"תקחו אחריות!" קוראים לנו מכל עבר. "תגידו 'טעינו', תקפלו את הדגל ותחזרו לבית המדרש. הוכחתם שאתם לא מבינים כלום בהערכת המציאות ובפוליטיקה. זה לא התחום שלכם".
ויש מי שמחריפים את הטון: "שיקרתם, רימיתם, הונאתם את כולם". אחרים פתאום נזכרים לחוס על כבוד התורה ועל כבודם של תלמידי חכמים שנרמס. אז בואו נעשה קצת סדר.
כל מי שחיכה לרגע שבו יוכל לחבוט בישיבת הר המור וברבניה, ומצא כעת שעת כושר לעשות זאת, אינו קהל היעד של דבריי. אני, בכל אופן, נזהרתי עד היום בכבודם של תלמידי חכמים מכל המגזרים ומכל הצבעים. מי שכבוד תלמידי חכמים אינו ערך בעיניו, איני מבקש לשכנע אותו.
כך גם מי שפתאום נזכר לחוס על כבוד רבותיו, שאצלם גדל ולמד, אף שלפני הבחירות יצא נגדם בריש גלי בכל במה אפשרית. בדרך כלל זה התחיל בכמה משפטים על "כבוד והערכה לבית המדרש שגדלתי בו", ומיד אחריהם הותר הרסן ואפשר היה לומר הכול. מצטער, כך לא נראית הערכה לרבנים ולתלמידי חכמים.
אני גם לא מקבל את הטענה של מי שחושבים שהם פטרונים על הקול שלי ומאשימים אותי ב"שריפת קולות". לא בזבזתי שום קול. הקול שלי הלך למה שאני מאמין בו בלב שלם. מעולם לא הנחתי פתק בקלפי מתוך תחושת חיבור והזדהות עמוקה כל כך. היו מערכות בחירות שבהן הלכתי לקלפי ובלית ברירה הצבעתי לאפשרות הפחות גרועה בעיניי. הפעם הצבעתי לנעם, למפלגה שאני מאמין בדרכה וחי את רעיונותיה. אני אומר זאת בגאווה, וכך חשו גם רבים מחבריי שהצביעו לה.
יש מי שמרגישים שהם רשאים לקבוע למי שייך הקול שלי, אבל הקול הזה אינו שייך לאיש מלבדי. איני חייב לאף אחד התנצלות, גם לא למי שלא נכנס לכנסת "בגללי". אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, ובבחירות ניתנת לי הזכות להביע את רצוני בקלפי, ולא להצביע לפי רצונם של אחרים. ואם המוצר הפוליטי שמכרתם לי לא היה מספיק טוב, אולי כדאי שתשאלו את עצמכם מדוע. אם "מפלגות הבית" הגיעו למצב שבו הן אינן מייצגות אותי ואת חבריי נאמנה, ייתכן שדווקא הן צריכות לערוך חשבון נפש ולהתנצל, ולא להפך.
אנחנו נמשיך להחזיק בדרך שבה התחלנו: להניף את דגל הזהות היהודית, לחזק את החיבור בין דת ומדינה, לבסס את מעמדם של לומדי התורה ולהיאבק במה שאנחנו רואים כהשפעת הפרוגרס על מערכת החינוך ועל הצבא, השפעה שלתפיסתנו פוגעת גם ביכולת לנצח במלחמה. אלה נושאים שנדחקו זמן רב מדי לקרן זווית, ואיננו מתכוונים לוותר עליהם.
ועכשיו לגופם של דברים. יצאנו לדרך הזאת באמונה שלמה שיצטרפו אלינו רבים נוספים. לא היינו משקיעים את כוחותינו, כספנו ומאמצינו אלמלא האמנו בכך. דיברנו עם הציבור מתוך אמונה בדרך ומתוך ניתוח המציאות והאינדיקציות שקיבלנו מגורמים מקצועיים, לרבות מידע שהגיע אלינו מתוך חדרי קבלת ההחלטות. השתדלנו לומר את האמת כפי שהבנו אותה.
פעלנו מתוך תחושת אחריות, ערכנו סקרים וניסינו להעריך את המציאות בצורה המקצועית ביותר שיכולנו. ובכל זאת, נעשו טעויות. ייתכן שאפילו טעויות גדולות. כמי שמכיר לעומק את אנשי מפלגת נעם, אני משוכנע שהמפלגה תיקח אחריות מלאה על התוצאה ועל הדרך שבה התנהלה מערכת הבחירות. את חשבון הנפש הגדול שלנו עוד נעשה. איננו בורחים ממנו ואיננו מנסים לטייח את הטעויות. מי שיבקש להשמיע ביקורת עניינית ומקדמת ימצא אצלנו אוזן קשבת.
אבל השאלה הגדולה בעיניי אינה רק מה מפלגת נעם לישראל עשתה ומה תעשה בעקבות הבחירות, אלא גם מה יעשו אלה שלטענתי הטעו ציבור שלם כשהציגו את המפלגה כמי שמסכנת את גוש הימין. מה יעשו מי שזעקו מעל כל במה שבחירות 1992 והסכמי אוסלו עומדים לחזור? ומה יעשו הרבנים שהזהירו שוב ושוב את תלמידיהם שלא להצביע לנעם, מחשש לתוצאות הרות אסון?
שמענו אזהרות מפני פינוי יישובים, פירוק החוות, מינוי נעמה לזימי לשרת החינוך ויאיר גולן לשר הביטחון, חקיקה שתמנע מבנימין נתניהו לשוב לראשות הממשלה, הקמת ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות ובהמשך אף הקמת מדינה פלסטינית. תרחישים אלה הוצגו כחלק מקמפיין של פחד ובהלה, שלתחושתי גרם גם לאנשי אמונה לאבד את שיקול דעתם.
ואגב, מישהו יודע מה קורה עם כל האזהרות האלה עכשיו, כאשר המצביעים הערבים נהרו לקלפיות בהמוניהם, בלי שום קשר למפלגת נעם?
היו מי שהכניסו את הציונות הדתית למערבולת של התכתשויות בלתי פוסקות. "הדם על הידיים שלכם", צעקו לעברנו. כל זאת בשעה שלפי האינדיקציות שהיו בידינו, הסיכוי של גוש הימין להגיע ל־61 מנדטים היה קלוש מלכתחילה. קשה לי להאמין שהמידע הזה לא היה גם בידי גורמים פוליטיים מנוסים שניהלו את הקמפיין נגדנו.
גם האפשרות שאביגדור ליברמן יצטרף לממשלה עם מפלגות שהוא רואה כתומכות טרור נראתה לנו בלתי סבירה. להערכתנו, גוש הימין היה רחוק מרוב של 61 מנדטים גם אילו חיברנו אליו את כל הקולות שהוגדרו כ"קולות שרופים". וגם החישוב הזה אינו מדויק, משום שחלק מאותם מצביעים היו עשויים לתמוך בבנט או באיזנקוט ולא במפלגות הימין.
אלה היו חלק מהאינדיקציות שהיו בידי אנשי נעם, אבל נדמה שאיש לא היה מוכן להקשיב להן. כולם היו נתונים בתחושה שעוד רגע הבית נחרב.
וכעת מתחיל קמפיין חדש: פתאום מסבירים לנו שכל מנדט לימין חשוב משום שהוא מייצר אפשרויות נוספות במשא ומתן הקואליציוני. הטיעון הזה מוצג כהצדקה נוספת לתקוף את נעם לישראל, גם לאחר שהבחירות הסתיימו. בעיניי, במקום דיון ענייני, אנחנו עדים להמשך הניסיון להשפיל ולבזות את המפלגה ואת תומכיה.
ועל כל זה, מישהו לוקח אחריות? על ביזוי תלמידי חכמים שהפכו ללעג ולקלס בידי פוליטיקאים חסרי רסן, ועל תלמידים שנגררו למערבולת של שנאה כלפי רבותיהם, מישהו מוכן לעשות חשבון נפש?
אז כן, אני הקטן קורא גם לכם לקחת אחריות ולהתנצל. אני סבור שידעתם היטב שהסיכוי להקמת ממשלת ימין של 61 מנדטים היה נמוך מאוד, ושגם הסיכוי שנעם לישראל תהיה זו שתמנע את הקמתה היה קלוש. ובכל זאת, הותר הרסן ונוהל נגדנו מה שאני רואה כמסע ציד מכשפות.
הכול היה כשר, כך לפחות חווינו זאת. איומים על פעילים ועל תקציבים למוסדות, טענות על סגן ראש עיר שהתקשר לפעילים ואיים עליהם, ומסע דה־לגיטימציה חריף שנמשך גם לאחר הבחירות ברשתות החברתיות. אלה דברים חמורים שראוי לברר, ולא להתעלם מהם רק משום שהמאבק הפוליטי הסתיים.
אפילו כלפי נפתלי בנט, שלתחושת רבים מאיתנו הונה את בוחריו, נהגו בסלחנות רבה יותר, באמפתיה ובאהבת ישראל גדולה יותר מזו שהופנתה כלפינו.
על כל אלה, מי לוקח אחריות? יש מי שכבר החלו להנמיך מעט את הלהבות. אולי מאוחר מדי, אבל מוטב מאוחר מאשר בכלל לא. אני אומר את הדברים מתוך כאב גדול, ולא מתוך רצון להעמיק את המחלוקת.
אינני יודע מה יהיה במערכת הבחירות הבאה, ואפילו אינני יודע איזו ממשלה תקום כעת. אבל דבר אחד ברור לי: הפצעים שנפתחו בתוך המחנה שלנו עדיין מדממים. אי אפשר להמשיך הלאה כאילו דבר לא קרה, ואי אפשר לדרוש חשבון נפש רק מצד אחד.
אני מציע, ומקווה מאוד שנצליח לעשות זאת יחד, שכולנו ניקח אחריות אמיתית על מה שהיה ונפעל לשיקום היחסים שנפגעו. אפשר לחלוק בחריפות, אפשר להתווכח על הדרך ואפשר גם להצביע למפלגות שונות, אבל אסור לשכוח את מה שמחבר בינינו.
כי באמת אנשים אחים אנחנו, גם אם דעותינו חלוקות. משימות גדולות ורבות עוד לפנינו.