לבלתי אפשרית. אולי הגיע הזמן לעשות זאת שוב. מי יודע אם לא לשעה זו נועדת.

הכותב הוא ד"ר להנדסה כימית, חוקר ותיק של פעילות רפואית בצמחי מדבר ומנכ"ל חברת הקוסמטיקה וצמחי המרפא עשבי קדם.