תוצאות הבחירות לכנסת ה-26 מציבות את המערכת הפוליטית בפני מבוי סתום. אף אחד משני הגושים אינו מחזיק ברוב הדרוש להקמת ממשלה, וגם הניסיונות האפשריים לצרף מפלגות מהגוש היריב נתקלים בקשיים פוליטיים ובפערים משמעותיים בין השותפים הפוטנציאליים.
גוש השינוי בראשות גדי איזנקוט, שמפלגתו זכתה ב-21 מנדטים, מונה יחד עם מפלגות ביחד, הדמוקרטים וליברמן 48 חברי כנסת. צירופה של רע"ם, המחזיקה בשמונה מנדטים, מעלה את מספר התומכים האפשרי ל-56.
מדובר במספר שאינו מספיק להקמת ממשלה הנשענת על רוב של 61 חברי כנסת, אך הוא גבוה משל גוש נתניהו, המונה 53 מנדטים. המשמעות היא שגוש השינוי עשוי ליהנות מיתרון מספרי בהצבעות בכנסת, בתנאי שכל מרכיביו יסכימו לשיתוף פעולה עם רע"ם.
אלא שכאן ניצב המכשול המרכזי. אביגדור ליברמן וגורמים נוספים בגוש השינוי הציגו בעבר עמדות והתחייבויות המקשות על שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות. גם אם רע"ם תסכים לתמוך בממשלה מבחוץ, לא ברור אם כל השותפים האפשריים יסכימו למהלך.
מנגד, גם ראש הממשלה בנימין נתניהו מתקשה למצוא דרך להרכבת ממשלה. גוש הימין והמפלגות החרדיות מחזיק ב-53 מנדטים, ונתניהו זקוק לשמונה חברי כנסת נוספים לפחות כדי להגיע לרוב של 61.
אחת האפשרויות היא צירוף נפתלי בנט, שמפלגתו מחזיקה בשבעה מנדטים. אלא שגם במקרה כזה יגיע גוש נתניהו ל-60 מנדטים בלבד, אחד פחות מהרוב הדרוש. מצב דומה מתקבל גם במקרה של צירוף ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן, המחזיקה אף היא בשבעה מנדטים.
אפשרות נוספת היא צירוף שתי מפלגות מגוש השינוי. כך, למשל, צירוף בנט ולפיד, שמפלגותיהם מחזיקות יחד ב-12 מנדטים, יעניק לנתניהו רוב של 65 חברי כנסת. אלא שמהלך כזה יחייב הסכמות פוליטיות מורכבות, וסביר ששותפים חדשים ידרשו שינויים בהרכב הממשלה ובקווי היסוד שלה.
במצב כזה עלול נתניהו להידרש לוותר על חלק משותפיו הטבעיים, ובראשם המפלגות החרדיות או מפלגות אחרות בגוש הימין. מדובר במחיר פוליטי משמעותי, שלא ברור אם ראש הממשלה יהיה מוכן לשלם.
האפשרות הנוספת היא הקמת ממשלת אחדות עם גדי איזנקוט. מבחינה מספרית, חיבור בין הליכוד למפלגתו של איזנקוט עשוי לספק בסיס רחב להקמת ממשלה, אך גם כאן ניצבים מכשולים משמעותיים. הפערים בין הצדדים, שאלת זהות ראש הממשלה והרכב הקואליציה עלולים להקשות על גיבוש הסכם.
כך נוצר מצב שבו לאיזנקוט יש יתרון מספרי מסוים אם יצליח לגייס את תמיכת רע"ם, אך אין לו רוב יציב של 61 חברי כנסת. נתניהו, מצדו, מחזיק בגוש מגובש של 53 מנדטים, אך אינו יכול להגיע לרוב הדרוש באמצעות צירוף אחת מהמפלגות המחזיקות בשבעה מנדטים בלבד.
למעשה, תוצאות הבחירות מחייבות את שני הצדדים לבחור בין פשרות פוליטיות משמעותיות לבין המשך המבוי הסתום. אם לא תימצא נוסחה שתאפשר הקמת ממשלה, ישראל עלולה להיגרר למערכת בחירות נוספת.
בשורה התחתונה, ככל שהמפלגות יתמידו בעמדותיהן ולא יסכימו לשינויים בהרכב הגושים, האפשרויות המעשיות הולכות ומצטמצמות: הקמת ממשלת אחדות רחבה בהשתתפות נתניהו ואיזנקוט, או חזרה לקלפיות לבחירות נוספות.