
כשאחיה, רס"ן חן בוכריס ז"ל, סגן מפקד יחידת מגלן, נפל בקרב מול מחבלי הנוח'בה בנחל עוז ב-7 באוקטובר, מצדה בוכריס החליטה להפוך את האובדן לעשייה שתמשיך את דרכו.
במקום להסתפק בהנצחה, היא הקימה מכינה קדם-צבאית לנוער בסיכון, שמעניקה הזדמנות חדשה לצעירים שנשרו ממסגרות חינוכיות, הסתבכו בפלילים או התקשו למצוא את מקומם בחברה.
מצדה, סרן במילואים ויוצאת יחידת עוקץ, שיתפה היום (שני) את סיפורה בכנס של מפעל הפיס וסיפרה על אחיה חן, שיצא להילחם במחבלים ב-7 באוקטובר ונפל בקרב בנחל עוז, ועל ההחלטה להקים מפעל חינוכי שימשיך את ערכיו ויעניק הזדמנות לצעירים שנמצאים בשולי החברה.
משפחת בוכריס התמודדה עם אובדן נוסף, לאחר שאחותם ליאל ז"ל נפטרה ממחלת הסרטן. מתוך הכאב המשפחתי בחרה מצדה, בעלת הכשרה בעבודה סוציאלית ובפסיכולוגיה, שעבדה בעבר עם נוער במצוקה במכוני גמילה, להקדיש את פעילותה לשיקום צעירים.
יחד עם משפחתו של סרן אריאל בן משה ז"ל הקימה את מכינת "אחים" ביישוב צוחר שבעוטף עזה.
המכינה מיועדת לבני נוער מהפריפריה ולצעירים בסיכון, בהם כאלה שנפגעו במהלך המלחמה או שסורבו לגיוס לצה"ל. מטרתה להכין אותם לשירות צבאי משמעותי, בדגש על שירות קרבי, ולסייע להם לפתוח פרק חדש בחייהם.
כיום לומדים במכינה 37 חניכים. חלקם הגיעו לאחר שנשרו מכל מסגרת חינוכית, ואחרים הופנו אליה באמצעות גורמים משפטיים או ממסגרות כליאה לנוער.
למרות הרקע המורכב של חלק מהחניכים, מצדה מאמינה כי הסביבה שבה הם נמצאים יכולה לשנות את מסלול חייהם.
"אם תשים אדם, תגיד לו שתקופה ארוכה אסור לו לזוז מהתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, תראה אדם עצוב יותר, שכנראה ישתמש בסמים. הסביבה היא משפיעה על האדם", הסבירה בכנס.
לדבריה, כאשר נערים שהתרגלו לחוות כישלונות מגיעים למסגרת שמאמינה ביכולתם ומציבה בפניהם דרישות גבוהות, הם מתחילים לראות את עצמם אחרת. "סביבה בריאה שבה מדברים על מצוינות ודורשים מהם כמו מכל אחד אחר גורמת להם להשתנות", אמרה.

מצדה הדגישה כי נקודת הפתיחה של הנערים אינה חייבת לקבוע את עתידם: "אדם צריך שני דברים: הוא צריך אמונה, והוא צריך הזדמנות. אנחנו באמת נותנים את ההזדמנות, והוא צריך אמונה, הוא צריך להאמין בעצמו, להרגיש שאנחנו מאמינים בו".
המטרה, מסבירה מצדה, היא לא רק להכין את הנערים לשירות הצבאי, אלא גם ללמד אותם לקחת אחריות, להתמודד עם קשיים ולפעול כחלק מקבוצה.
"בחודש הראשון יש סימני שאלה וצעד קדימה, צעד אחורה", סיפרה. "אחר כך משהו בשטח ובתלות הזאת אחד בשני ובעבודת צוות יוצר ביניהם באמת את יצירת המופת. יוצר משהו גדול יותר מעצמי, משהו שהוא אנחנו".
לדבריה, השינוי מורגש גם בבית. הורים של חניכים מספרים לה על התקדמות משמעותית בהתנהגות ילדיהם ועל השינוי בקשר המשפחתי. "הם מקבלים את הילד שלהם חזרה במתנה", תיארה את הדברים שהיא שומעת מהמשפחות.
מצדה אינה מתכוונת לעצור ב-37 החניכים שכבר נמצאים במכינה. השאיפה שלה היא להרחיב את הפעילות במהלך השנה-שנתיים הקרובות ולהגיע ל-100 עד 150 חניכים.
בהמשך היא מבקשת לקלוט גם נערים המגיעים ממסגרות כליאה, למעט מי שהורשעו בעבירות רצח ואונס, ולהעניק להם אפשרות להשתקם ולהשתלב בשירות קרבי משמעותי בצה"ל.
עבורה, המכינה אינה רק מסגרת חינוכית, אלא גם דרך להמשיך את מורשתו של אחיה חן. "חן מאוד האמין באדם, ומאוד האמין בקשר בין-אישי, לדבר ולהתעניין, לא לשפוט, ושאהבה פותרת כל דבר", סיפרה.
מצדה הסבירה כי ההנצחה שבחרה אינה מתמקדת בדמותו של אחיה בלבד, אלא בערכים שהנחו אותו ובניסיון להכשיר דור נוסף של צעירים שייקחו אחריות על ביטחון המדינה. "חן יצא בשבעה באוקטובר כשלא היו הרבה חיילים בשטח, וזו המחויבות שלנו - לדאוג להיות הלוחמים האלה שיהיו בכל זמן, בכל מקום", אמרה.
היא הוסיפה מסר חד בנוגע לחשיבות השירות הקרבי: "אין לך פריבילגיה, כיהודי במדינת ישראל, שיש לו חובת גיוס, להתלבט אם להיות קרבי או לא".
את דבריה סיימה בקריאה: "צריך להרים את הראש ותמיד לעבוד קשה".