ספירת קולות
ספירת קולותצילום: רועי ידובסקי, ועדת הבחירות המרכזית

נכון לכתיבת שורות אלו, נראה כי אין לאף גוש רוב להקמת ממשלה לבדו. משיחותיי עם אנשי שני הגושים אני שומע בעיקר אכזבה. כל גוש רצה לנצח ולהקים ממשלה בכוחות עצמו. אולם סובבה ההשגחה העליונה, ואף גוש אינו מחזיק ברוב המאפשר לו להקים ממשלה בלי להיעזר בכוחות מהגוש השני.

הממשלה היוצאת, ממשלת "ימין על מלא", הייתה בעיניי אחת הממשלות הגרועות בתולדות המדינה, אם לא הגרועה שבהן. ואני אומר זאת דווקא כמי שהצביע עבורה בזמנו. לכאורה, תמוה שכך אני חושב, שהרי בתפיסתי הביטחונית־מדינית אני איש ימין, ומעבר לכך, מקומה של היהדות במרחב הציבורי חשוב לי מאוד.

אולם גם מערכת משפט עצמאית, חזקה ובלתי תלויה בגורמים פוליטיים חשובה לי מאוד. בעיניי, היא אינה רק ערך אזרחי עליון, אלא גם ערך דתי עליון. לא אאריך כאן בהסברים הלכתיים, אך אדגיש כי ההלכה (שו"ע, חושן משפט, סימן שס"ט) מכירה בעיקרון "דינא דמלכותא דינא", ובפרט כאשר השלטון פועל על פי חוקים וכללים אובייקטיביים שקבע, ולא באופן שרירותי. במילים אחרות, ההלכה מכירה בתוקפן של החלטות השלטון כאשר הן מתקבלות בהתאם לכללים מחייבים ולא מתוך שרירות לב. בעיניי, יש בעיקרון הזה ביטוי לחשיבותו של שלטון החוק.

מטבע הדברים, כאשר כל הכוח בידיך, אינך נדרש להתפשר על עקרונותיך. אתה יכול לתרגם את השקפת עולמך למדיניות מעשית, כמעט ללא צורך להתחשב בעמדות אחרות. לעומת זאת, כאשר אתה זקוק לשיתוף פעולה עם מי שחושב אחרת ממך, אתה נדרש להקשיב, להתחשב ולהתפשר.

לכאורה, אם אני איש שמאל או איש ימין, הייתי מעדיף שהדרך שבה אני מאמין תיושם במלואה. מדוע, אם כן, עליי להעדיף מצב שבו הנציגים שהצבעתי עבורם יהיו מוגבלים בכוחם על ידי נציגים שדעתם מנוגדת לדעתי?

לכך יש שתי סיבות.

הראשונה היא שבסופו של דבר, כולנו חיים כאן על אותה פיסת אדמה לא גדולה. כולנו עם אחד, אנחנו אחים, ואכפת לנו זה מזה. כאשר מחנה אחד מקבל את כל מבוקשו, בלי להתחשב כלל בערכיו ובעמדותיו של המחנה האחר, הדבר יוצר מרמור עמוק וחוסר אמון בקרב מי שנותרו מחוץ למעגל ההשפעה.

המחנה השני חש שאינו יכול להשלים עם המצב, ולכן הוא עושה כל שביכולתו כדי להביא לחילופי שלטון בבחירות הבאות. ומה יקרה אם יצליח? הוא יקים ממשלה המורכבת מאנשי הגוש שלו בלבד, יפעל בהתאם להשקפת עולמו, ואז אני והחושבים כמוני נחוש בדיוק את אותו מרמור וחוסר אמון שהרגישו אנשי המחנה האחר כאשר המחנה שלנו שלט.

התוצאה היא שכל כמה שנים משתנים יעדיה ואופייה של המדינה. כל מחנה מושך לכיוונו, פועל כרצונו כשהוא אוחז בהגה, מבטל את מה שעשה קודמו, ומרגיש חסר אונים כשהצד השני חוזר לשלטון.

הסיבה השנייה היא שכאשר מחנה אחד אינו נדרש לתת דין וחשבון למחנה האחר, קיים גם חשש לניצול הכוח לרעה. אינני חושד באיש חלילה, אך זו נטייה אנושית אפשרית: לא רק לממש את המצע האידיאולוגי במלואו, אלא גם להשתמש בכוח באופן שאינו משרת אפילו את המטרות האידיאולוגיות שלשמן נבחר השלטון. גם כדי למנוע מצבים כאלה נדרשת מערכת משפט עצמאית וחזקה.

הרכב הכנסת החדשה המסתמן עשוי לצמצם את הבעיות הללו. אם לצורך הקמת ממשלה יידרשו מפלגות משני הגושים להידבר, ההבנות ביניהן יוכלו ליצור תשתית לסטטוס קוו חדש, ששני חלקי העם, או לפחות רוב גדול מתוכם, יוכלו לחיות איתו.

במצב כזה, אף אחד מהמחנות לא ירגיש ממורמר, חסר אונים או כאילו גנבו לו את המדינה. כל צד יידרש לוותר מעט, אך גם יזכה לכך שהצד השני יתחשב בערכיו ובעמדותיו. כך אפשר יהיה לחדש את תחושת הלכידות שהייתה כאן בעבר, ומשום מה הלכה ונשחקה בעשור האחרון.

מהיכרותי עם אנשי שמאל, בעקבות שיחות עומק רבות שקיימתי עמם הן בתקופה שבה התמודדתי לרבנויות ערים והן כאשר כיהנתי כחבר מועצה באגודת הסטודנטים של אוניברסיטה גדולה, התרשמתי כי רובם הגדול מוכן לכבד את היהדות ואת הדת.

הבעיה מתחילה כאשר הם חשים שפוליטיקאים שומרי מצוות מנצלים לכאורה את הדת לצרכים אישיים או מגזריים. אולם כאשר הם מבינים שמולם עומד אדם ישר, המאמין באמת ובתמים בערכיו, רובם מוכנים לכבד אותו ואת אמונתו.

מנגד, מהיכרותי עם רבים מחבריי אנשי הימין, אני יודע שגם הם מבינים את חשיבותם של שלטון החוק, מניעת אנרכיה ומניעת ניצול לרעה של כוח שלטוני.

הבעיה מתחילה כאשר הם חוששים שהמונח "שלטון החוק" משמש ביטוי מכובס לניסיון להכתיב להם ערכים סובייקטיביים שאינם מקובלים עליהם.

ומה המסקנה? שבשני המחנות יש רוב גדול של אנשים ישרים והגונים, ושחלק ניכר מהמחלוקות בחברה נובע מחשדנות הדדית ומהחשש שהצד השני מבקש להשתלט ולכפות את ערכיו.

אינני מכחיש שבכל מחנה יש גם גורמים המבקשים לכאורה להשליט את דרכם באופן כוחני. לכן אינני סבור שיש להקים ממשלה שתישען על תמיכתם של כל 120 חברי הכנסת.

לעומת זאת, בהחלט ניתן לאחד את הכוחות בימין ובמרכז־שמאל, המוכנים לכבד הן את הדת היהודית והן את שלטון החוק, ורואים לנגד עיניהם את טובת כלל עם ישראל ולא רק את טובתו של מגזר או של קבוצה מסוימת.

שיתוף פעולה כזה יוכל להוביל להקמת קואליציה יציבה, שאולי אף תניב את הממשלה הטובה ביותר שקמה לעם ישראל בעשורים האחרונים.

לשם כך נדרשים ויתור על האגו, רצון טוב, נכונות להקשיב ולהידבר, והבנה של המורכבות החברתית שבה אנו חיים.

ובעיקר, צריך לזכור לאהוב כל יהודי, בלי קשר להשקפת עולמו