תלמידות נעל"ה באולפנת אמנה
תלמידות נעל"ה באולפנת אמנהצילום: דוברות

השבוע הנוכחי הוא לא רק שבוע הבחירות בישראל, אלא גם שבוע העליות במשרד החינוך. ירדן פאבלק, שהגיעה לישראל בכיתה ט' במסגרת פרויקט נעל"ה והיום, כשהיא בכיתה י"ב, היא מתכננת עלייה. שוחחנו איתה על ההחלטה ועל המשפחה שאולי תגיע בהמשך.

ללימודים באולפנה הגיעה ירדן מארה"ב, שם נשארה משפחתה, שבמקור הגיעה לארה"ב מפולין. לדבריה, כבר כשהגיעה לישראל כתלמידת כיתה ט' תכניתה האישית הייתה ארוכת טווח, להישאר לאחר שנות התיכון בישראל. "כל החיים שלי התכוונתי לזה שיום אחד יגיע ואתחיל את החיים שלי פה", היא אומרת.

מה זה עושה להורים שנותרו בארה"ב כאשר הבת נמצאת בישראל בשלוש השנים הסוערות ביותר בתולדותיה, שנות המלחמה? "ההורים מאוד תומכים. ברור שזה מאוד קשה ומכניס ללחץ, זה מאוד מאתגר, אבל כל המדינה נמצאת בסיטואציה הזו וברור שאני צריכה להיות יחד עם כולם". לשאלתנו אם הוצע לה לחזור למציאות השקטה יותר של ארה"ב ללא רעשי המלחמה, היא מספרת שאכן מיד אחרי השבעה באוקטובר חזרה לחודש לפגוש את המשפחה, אך לא לפני שקיבלה הבטחה אחת: "הסכמתי לטוס רק אם יש לי טיסה חזרה. זה היה התנאי".

אמירה ציונית שכזו, היא אומרת, מגיעה בסופו של יום מהחינוך בבית. "גדלתי בבית מאוד ציוני והמטרה תמיד הייתה להגיע לפה". האם גם המשפחה בדרך לישראל? "בזמן הקרוב לא, אבל בעתיד זה אפשרי", היא אומרת, ובהתייחס לפרויקט נעל"ה, נוער עולה לפני הורים, ירדן מספרת על חברות רבות שהגיעו איתה ולומדות איתה, ו"ההורים שלהן לא חלמו להגיע, ועכשיו עשו עלייה עם כל האחים. זה משפיע מאוד".

ואם רצינו לדעת איך מתקבצות שמונים בנות מכל רחבי העולם לאולפנת אמנה במסגרת נעל"ה, ואיך הן מתקשרות בשנה הראשונה, ירדן מספרת כי רוב הבנות ידעו אנגלית, ולאותן בנות שהגיעו ללא עברית או אנגלית היו דרכים חלופיות, "מדברים עם העיניים, עם גוגל טרנסלייט, ועכשיו כולן יודעות גם עברית וגם אנגלית".