כשמדברים עם ישראל זעירא - מייסד ויו"ר 'ראש יהודי' ומנכ"ל חברת הבנייה 'באמונה', שבצעירותו שימש עוזר פרלמנטרי של הרב חנן פורת זצ"ל ומנכ"ל ישיבת שבי חברון - מתברר שהדרך מחברון אל רחוב בוגרשוב בתל אביב הייתה מסקנה אסטרטגית ישירה.
ישראל זעירא היה מתנחל קלאסי. נקודת המפנה התרחשה בפורים תשנ"ד (1994), לאחר האירוע במערת המכפלה. ממשלת רבין החליטה לפנות את תל רומיידה וישיבת שבי חברון לקריית ארבע, ובתגובה יצאה הישיבה לקמפיין הסברה ארצי, "חברון מאז ולתמיד", בניהולו של זעירא. הקמפיין, שהתנהל בבין הזמנים של ניסן, הפך את הסקרים מ-40% תמיכה ביישוב היהודי בחברון ל-60% והוביל לביטול ההחלטה.
"ממשלות צריכות לדעת שלא מתחילים עם הדתיים בבין הזמנים", משחזר זעירא, ועובר לתובנה שנולדה מאותו מאבק: "אז נפל לי אסימון באופן עמוק, שמי שרוצה את חברון, צריך שתהיה לו תל אביב. אי אפשר לדבר על ארץ ישראל אם אתה בא רק כשהחרב מונחת על הצוואר. אי אפשר לרוץ כל פעם ולהגיד 'תצילו לנו את גוש קטיף, את אוסלו, את חברון', כשאתה לא מדבר עם עם ישראל כל השנה. וכדי לדבר עם עם ישראל כל השנה צריך ללמד תורה ולגור בערים הגדולות כל השנה".
התובנה הזו לא התקבלה אז כמובנת מאליה במגזר: "הצורך לדבר עם עם ישראל הוא חובה, לא מותרות. כשהקמנו את ראש יהודי אמרו לנו: 'מה זה המותרות האלה? יש כל כך הרבה בעיות בתוך הציבור הדתי - בעיות נוער, חברה וחינוך'. בוודאי שיש בעיות שצריך לטפל בהן, אבל השאלה היא האם אנחנו עוסקים פה בפיקוח נפש של עם ישראל? והבנתי שכן. לכן הקמתי את ראש יהודי".
"תזמינו את השכנים החילונים שלכם"
עם השנים התחדדה ב'ראש יהודי' ההבנה ששיעורי תורה אינם מספיקים, ושנדרש גרעין משפחות במרכז תל אביב שיהווה בית חם לציבור שאינו פוגש ביומיום את תלמידי הרב קוק. לפני כתשע שנים עברה גם משפחתו של זעירא ללב העיר.
"ברגע שאתה שכן שלהם הכל נמס, אוהבים אותך ואתה מזמין אותם", מתאר זעירא. "המשפחות בתל אביב פותחות את הבית כל ליל שבת לסעודות גדולות עם אורחים רבים, וכל המחיצות נופלות. כל עם ישראל צריך לעשות את זה, לא רק בתל אביב. זה כיף לשני הצדדים, ובסעודת שבת קורים כל הדברים הטובים: מדברים, שרים, אומרים דברי תורה, ורואים אותך מול הילדים ורואים זוגיות. לכן אנחנו ממליצים לכל עם ישראל, גם בגבעת שמואל, ברעננה או בקרית מלאכי, תזמינו את השכנים החילונים שלכם לסעודות שבת, אל תתביישו. גם אם הראשון יגיד לא, השני יגיד כן, ואותו אחד שאמר לא אולי יגיד כן עוד שבועיים".
לדבריו, המעבר לערי המרכז דורש התגייסות הזהה לזו המופנית להתיישבות או לקצונה: "למה הציונות הדתית מבינה שזוג צעיר צריך למסור את נפשו והאישה רואה את בעלה הקצין פעם בשבועיים, או שמוסרים נפש על התיישבות, ולא מבינים שצריך למסור את הנפש על מגורים בתל אביב למרות שזה עולה הרבה כסף? אני קורא למסירות נפש על המשימה הזו של לגור בתל אביב, בערים הגדולות בגוש דן. היא מצריכה להפריש מעשר כספים לשכר דירה, אבל היא מאוד משמחת, גם את המשפחה שעברה וגם את השכנים שלה".
"לשמור פעם ראשונה חצי שבת"
כדוגמה למפגש שמשנה חיים, חוזר זעירא לסבב ההיכרות בסעודות השבת בביתו: "הרבה פעמים אנשים אומרים 'אני שומר כבר שנה', 'חצי שנה', או 'חמש פעמים', ומוחאים להם כפיים ושרים 'כי אשמרה שבת'. זו קבוצת תמיכה שנותנת כוח לחבר'ה, כי הם רואים שהם לא לבד. ופתאום אחת הבנות שהגיעה פעם ראשונה אמרה: 'חברים, אני השבת מתכוונת לשמור פעם ראשונה חצי שבת'".
האמירה עוררה צחוק סביב השולחן, אך כשהתבקשה להסביר, התברר ההיגיון הפשוט: "היא אמרה: 'כבר באתי לקבלת שבת, ליוותה אותי בת שירות לאומי למשפחה, ואני נמצאת פה כבר שעתיים'". זעירא מסביר כי סעודות השבת אצלו נמשכות עד שתיים בלילה, וממשיך את דבריה: "'זאת אומרת, אני אסיים כאן, אלך לישון, ומחר בבוקר אקום ואעשן סיגריה, אז הנה אני מתכוונת לשמור חצי שבת'".
אותה "חצי שבת" הפכה לנקודת מפנה: "כולם מחאו לה כפיים וחיזקו אותה. אחרי כמה חודשים היא התחילה לשמור שבת מלאה, התחתנה עם בחור חוזר בתשובה, והם הקימו בית יהודי ביפו והיום מקרבים בעצמם הרבה יהודים. כמעט כל שבת מישהו מהאורחים שלנו מתחיל לשמור שבת".
"לאט לאט הציבור דורש לשמור כשרות"
במבט של שלושה עשורים, זעירא מזהה תמורה עמוקה בתל אביב: "היום יש הרבה יותר מסעדות, בתי קפה ופיצריות כשרות מאשר לפני 9 שנים. לפני 30 שנה כמעט לא היה מקום כשר בבוגרשוב, והיום כמעט אין משהו לא כשר בבוגרשוב. כשבעל חנות רואה שאלפי אנשים שואלים אם יש תעודת כשרות ולא נכנסים, הוא מבין שכדאי לו לסגור בשבת ולקחת תעודת כשרות. זה מלחיץ חלק מהציבור הפרוגרסיבי, שחוששים שלא יהיה איפה לבלות בשבת. עדיין יש הרבה מקומות פתוחים בשבת, אבל לאט לאט, בקצב לאט אבל בטוח, הציבור דורש לשמור כשרות וממילא זה משפיע וישפיע על הצביון של השבת".
מתחת למעטה החילוני הוא רואה חיבור פנימי עמוק: "אני קורא לתל אביב בצחוק רציני: 'עיר הקודש הגנוז'. חיצונית היא נראית חילונית מאוד, אבל כשספר תורה עובר בשמחת תורה, אנשים יוצאים מהמסעדות שפתוחות בשבת ורוקדים איתו או מנשקים אותו. כמו שהרב קוק אומר על שלבי התקרבות הדור: קודם כל כבוד וחיבה, אחר כך הכרה, ובסוף קיום".
המלחמה האיצה את התהליך משמעותית: "מאז מלחמת התקומה, כמות התלמידים בראש יהודי הוכפלה. יש הרבה יותר תלמידים בשיעורי אמונה, חסידות ותורת הרב קוק באמצע השבוע, ובקבלת שבת בית הכנסת מפוצץ במאות צעירים מבתים לא דתיים. פעם כשנכנסו לראש יהודי היה פיל בחדר: 'אולי אתם רוצים להחזיר אותי בתשובה?'. היום אין פיל. נהיה טרנד לאומי להתחזק, היהדות יצאה מהארון, מארון הקודש. פעם אדם שהתחזק הסתיר את זה, והיום מי שמתחיל להניח תפילין או אמנים שהתחילו לשמור שבת רצים לספר לכולם ומקבלים אלפי לייקים, כי הציבור מזדהה עם מי שמתחזק. לפי סקר של ערוץ 12 מלפני שנה (לא ערוץ 14) אחד מכל שלושה חילונים צעירים עד גיל 30 אומר שבזכות המלחמה הוא התחזק ורוצה להתחזק עוד. זה מספר מטורף".
"שלושה אומרים לי 'יישר כוח' ואחד צורח 'בושה בושה'"
סערת יום הכיפורים תשפ"ד בכיכר דיזנגוף וההפגנות נגד 'ראש יהודי' הציבו את זעירא במוקד תקשורתי, אך לדבריו הרחוב התל-אביבי שיקף תמונה הפוכה: "הייתי סופר את התגובות ברחוב, וראיתי שעל כל ארבעה אנשים שפונים אליי, שלושה אומרים לי 'יישר כוח' ואחד צורח עליי 'בושה בושה'. אלה שצרחו 'בושה בושה' היו בדרך כלל בני 70 פלוס, ואלה שאמרו 'יישר כוח' היו הצעירים. צריך להבין איפה העתיד נמצא. אני מדבר על תל אביב, וזה מאוד מחזק, כי רוב הציבור החילוני מתנגד לאירוע הנורא שקרה ביום כיפור תשפ"ד".
על הקשר בין הפילוג שלפני יום הכיפורים למתקפת שמחת תורה שבועיים אחר כך, הוא משיב בחשבון נפש: "אין יהודי שלא מקשר. לא ברמה הנבואית, אבל צריך להיות עיוור כדי לא להבין שכשעם ישראל לא מאוחד יש קטרוג גדול בשמיים. אחדות היא פונקציה של הצלה. אפילו בימי אחאב ניצחו במלחמות כי היו מאוחדים, ואילו כשעם ישראל היה מפולג נחרב בית המקדש ושרפו את האסמים. לכן גם אנחנו, הציבור הדתי-לאומי, צריכים לדבר בלשון רכה יותר כלפי הקפלניסטים ולשמור על גבולות שיח. מאז המלחמה עם ישראל התעשת ונלחם כתף אל כתף, העזרה ההדדית הייתה יוצאת מן הכלל, וההפגנות נגד הממשלה כמעט פסקו כי רוב הציבור מבין שזה לא היה חכם".
"הוא פוגש את המתנחלים בקרית אונו ומזהה אותם עם יצהר"
לדברי זעירא, בלי הנחלת זהות יהודית במרכז גם מפעל ההתיישבות ביו"ש יעמוד בסכנה: "חד משמעית, זו המשימה הלאומית החשובה ביותר. גוש קטיף היה התיישבות חזקה תחת ממשלת ימין, ונחרב כי הייתה ארץ ישראל בלי תודעת ארץ ישראל. ואותו דבר הסכם אוסלו, שנחתם על חודו של מיצובישי. הכוחות התורניים צריכים לדעת שהשליחות העיקרית שלנו היא בזהות היהודית, כי שם יוכרעו הצביון של המדינה וההחלטות האסטרטגיות על ארץ ישראל. אם תהיה תודעה, גם לממשלת שמאל לא יהיה המנדט הציבורי להפקיר את יהודה ושומרון. למה? כי הציבור אוהב את המתנחלים, ולמה הוא אוהב את המתנחלים? כי הוא פוגש את המתנחלים בקרית אונו. הוא מזהה אותם עם המתנחלים של יצהר".
"תל אביב היא סיירת מטכ"ל"
לצד 'ראש יהודי', זעירא מכהן כמנכ"ל חברת הנדל"ן 'באמונה', המקימה שכונות לציבור הדתי. מול השאלה כיצד מתיישבת הקריאה לגור בלב הציבור החילוני עם הקמת שכונות דתיות, הוא מציג שני מסלולים משלימים: "אין סתירה! הקמתי שכונה דתית ראשונה בפרדס חנה, בעפולה, בחריש, בבית שמש, ובלוד את שכונת רמת אלישיב על ידי חברת 'באמונה'. כשאתה מקים שכונה דתית, אתה מייצר גרעין של כוח לפעול בכל העיר", הוא מסביר, ומוסיף כי הזיהוי הציבורי שלו לא פגע בו עסקית מול בנקים ורשויות מקומיות, שמעריכים את העשייה גם כשאינם מסכימים איתה.
השליחות בתל אביב, לדבריו, מיועדת למי שמסוגל לעמוד באתגר: "לא לכל אחד מתאים להיות חב"דניק ציוני ולגור ברחוב שכולו חילוני. זה צריך מסירות נפש מיוחדת, וזה באמת הגיבורים של תל אביב. תל אביב היא סיירת מטכ"ל. אנחנו קומץ, ואנחנו צריכים כרגע 400 משפחות שיבואו לתל אביב, לפחות עשר לכל אחת מ-40 השכונות בעיר. אני קורא לבני ובנות התורה, זוגות צעירים, שיראו בזה את השליחות שלהם, לעבור לגור בתל אביב, בחולון, בגבעתיים, בראשון וברמת גן. אבל בתל אביב בעיקר, כי מה שקורה בתל אביב קורה אחר כך בכל מדינת ישראל מבחינה השפעתית".
"ראש יהודי לא יכול להישאר לבד"
הלקח המרכזי של זעירא משלושים שנות פעילות הוא ש'ראש יהודי' אינו יכול לפעול לבדו, ומכאן נולד קורס השליחים "הנני": "אנחנו צריכים לגייס בציבור הדתי-לאומי אנשים רבים שיבינו את תודעת הקירוב, ולכן פתחנו קורס שליחים שנקרא 'הנני'", מסכם זעירא. "זה קורס משנה חיים בן 15 מפגשים שאנחנו מריצים כבר כמה שנים, והוא מעניק את תודעת התשובה והקירוב, כלים מעשיים איך לפעול, ותכנים של מה צריך להגיד. ראש יהודי לא יכול להישאר לבד, אלא צריך שיהיה ראש יהודי בכל רחבי הארץ. כל יהודי שגר בפרדס חנה, בחדרה או בפתח תקווה צריך לעסוק בקירוב של השכנים שלו".