סדרת חישובים שבוצעו במכון מסקר-רבדים במסגרת ברומטר הבחירות בחנה כיצד היערכות שונה של המפלגות הייתה משפיעה על מאזן הכוחות, והממצאים מפתיעים.
כל החישובים נערכו על בסיס תוצאות האמת שבהן גוש הימין זוכה ל-5 מנדטים יותר מגוש השינוי (48:53).
מה היו התוצאות אם וינטר היה פורש?
לפי ממצאי ברומטר הבחירות, הרוב המכריע של קולות וינטר היו מתחלקים בין עוצמה יהודית, הציונות הדתית והנדל. בהתאם לכך, התוצאות במקרה של פרישת וינטר תלויות מאוד בשאלה אחרת - האם כתוצאה מפרישת וינטר, היו להנדל מספיק קולות כדי לעבור.
אם כ־31.5% מקולות וינטר היו עוברים להנדל הדבר היה מאפשר להנדל לעבור את אחוז החסימה, והפער לטובת גוש הימין היה מצטמצם ל-2 מנדטים בלבד (50:52). כלומר אם היה כך, דווקא ריצתו של וינטר הגדילה את הפער לטובת הימין.
לעומת זאת, אם למרות פרישת וינטר הנדל היה נשאר מתחת לחסימה, הפער בין הגושים היה מתרחב במנדט ועומד על 6 מנדטים לטובת הקואליציה (48:54). אם בנוסף לכך גם נעם הייתה פורשת וקולותיה היו מתחלקים בשווה בין הציונות הדתית לעוצמה יהודית, הייתה הליכוד זוכה במנדט נוסף על חשבון ישר, והפער בין הגושים מתרחב ל-8 (47:55).
שאלה מסקרנת לא פחות היא מה היה קורה אם הציונות הדתית וזהות לא היו מתאחדות. במקרה כזה, סיכוי גבוה ששתיהן לא היו עוברות (הן קיבלו יחד 5.1% מהקולות, כאשר לפני האיחוד זהות הייתה בסקרים באזור ה2.5%). אם כך היה קורה, תמונת הגושים הייתה מתהפכת ועומדת על 2 לטובת גוש השינוי (51:49). זהו שינוי דרמטי, כי תוצאה שבה גוש השינוי היה זוכה לרוב יהודי הייתה מעניקה לו לגיטימציה ציבורית רבה הרבה יותר להרכיב ממשלת מיעוט, בהימנעות של המפלגות הערביות.
ואם בנוסף לכך הנדל היה עובר? כדי לעבור, היו דרושים להנדל וזליכה עוד כ־31 אלף קולות חדשים. במקרה כזה, הפער לטובת האופוזיציה היהודית היה מתרחב עוד יותר ל-5 מנדטים (53:48 - בדיוק היפוך של מאזן שני הגושים כיום).
לסיכום, יתכן מאוד שדווקא הריצה המשותפת של סמוטריץ' ופייגלין, יחד עם הריצה הנפרדת של וינטר הביאו את התוצאה הטובה ביותר לגוש הימין. ממצאים אלו ממחישים עד כמה שינויים מצומצמים יחסית במאזן הקולות או בהיערכות הרשימות יכולים להשפיע באופן דרמטי על חלוקת המנדטים והגושים, על היכולת להרכיב ממשלה ולמעשה על אופי עתידה של מדינת ישראל.
