בשעה שבה שורות אלה נכתבות, תוצאות הבחירות טרם נודעו ולמעשה הקלפיות אף טרם נפתחו להצבעה. ועם זאת, יהיו תוצאות הבחירות אשר יהיו, ואני משוכנע, בעזרת ה', שהן יהיו טובות לעם ישראל, אחד הנושאים החמורים ביותר שמתחוללים בשבועות האלה במדינה הוא משפט ראש הממשלה בנימין נתניהו. או שמא מדויק יותר לכנות אותו - משפטה של מערכת המשפט והפרקליטות.
השבוע יצא לאור סרט התחקיר התיעודי המצמרר והחשוב של "התנועה למשילות ודמוקרטיה", "המרד: מה באמת התרחש מאחורי הקלעים של משפט נתניהו?" זהו סרט באורך של כחצי שעה, שכל אזרח בישראל חייב לראות. אי אפשר להפריז בחשיבות הדברים שנחשפו בו ושלמעשה ידועים לכל מי שמנסה לעקוב אחרי עדותו של מי שהיה פרקליט המדינה ושלקה ככל הנראה באמנזיה קשה, לפי כמות המידע שהוא שכח או שאיננו זוכר.
בסרט הזה מתגלה בין השאר שהחקירה בתיקי ראש הממשלה התנהלה ללא האישורים הנדרשים בחוק (או בחריגה חמורה מהם). המרואיינים בסרט; משפטנים בכירים, שופטים, עורכי דין, חברי כנסת ועוד מסבירים כיצד האישום כולו נגד ראש הממשלה הוא תקדימי ואינו קיים בספר החוקים בארץ או בעולם!
הנקודה המרכזית שעולה מתוך שלל העדויות המזעזעות בסרט היא שבמקום לגזור עבירה מתוך עובדות בשטח, המערכת סימנה מראש את המטרה מסביב לראש הממשלה והובלה על ידי "מוטיבציית יתר" או "עיוורון".
למעשה, הסיפור שמתגלה שוב ושוב בתוך כל התהליך המזוהם של המשפט הזה הוא שמדובר בחלק ממאבק חברתי וסוציולוגי נרחב יותר על שליטה - ניסיון של מוסדות המדינה לשנות או לנטרל הכרעות דמוקרטיות של הציבור. על "מרד הגנרלים" כבר שמענו, אך מתברר שהמרד הזה הוא קצה קרחון של מרד מערכת המשפט בדמוקרטיה הישראלית וברצון העם.
מה מסתתר מתחת לכיפה?
הדבר שהטריד אותי באופן מיוחד, ואולי ישמע מעט נאיבי, הוא מקומם של אנשים "דתיים" במרכז הרדיפה הפוליטית המחרידה הזאת. אנשים שכשהם דיברו על חומרת העבירות, נטיתי אפילו להאמין להם. מפכ"ל לשעבר, יועץ משפטי לממשלה ופרקליט מדינה, כולם אנשים בכירים מאוד וחובשי כיפה שהתגלו כאחרוני העבריינים; פעלו מחוץ לחוק בכל קנה מידה, רדפו באטימות ובאכזריות ראש ממשלה שעמדתו לא מצאה חן בעיניהם ובעיני שולחיהם, פגעו בצורה משולחת רסן בכל הסובבים אותו ולמעשה טרללו מדינה שלמה במשך כמעט עשור תוך כדי בזבוז משווע של כספי ציבור והעמקת השסע בתוכנו. ולשם מה? בעבור מה? למען מה?
אומנם זוהי לא הפעם הראשונה שבה התגלה שכיפה איננה בהכרח ביטוי ליראת שמיים, ובכל זאת, מה שהתגלה כאן חורג גם מכל הסטנדרטים הנמוכים שהתרגלנו אליהם בשנים האחרונות.
העיתונאי עמית סגל כתב לפני כשבועיים: "או שמנדלבליט שיקר על דוכן העדים, או שהוא שיקר על הפודיום במשרד המשפטים. ביום שבו החליט להגיש את כתב החשדות נגד נתניהו הוא קבע: 'במהלך החודשים האחרונים, צוותים בכירים ביותר של פרקליטים מהשורה הראשונה, בראשות פרקליט המדינה ופרקליטת מחוז תל אביב, הפכו כל אבן ובחנו כל פיסת מידע. קיימנו עשרות דיונים ממושכים ומעמיקים. שמעתי את כל הדעות, את כל הטיעונים ואת כל זוויות הראייה. לא מיהרנו, לא קיצרנו הליכים, ופעלנו ללא מורא וללא משוא פנים, ומתוך מטרה אחת ויחידה: להגיע לחקר האמת'.
"איך הנאום הזה משתלב עם העובדה שהתובע הכללי מעמיד לדין בלי שבחן כתבה אחת? מילא זה, איך אפשר לטעון שפעל 'במקצועיות ובשקיפות, מתוך מחויבות בלתי מתפשרת לצדק ולשלטון החוק במדינת ישראל', כאשר השבוע הוא גילה בעצמו על דוכן העדים שנתניהו עצמו לא עומת ולו עם כתבה אחת בוואלה? איך מעמידים לדין על סעיף תקדימי של הטיית סיקור בלי לבדוק, למשל שהכתבות פורסמו גם בכלי תקשורת אחרים?"
ובכן, מה התגלה? שמתחת לכיפה שעל הראש, מסתתרת אותה התנהלות בולשביקית עתיקת יומין של חיסולים פוליטיים, של סתימת פיות ושל תפירת תיקים. וכדבריו הידועים לשמצה של לברנטי בריה, ראש המשטרה החשאית הסובייטית תחת שלטונו של סטלין בברית המועצות: "תראו לי את האיש, ואני אמצא לכם את העבירה".
יראת שמיים
תפקידה של הכיפה, כידוע, לגרום לאדם שחובש אותה יראת שמיים (שבת קנו, ב), הכרה בכך שיש מישהו מעליו. אלא שכיפה לבדה איננה ערובה ליראת שמיים. אחד הפירושים המבריקים והיסודיים להבנת הנפש האנושית, מופיע בדברי המלבי"ם בפירושו לפסוק שבו מוכיח אברהם אבינו את אבימלך (בראשית כ, יא): "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱ־לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי". וכך כתב המלבי"ם:
"הודיע לו שגם אם נראה איש או עם שהוא פילוסוף גדול וחקק לו נימוסים ישרים, והרגיל את עצמו במידות טובות על פי עצת שכלו, והוא עושה משפט וצדקה הכול על פי עצת שכלו, בכל זאת לא נוכל לבטוח על האיש ההוא או העם ההוא, שבעת תסיתהו תאוותו לעשות רע שתמיד יגבר שכלו על תאוותו, כי בהפך עת תבער בו אש תאוותו אל אשת חן או הון רעהו באין רואה, אז גם שכלו ילך שולל לרצוח ולנאוף ולעשות כל רע..."
לדברי המלבי"ם, ערכים אוטונומיים-אנושיים לעולם לא יוכלו לגרום לאדם לעמוד בפרץ ברגע של התפרצות תאווה או שכרון כוח.
"רק כוח אחד נמצא בנפש האדם אשר בו נוכל לבטוח שלא נחטא, והיא מדת היראה השתולה בנפש, עד שממנה יסתעף סעיף אחד שהיא יראת אלוהים, עת תמלא הנפש מיראת אלוהים המשקיף על נגלהו ונסתריו והצופה אל כל מעשיו, אז גם עת יגבר עליו יצרו יירא ויבוש מהמלך הגדול הרואה את כל מעשיו ויזהר מעשות רע..."
היראה היא הכוח הנפשי שגורם לאדם לסגת לאחור גם כאשר התאווה או הגאווה מסיתות אותו ומפתות אותו. כל מי שפעלו נגד ראש הממשלה ולמעשה נגד מילוני המצביעים שנתנו לו את קולם, התגלו כמי שקבעו את החוקים והכללים על פי גחמותיהם האישיות, בכוחניות ובאטימות, ללא כל יראת אלוהים. ללא כל ניסיון להיות נאמנים לאמת. וכשאין יראת אלוהים ואין נאמנות לאמת, גם כיפה יכולה לשרת בסופו של דבר את "המפלגה". ובקיצור - כיפה אדומה...