בשבת האחרונה הייתי בארץ ישראל, שם ציינו את יום השנה (היארצייט) לפטירתה של אִמנו ז"ל. בסעודת שבת, יחד עם כל המשפחה, שיתף אותנו אבא שלנו שיהיה בריא בהתוועדות מיוחדת על סבא-רבא שלנו, הרב שלמה רסקין זצ"ל.
בימי מלחמת העולם השנייה, בעיר גורקי (ניז'ני נובגורוד ברוסיה), הוא מסר את נפשו ממש כדי להציל יהודים. הוא היה סמל ומופת ל"הכנסת אורחים" בצורה שלא תיאמן. בביתו הוא אירח מאות פליטים, חולים ונזקקים, ודאג להם לכל מחסורם - לאוכל חם, לטיפולים רפואיים, ולא רק באופן גשמי, אלא גם ברוחני. יחד עם חתנו, החסיד ר' משה וישצקי זצ"ל, הם פעלו במסירות נפש במחתרת כדי להעניק לאותם יהודים אור, חיזוק ולימוד תורה.
האדמו"ר הריי"צ התבטא עליו פעם שהוא "בעל מדרגה גדול בהכנסת אורחים", משום שהוא מסר את נפשו כפשוטו כדי להציל יהודים, לארח אותם ולדאוג להם לכל צורכיהם - הוא וכל בני ביתו, בלב שלם ומאיר.
בפרשת השבוע אנו קוראים על הכנסת אורחים מופלאה של אברהם אבינו, עד כדי כך שחכמינו מלמדים אותנו ש"גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה".
הכנסת אורחים היא ערך עליון, והחשיבות הגדולה שבה מתבטאת דווקא כאשר מארחים את מי שבאמת זקוק לכך. כי אם אתה מארח אדם שאתה חפץ ביקרו, הביקור שלו הוא סוג של כבוד עבורך. אבל האתגר הגדול והמצווה הגדולה באמת, היא לפתוח את הלב ואת הדלת לאותם אנשים שלא תמיד רואים אותם, לאלו שזקוקים באמת לחיבוק, לחום ולהערכה.
ראיתי פעם רעיון נפלא: המילה "אורח" מורכבת מהמילים "אור" ו"ריח". כאשר אנחנו מארחים מישהו, התפקיד שלנו הוא להאיר לו את הדרך, לתת לו הרגשה טובה ותחושה מוארת כשהוא יוצא מהבית שלנו. ומעבר לכך - להעניק לו "ריח טוב", במובן הרוחני של חיזוק, עידוד וחיבור.
בזכות זה שנזכה להאיר לאחרים, נזכה בעז"ה לזרז את הגאולה השלמה.
שבת שלום,
הרב שמואל רסקין, בית חב"ד קרן אור, בודפשט