ארצות הברית הולכת היום (שלישי) לבחירות, אבל הנשיא דונלד טראמפ אינו מתמודד בהן.
שמו לא מופיע על פתקי ההצבעה, איש אינו בוחר נשיא חדש, וגם אם מפלגתו תספוג מפלה קשה, הוא ימשיך לכהן בבית הלבן. ובכל זאת, הבחירות הללו עשויות להיות אחד האירועים הפוליטיים החשובים ביותר בתקופת כהונתו השנייה.
קוראים להן בחירות האמצע, Midterm Elections, והן מתקיימות בדיוק באמצע תקופת כהונתו של נשיא ארצות הברית. עבור האמריקנים מדובר בהזדמנות לקבוע מחדש את מאזן הכוחות בוושינגטון. עבור הנשיא זהו מבחן פוליטי משמעותי, ועבור מדינות רבות בעולם, ובהן ישראל, מדובר באירוע שעשוי להשפיע על מדיניות החוץ, התקציבים וההחלטות שיתקבלו בשנתיים הקרובות.
כדי להבין את חשיבות הבחירות, צריך להכיר תחילה את המבנה הפוליטי האמריקני, השונה באופן מהותי מהשיטה הישראלית.
בישראל הציבור בוחר לכנסת, ומתוך הכנסת מוקמת הממשלה. בארצות הברית הנשיא נבחר בנפרד מהקונגרס, שהוא הרשות המחוקקת. המשמעות היא שנשיא יכול להיבחר לתפקידו, אך בהמשך לגלות שהמפלגה היריבה שולטת באחד מבתי הקונגרס או בשניהם. במצב כזה הוא נשאר נשיא, אבל הדרך לקידום תוכניותיו נעשית מסובכת הרבה יותר.
וזה בדיוק מה שעומד היום למבחן. 435 מושבים בבית הנבחרים, 35 מושבים בסנאט.
הקונגרס האמריקני מורכב משני בתים: בית הנבחרים והסנאט. לשניהם תפקיד מרכזי בחקיקה, באישור תקציבים ובפיקוח על הממשל, אך לכל אחד מהם סמכויות וכללי פעולה שונים.
בית הנבחרים כולל 435 חברים בעלי זכות הצבעה, וכל אחד מהם מייצג מחוז בחירה. מספר הנציגים של כל מדינה נקבע בהתאם לגודל אוכלוסייתה. קליפורניה, למשל, שולחת עשרות נציגים, בעוד שמדינות קטנות שולחות נציג אחד בלבד.
כל חברי בית הנבחרים נבחרים לתקופה של שנתיים. לכן, בכל שנתיים נדרשים האמריקנים לבחור מחדש את כל 435 חברי הבית. מפלגה שמצליחה להשיג לפחות 218 מושבים מבטיחה לעצמה רוב, בהנחה שכל המושבים מאוישים.
הסנאט פועל אחרת. הוא כולל 100 חברים, שניים מכל אחת מ-50 המדינות, ללא קשר לגודל האוכלוסייה. כך, למדינה קטנה כמו ויומינג יש שני סנאטורים, בדיוק כמו לקליפורניה, שבה חיים עשרות מיליוני תושבים.
הסנאטורים נבחרים לשש שנים, אבל לא כולם עומדים לבחירה באותו מועד. אחת לשנתיים מתחלף בערך שליש מהסנאט, באופן שנועד לשמור על רציפות ויציבות.
בבחירות הנוכחיות עומדים להכרעה 35 מושבים בסנאט: 33 במסגרת מחזור הבחירות הרגיל ועוד שניים בבחירות מיוחדות בפלורידה ובאוהיו.
במקביל מתקיימות גם בחירות למושלי מדינות, לבתי מחוקקים מקומיים ולתפקידים ציבוריים נוספים. בחלק מהמדינות מצביעים האזרחים גם על הצעות חוק וסוגיות ציבוריות באמצעות משאלי עם.
כלומר, הבחירות היום אינן אירוע אחד שבו כל אמריקה בוחרת את אותו אדם. מדובר באלפי התמודדויות מקומיות ומדינתיות, שהתוצאות המצטברות שלהן יקבעו מי ישלוט בקונגרס בשנתיים הקרובות.
מדוע הבחירות חשובות כל כך לטראמפ?
טראמפ חזר לבית הלבן בינואר 2025 לאחר שניצח בבחירות לנשיאות בנובמבר 2024. במקביל, הרפובליקנים השיגו שליטה בשני בתי הקונגרס, והעניקו לנשיא נקודת פתיחה פוליטית נוחה יחסית.
אלא שהשליטה הזאת אינה מובטחת עד סוף כהונתו. האמריקנים יכולים להחליט היום שהם מעוניינים להמשיך להעניק לרפובליקנים כוח בקונגרס, או להעביר את אחד הבתים, ואולי את שניהם, לשליטת הדמוקרטים.
כאן טמון ההבדל הגדול בין ניצחון בבחירות לנשיאות לבין היכולת לשלוט בפועל במערכת הפוליטית.
נשיא אמריקני מחזיק בסמכויות רחבות. הוא מנהל את מדיניות החוץ, עומד בראש הרשות המבצעת ומשמש המפקד העליון של הכוחות המזוינים. אבל הוא אינו יכול לחוקק לבדו את כל החוקים שהוא מעוניין בהם, ואינו רשאי להוציא כספים פדרליים ללא המסגרת התקציבית שהקונגרס מאשר.
כדי להעביר חקיקה משמעותית, הנשיא זקוק לשיתוף פעולה של הקונגרס. כאשר מפלגתו שולטת בשני הבתים, המשימה בדרך כלל קלה יותר, אף שגם אז עלולות להתעורר מחלוקות בתוך המפלגה.
כאשר המפלגה היריבה משתלטת על אחד הבתים, המציאות משתנה. היא יכולה לעכב חוקים, להתנגד ליוזמות תקציביות, לקיים דיוני פיקוח ולפתוח בחקירות פרלמנטריות בנוגע לפעילות הממשל.
אם הדמוקרטים ישיגו רוב בבית הנבחרים, למשל, הם יוכלו להשתמש בסמכויות הפיקוח של ועדות הבית כדי לדרוש מסמכים, לזמן בכירים לעדות ולבחון החלטות שקיבל ממשל טראמפ.
לעומת זאת, אם הרפובליקנים ישמרו על השליטה בשני הבתים, טראמפ יוכל להמשיך לקדם את סדר היום שלו מעמדת כוח נוחה יותר, אם כי לא כל יוזמה שלו תזכה בהכרח לתמיכת כל חברי מפלגתו.
האם הפסד בבחירות עלול להדיח את טראמפ?
לא. זאת אחת הנקודות החשובות ביותר להבנת השיטה האמריקנית.
בניגוד לישראל, שבה אובדן הרוב בכנסת עשוי להוביל לנפילת הממשלה, נשיא ארצות הברית אינו תלוי באמון הקונגרס כדי להמשיך בתפקידו.
טראמפ נבחר לתקופת כהונה של ארבע שנים, שאמורה להסתיים בינואר 2029. גם אם הדמוקרטים ינצחו היום בשני בתי הקונגרס, הוא יישאר נשיא.
עם זאת, הקונגרס מחזיק בסמכויות משמעותיות, ובהן גם האפשרות לפתוח בהליך הדחה. בית הנבחרים מוסמך להעמיד נשיא לדין במסגרת הליך כזה, אך הדחתו בפועל מחייבת הרשעה ברוב של שני שלישים מחברי הסנאט הנוכחים בהצבעה.
לכן, ניצחון דמוקרטי אינו מוביל אוטומטית להדחת הנשיא. הוא עשוי, לעומת זאת, להגביר את הלחץ הפוליטי עליו ולהקשות על ניהול ממשלו.
למה הנשיא כמעט תמיד מתקשה בבחירות האמצע?
לבחירות האמצע יש מאפיין היסטורי מעניין: מפלגתו של הנשיא המכהן נוטה לאבד בהן מושבים בבית הנבחרים.
אחת הסיבות לכך היא שבחירות לנשיאות מעוררות בדרך כלל התלהבות גדולה ומביאות לקלפיות קהלים רחבים. שנתיים לאחר מכן, כאשר הנשיא כבר מכהן והציבור נחשף להחלטותיו, גם האכזבות מתחילות להצטבר.
יוקר המחיה, מחירי הדלק, מצב הכלכלה, מדיניות ההגירה, המלחמות והעימותים הפוליטיים הופכים כולם לחלק מהדיון הציבורי. בוחרים שהצביעו לנשיא עשויים להמשיך לתמוך בו, אך אחרים מבקשים להשתמש בבחירות האמצע כדי לאזן את כוחו.
במובן הזה, הבחירות הן מעין משאל אמון פוליטי בנשיא, אף שמבחינה חוקתית אין מדובר בהצבעת אמון.
ההיסטוריה האמריקנית מספקת לכך דוגמאות בולטות. בשנת 1994 איבדו הדמוקרטים את השליטה בשני בתי הקונגרס בתקופת הנשיא ביל קלינטון. בשנת 2010 ספגה מפלגתו של ברק אובמה מפלה קשה בבית הנבחרים. גם טראמפ עצמו חווה תוצאה דומה בשנת 2018, כאשר הדמוקרטים השתלטו על בית הנבחרים במהלך כהונתו הראשונה.
עם זאת, אין מדובר בחוק ברזל. בשנת 2002, בתקופת הנשיא ג'ורג' בוש הבן, דווקא התחזקו הרפובליקנים בקונגרס, ובשנת 2022 הצליחו הדמוקרטים של הנשיא ג'ו ביידן לצמצם את הפסדיהם בבית הנבחרים ואף להגדיל את כוחם בסנאט.
השאלה המרכזית היא אפוא האם הבוחרים מבקשים לחזק את הנשיא או להציב מולו כוח פוליטי שיגביל אותו.
הקרב האמיתי: בית הנבחרים או הסנאט?
למרות ששני בתי הקונגרס חשובים, המאבק על השליטה בהם שונה.
בבית הנבחרים הרוב הרפובליקני צר, ולכן גם מעבר של מספר קטן יחסית של מושבים לידי הדמוקרטים עשוי להספיק כדי לשנות את השליטה בבית כולו.
בסנאט המשימה של הדמוקרטים מורכבת יותר. ערב הבחירות מחזיקים הרפובליקנים ב-53 מושבים, בעוד שלדמוקרטים 45 מושבים ושני סנאטורים עצמאיים המזוהים עמם בהצבעות ובניהול הסנאט.
כדי להשיג רוב ברור בסנאט, הדמוקרטים זקוקים לתוספת נטו של ארבעה מושבים. אלא שרק חלק מהמושבים עומדים היום לבחירה, ולכן כל התמודדות צמודה עשויה להיות מכרעת.
יש גם הבדל חשוב בין סמכויות שני הבתים. הסנאט אחראי, בין היתר, לאישור מינויים בכירים בממשל ולשופטים פדרליים, לרבות שופטי בית המשפט העליון. לכן, שליטה בו עשויה להשפיע על יכולתו של טראמפ לעצב את מערכת המשפט והממשל גם בשנים הבאות.
במילים אחרות, ניצחון דמוקרטי בבית הנבחרים עשוי להקשות על טראמפ לקדם חקיקה ותקציבים, ואילו אובדן השליטה בסנאט עלול להגביל גם את יכולתו לקדם מינויים מרכזיים.
ומה הקשר לישראל ולמלחמה באיראן?
כאן הופכות בחירות האמצע מאירוע אמריקני פנימי לסוגיה בעלת משמעות ישירה עבור ישראל.
ארצות הברית היא בעלת הברית המרכזית של ישראל, והחלטות שמתקבלות בוושינגטון משפיעות על הסיוע הביטחוני, על שיתוף הפעולה הצבאי, על מדיניות הסנקציות ועל ההתנהלות האמריקנית מול איראן.
הבחירות הנוכחיות מתקיימות כאשר שאלת המשך העימות עם איראן עדיין מעסיקה את הממשל האמריקני. טראמפ מבקש לשמור בידיו את האפשרות להפעיל כוח צבאי, אך במקביל ממשיך להציג את המסלול המדיני כאפשרות להשגת הסדר.
בהתייחסו לאפשרות של חידוש המלחמה עם איראן, הבהיר הנשיא כי אינו ממהר לקבל החלטה צבאית. לדבריו, ארצות הברית מפעילה לחץ כבד על הכלכלה האיראנית, ובמקביל מתקיימות שיחות שלטענתו מתקדמות בכיוון חיובי.
טראמפ הביע גם ספק ביכולתה של ההנהגה האיראנית לקבל החלטות מחייבות והזהיר מפני ניסיון נוסף למשוך זמן במסגרת המשא ומתן.
המסרים הללו ממחישים את הדילמה שמלווה את הנשיא: מצד אחד, הרצון להציג עמדה תקיפה מול איראן ולמנוע ממנה לנצל את המשא ומתן; מצד שני, הצורך לשקול את המחיר הצבאי, הכלכלי והפוליטי של חידוש המלחמה.
הסוגיה האיראנית נוגעת גם לבוחר האמריקני. עימות צבאי במזרח התיכון אינו נתפס בארצות הברית רק כשאלה של ביטחון לאומי. הוא עשוי להשפיע על מחירי הנפט והדלק, על השווקים ועל יוקר המחיה, נושאים בעלי משקל משמעותי במערכת הבחירות.
טראמפ יצטרך להביא בחשבון גם את עמדת הקונגרס החדש. אמנם לנשיא האמריקני סמכויות רחבות בניהול מדיניות החוץ ובהפעלת הכוחות המזוינים, אך לקונגרס יש סמכויות הנוגעות להכרזת מלחמה, למימון פעילות צבאית ולפיקוח על הממשל.
שליטה דמוקרטית באחד מבתי הקונגרס עשויה להגביר את הביקורת על מדיניותו כלפי איראן, להוביל לדיונים ולדרישות להסברים ולהקשות על אישור תקציבים מסוימים.
עם זאת, חשוב להדגיש כי ניצחון דמוקרטי לא ימנע בהכרח מטראמפ להורות על פעולה צבאית. סמכויות הנשיא בתחום הביטחון הלאומי אינן נעלמות בעקבות הפסד בבחירות לקונגרס, והיקף הסמכות להפעלת כוח ללא אישור מפורש של הקונגרס הוא נושא למחלוקת משפטית ופוליטית מתמשכת.
מבחינת ישראל, השאלה אינה רק איזו מפלגה תנצח, אלא גם כיצד ייראו היחסים בין הבית הלבן לקונגרס, ועד כמה יוכל הנשיא לקדם את מדיניותו במזרח התיכון.
מתי נדע מי ניצח?
בניגוד לישראל, שבה הקלפיות נסגרות כמעט באותה שעה ומתפרסמים מדגמים ארציים, בארצות הברית ההצבעה מתנהלת על פני כמה אזורי זמן.
כאשר הקלפיות הראשונות ייסגרו בחוף המזרחי, במערב המדינה עדיין יצביעו. בישראל יתחילו להגיע התוצאות הראשונות במהלך הלילה שבין שלישי לרביעי, והן ימשיכו להתפרסם לאורך שעות הבוקר.
אבל לא בהכרח נדע מיד מי ניצח.
בחלק מהמדינות קיימים פערים קטנים בין המועמדים, וספירת הקולות עשויה להימשך ימים. גם כללי הטיפול בהצבעות בדואר ובהצבעות מוקדמות משתנים ממדינה למדינה.
לעיתים אפשר לדעת כבר בליל הבחירות איזו מפלגה צפויה לשלוט בבית הנבחרים או בסנאט. במקרים אחרים, כאשר התוצאה תלויה במספר מצומצם של התמודדויות צמודות, ההכרעה עשויה להתעכב.
ומה יקרה ביום שאחרי?
גם לאחר פרסום התוצאות, הקונגרס החדש לא יתחיל לפעול מיד. חברי בית הנבחרים והסנאט שנבחרו ייכנסו לתפקידם ב-3 בינואר 2027.
עד אז ימשיכו לכהן חברי הקונגרס הנוכחי, ובהמשך תחל תקופה פוליטית חדשה שעשויה לשנות את מערכת היחסים בין הנשיא למחוקקים.
אם הרפובליקנים ישמרו על השליטה בשני הבתים, טראמפ יוכל להציג זאת כהבעת אמון מחודשת בדרכו. אם הדמוקרטים ינצחו באחד הבתים, הוא יידרש להתמודד עם אופוזיציה בעלת כוח מוסדי משמעותי. ואם יאבדו הרפובליקנים את השליטה בשניהם, השנתיים האחרונות של כהונתו עשויות להתאפיין בעימותים פוליטיים ובמאבקים על חקיקה, תקציבים ומדיניות.
בכל אחד מהתרחישים, טראמפ יישאר נשיא ארצות הברית. השאלה היא כמה כוח פוליטי יעמוד לרשותו כדי לממש את תוכניותיו.
עבור האמריקנים, הבחירות היום הן הזדמנות להשפיע על הדרך שבה תתנהל המדינה בשנתיים הקרובות. עבור ישראל, התוצאות עשויות להשפיע על סביבת קבלת ההחלטות בוושינגטון בתקופה שבה היחסים עם איראן, הביטחון האזורי והברית עם ארצות הברית ניצבים במרכז סדר היום.