הרב איציק אמיתי פרסם דברים אישיים ומרגשים ביום השנה לפטירת אחיו, חוקר ארץ ישראל זאב חנוך (ז'אבו) ארליך הי"ד, שנהרג בלבנון.
בדבריו הוא חושף מכתב תוכחה שכתב לו אחיו לפני שנים, בעקבות הספד שנשא על רבו, הרב בני איזנר זצ"ל.
"לפני 14 שנה נפטר לבית עולמו מו"ר הרב בני איזנר, מתלמידי הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בישיבת מרכז הרב, אשר העמיד תלמידים הרבה וקישר אותם לאהבת ה', תורתו, עמו וארצו", פותח הרב אמיתי. "ביקשוני להספידו בשעת ההלוויה".
בהספד תיאר את ביתו של הרב איזנר, שבו התארחו תלמידי הישיבה בשבתות, ואת הרושם העמוק שהותיר עליו: "נער מגיע מתל אביב עם מושגים מסוימים על מראהו של בית, בשבת הראשונה מוצא את עצמו ב'חדר העבודה' שלך. יושבים סביב שולחן גדול בחדר עמוס ספרים, ואתה בחיות ובשמחה מלמד מדברי הרב קוק והרב צבי יהודה זצ"ל. מסתכל הנער סביבו ומתרשם מ'חדר העבודה', אך תוהה לעצמו היכן הוא הסלון? והיכן הספות והכורסאות?... עם הזמן מבין ה'ישיבניק' המתחיל כי כל הבית הינו בית של תורה... בביתך, הרב בני, ראינו לראשונה בית של תורה, וכדוגמתו ניסינו להקים את בתינו".
דברי ההספד פורסמו בין היתר בעלון "מעייני הישועה" לפרשת וירא תשע"ב. אלא שרק לאחר נפילת אחיו גילה הרב אמיתי כיצד התקבלו הדברים אצל זאבו.
"מאז אנו עוסקים לאתר, למיין, לסדר ולערוך את כתביו, מאמריו והגותו הרבה שהותיר", הוא מספר. "הרבה הפתעות מתגלות בפתיחת הארגזים: מאמרים מקוריים, פתקים ובהם רמזים לרעיון חדש שצץ ומוצגים מימים עברו. אבל השבוע גיליתי משהו אחר, חץ בלב! ומאז איני יכול להפסיק לבכות. גיליתי מכתב תוכחה שכתב לי - ואיני יודע למה לא שלחו".
לדבריו, המכתב נגע באופן שבו תיאר את בית ילדותם. "אצל זאבי אחי, התורה שלמד בישיבת הכותל ומהרב הדרי היו המשך של בית אבא וסבא, ואילו אצלי הפוך".
"כאב נורא שלא הספקתי להודות לאחי שהעמיד אותי על טעותי ולהתנצל גם לפניו, מי שהרגיש פגוע כשפגעו בכבוד בית אבא. דווקא מפאת הקשר שלו לשושלת המשפחתית ומפאת האהבה בינינו וצדקת התוכחה - הכאב כה גדול, ובעיקר על שהכאבתי לו".
בהמשך מביא הרב אמיתי את דברי המכתב שכתב זאבו במוצאי השבת שלאחר פרסום ההספד: "ואני תמה [כן, כאן אני עובר למתקפה]: גם אני גדלתי שם, באותו בית בתל אביב, ובאותן השנים! האמנם אנחנו מדברים על אותו הבית?
גם אני גדלתי שם, בבית התל אביבי, עם 'הסלון... הספות והכורסאות', אבוי, אך גם עם 'שולחן גדול בחדר עמוס ספרים'. גם אני גדלתי שם... אך אלו לא הפריעו לשיחות ולמאמרים של פרשת השבוע, של פרק בתנ"ך, של סוגיא בגמרא. גם אני גדלתי שם, בבית התל אביבי, ושם, בבית התל אביבי עם הסלון, הספות והכורסאות, שם - ראיתי לראשונה בית של תורה [ללא מרכאות]...
מה קרה שרק שם בביתו של הרב בני, 'ראינו לראשונה בית של תורה'? בביתם של אבא ואמא - לא ראינו? בביתם של סבא וסבתא, וב"ה עוד בית של סבא וסבתא - שם, לא ראינו בית של תורה?
...ואולי, לראשונה, היית מוכן לקבל, לשמוע, לא לבעוט, לשבת ללמוד, דברים שבבית ההורים לא כ"כ, בלשון המעטה, אהבת?
בקיצור - אולי העניין הוא - המשקפיים? כיצד מסתכלים על הדברים? כיצד מפרשים אותם? המדהים הוא שאם באת לתאר רק את הרגשותיך מאז, מלפני כ-40 שנה ויותר - מה נחמד, אבל עברו כמה שנים מאז, יש לך כבר יכולת להבין, לקבל, להכיל... התאכזבתי. התאכזבתי קשות. ועוד במאמר פומבי, שברור שהכוונה בו לשבח את הרב בני זצ"ל, שבאמת מגיעים לו כל דברי השבח, אותו הרב בני, שמי כמוך יודע שהכיר והוקיר את הבית ממנו הגעת...
השאלה עכשיו היא: כיצד מכפרים, כיצד אתה מכפר, על פגיעה כזו בבית הורינו, הבית ההוא עם 'הסלון... הספות והכורסאות', אך גם בית של תורה... כיצד מכפרים, כיצד אתה מכפר? בתוכחה גלויה עם אהבה גדולה ורבה מסותרת, זאבי".
לאחר הבאת המכתב כותב הרב אמיתי: "עד כאן תמצית מכתבו הצודק שפתח את עיניי. וכיוון שחטאתי ברבים אני מנסה לתקן ברבים את המעוות".
הוא חוזר אל בית הוריו ומתאר את לימוד התורה של אביו ז"ל: "כשחוזר מעבודתו פותח ספרים, מעיין וכותב, הספרים נערמים על השולחן והפנקסים מתמלאים במאמרים על גדולי ישראל ואדמו"רי החסידות".
לדבריו, אביו עסק בכתיבת ספרים על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, הרבי מקוצק ואדמו"רי בית סוכטשוב, לצד מחקרים בתולדות ישראל. הוא גם נזכר במאמציו של אביו לשמור על הקשר שלו לעולם התורה: "כמה נכון היה להתבזות, לכתת רגליו בתחנונים שיקבלו אותי לישיבה על מנת שאשאר בדרך התורה. כמה בכיות בכה על כך על קברי רבותיו. כמה דאג ואירגן לי בדרכים שונות חברותות כדי שאשאר קשור למורשת אבות".
בהמשך הוא מתאר את סבו, ר' יהודה ארליך, שהיה לומד מדי יום עם חברותא לאחר עבודתו כמנהל בנק, ועמל על הוצאת כתבי הרב אריה צבי פרומר זצ"ל, בעל ה"ארץ צבי". "כל ליל שבת, ובכל שבת בבוקר לאחר התפילה, היינו עולים לסבא וסבתא, ושם לאחר קידוש, אחי ואני חייבים ללמוד בקול רם לפחות תורה אחת מה'שם משמואל' מסוכטשוב. וסבא מדייק בו כב'ראשונים'. 'תעצור. יש נקודה. תסביר מה הוא אומר...'".
גם את בית סבו השני, ר' יחזקאל שרגא גינזבורג וסבתו אסתר, הוא מזכיר כבית של תורה, הקשור לחסידות צאנז ולמשנת ה"בני יששכר", שדאג לחינוך ילדיו בדרך התורה. "אשרינו שאלו שורשינו, התובעים מאיתנו שלא נאכזב", כותב הרב אמיתי.
את דבריו הוא חותם במסר לדורות הבאים ובבקשת מחילה אישית: "בתפילה שאזכה להוקיר את הקדמונים מהם ינקתי, להעריך ולכבד. ואנחנו, האברכים הצעירים - למרות התפעלותנו, ובצדק, מאורה של תורה ומאישי התורה בישיבות אליהם הגענו - בל נזלזל בבתים מהם הגענו. כנראה שלא במקרה מבתים כאלו הגענו לישיבות. אנא, מחול לי זאבי, ואנא מחלו לי אבא וסבא".