דונלד טראמפ
דונלד טראמפצילום: דוברות הבית הלבן

שבוע בלבד לאחר הבחירות בישראל, גם ארצות הברית הולכת לקלפיות. הפעם לא מדובר במרוץ לבית הלבן, אלא בבחירות אמצע הקדנציה לקונגרס ולסנאט, שעשויות לשנות את מאזן הכוחות בוושינגטון, להגביל את חופש הפעולה של הנשיא דונלד טראמפ ולהשפיע גם על ישראל. ברקע ניצבים המאבק הפנימי על דמותה של אמריקה, השחיקה בתמיכה בישראל והמתיחות הגוברת מול איראן.

רות פינס-פלדמן, עמיתת מחקר במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית ודוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב, מנתחת בשיחה עם ערוץ 7 את המשמעויות האפשריות של הבחירות ומסבירה מדוע דווקא הפסד רפובליקני עשוי להאיץ החלטה אמריקאית על פעולה צבאית נגד איראן.

בחירות האמצע נערכות שנתיים לאחר הבחירות לנשיאות, ובמסגרתן עומדים לבחירה כל 435 חברי בית הנבחרים ושליש מחברי הסנאט. טראמפ עצמו אינו מתמודד, אך עתיד כהונתו בשנתיים הקרובות עשוי להיות מושפע במידה רבה מהתוצאות.

"בחירות האמצע אינן בחירות לנשיאות, וטראמפ לא עומד בהן לבחירה מחדש. עם זאת, יש להן משמעות דרמטית עבורו", מסבירה פינס-פלדמן.

כיום מחזיקים הרפובליקנים ברוב קטן בשני בתי הקונגרס. אם הדמוקרטים יצליחו להשתלט על אחד מהם, או על שניהם, הם יוכלו להערים קשיים על קידום חקיקה, אישור תקציבים ומימוש מדיניות הממשל. במקביל, יעמדו לרשותם כלים להגברת הפיקוח על הבית הלבן, לקיום חקירות ולזימון בכירים לעדות.

אף שלנשיא האמריקאי סמכויות נרחבות בתחומי החוץ והביטחון, פינס-פלדמן מזכירה כי הקונגרס מחזיק במפתחות משמעותיים לתקציבים, לסיוע הביטחוני, למינויים ולמהלכים ארוכי טווח.

"אם בקונגרס או בסנאט יהיה רוב למפלגה הדמוקרטית, ממשל טראמפ יהפוך לממשל שידיו כבולות, ובפועל למעין 'ברווז צולע'", היא מעריכה.

לדבריה, טראמפ עצמו כבר התייחס לאפשרות הזאת והבהיר כי במקרה כזה ירבה להשתמש בסמכות הווטו שלו, עד שיהפוך לדבריו ל"נשיא וטו".

אלא שהמערכה הנוכחית חורגת הרבה מעבר למאבק על השליטה בקונגרס. היא עשויה לשמש גם מבחן לאמון הציבור האמריקאי בטראמפ ובמדיניותו, ולסמן את הכיוון הפוליטי לקראת הבחירות לנשיאות ב-2028.

למרות נוכחותו הבולטת של טראמפ במערכת הבחירות, פינס-פלדמן סבורה כי הסיפור המרכזי עמוק יותר ונוגע לזהותה העתידית של ארצות הברית.

"טראמפ נמצא במרכז המערכה, אבל לאו דווקא המוקד. זוהי הכהונה האחרונה שלו כנשיא, וארה"ב עם הפנים קדימה, אל הזהות שלה", היא אומרת.

לדבריה, הבחירות משקפות מאבק ערכי וחברתי על פניה של אמריקה. בצד אחד ניצבות תפיסות שמרניות המדגישות ערכי משפחה, ובצד האחר תפיסות פרוגרסיביות. המחלוקת באה לידי ביטוי בשורה של נושאים, ובהם מערכת החינוך, ההגירה, הכלכלה ויוקר המחיה.

הקיטוב הפוליטי אף יוצר מצבים חריגים שבהם מועמדים דמוקרטים מהאגף השמרני ניצבים לצד מועמדים רפובליקנים, ולא לצד מועמדים פרוגרסיביים ממפלגתם.

למשוואה הזאת מצטרפת גם המלחמה באיראן, שמעוררת שאלות בציבור האמריקאי על המחיר הכלכלי והביטחוני שארצות הברית משלמת ועל היעדים שהיא מבקשת להשיג.

פינס-פלדמן מדגישה כי אין בהכרח חפיפה בין התמיכה בטראמפ לבין ההצבעה למועמדים הרפובליקנים במדינות השונות. בוחרים עשויים להסתייג מהנשיא ובכל זאת להצביע למועמד רפובליקני מקומי שהם מעריכים, ולהפך.

לכן, לדבריה, גם אם התמיכה בטראמפ נשחקת, הרפובליקנים עדיין עשויים לשמור על חלק מכוחם בזכות מועמדים מקומיים, מסרים ממוקדים וחולשות של המפלגה הדמוקרטית. טראמפ מצדו מעורב אישית במערכות הבחירות בכמה מדינות מפתח, ובהן טקסס, שם עולה חשש מאובדן מושב.

אחת הסוגיות שמעסיקות את ישראל במיוחד היא השינוי המתחולל ביחס אליה בפוליטיקה האמריקאית. לדברי פינס-פלדמן, ישראל הפכה למוקד מחלוקת בשתי המפלגות, אך הקרע בולט במיוחד בתוך המפלגה הדמוקרטית.

באגף הפרוגרסיבי גוברת הנכונות לבקר את ישראל, להתנגד לסיוע הצבאי האמריקאי ואף לדרוש את הפסקת מכירת הנשק. מנגד, במחנה הדמוקרטי השמרני קיימת תמיכה בישראל, אך גם שם נשמעות דרישות להתנות את הסיוע בשינוי המדיניות הישראלית.

המשמעות מבחינת ירושלים ברורה: התחזקות דמוקרטית בקונגרס עלולה להגדיל את הלחץ על הממשל האמריקאי בסוגיות הנוגעות לסיוע הביטחוני, למכירת נשק ולמדיניות ישראל בעזה ובזירה הפלסטינית.

אולם לצד המאבק הפוליטי בוושינגטון, השאלה הדרמטית ביותר נוגעת דווקא לטהרן. טראמפ ממשיך להשמיע איומים כלפי איראן, והאפשרות שיבחר לפעול צבאית לאחר הבחירות מעוררת עניין רב.

פינס-פלדמן סבורה שיש להתייחס לאיומים ברצינות, אך מזהירה מפני המסקנה שכל הצהרה של הנשיא מעידה על החלטה מבצעית שכבר התקבלה.

"צריך להביא בחשבון שני שיקולים מרכזיים: האינטרס האסטרטגי האמריקאי והפוליטיקה הפנימית בארה"ב", היא מסבירה.

לדבריה, בחודשים האחרונים ניסה טראמפ לשלב בין הפגנת עוצמה צבאית לבין השארת פתח להסדר מדיני. מטרתו אינה רק לפגוע באיראן, אלא להשיג תוצאה שיוכל להציג לציבור האמריקאי כהישג, מבלי לגרור את ארצות הברית למלחמה ממושכת שאין לה הכרעה ברורה.

עד לבחירות נדרש הנשיא להתחשב במחיר הפוליטי של הסלמה, בהשפעתה על מחירי האנרגיה ובחשש של הציבור האמריקאי ממלחמה נוספת במזרח התיכון. לאחר הבחירות, לעומת זאת, מערכת השיקולים עשויה להשתנות.

וכאן מצביעה פינס-פלדמן על תרחיש מעניין במיוחד: דווקא הפסד רפובליקני עלול להגדיל את המוטיבציה של טראמפ לפעול במהירות נגד איראן.

ההסבר נעוץ בחלון הזמן שבין הבחירות לבין כניסתם לתפקיד של חברי הקונגרס והסנאט החדשים. אם הדמוקרטים ינצחו, מרחב הפעולה הפוליטי של טראמפ עשוי להצטמצם לאחר השבעתם.

"לאחר הבחירות, גם אם הרפובליקנים יפסידו, הוא לא יהיה חייב באותה מידה להתחשב בשיקולי מערכת הבחירות המיידיים", היא מסבירה.

לדבריה, הפסד עשוי להחליש את הנשיא מבחינה פוליטית, ולכן אם כבר החליט על פעולה צבאית, ייתכן שיעדיף לבצע אותה סמוך לבחירות ולפני השבעת הקונגרס החדש.

מבחינת ישראל, מדובר בהתפתחות שעשויה להתרחש דווקא בתקופה רגישה במיוחד, כאשר תוצאות הבחירות לכנסת כבר ידועות, אך זהות הממשלה הבאה עדיין אינה ברורה.

פינס-פלדמן מדגישה כי יש להבחין בין היחסים האסטרטגיים העמוקים בין ישראל לארצות הברית לבין היחסים הפוליטיים בין המנהיגים. הברית בין המדינות נשענת על אינטרסים ביטחוניים, מודיעיניים, כלכליים ואזוריים, ואינה תלויה רק בזהות ראש הממשלה בישראל או הנשיא האמריקאי.

עם זאת, היא מזהה בשנים האחרונות מגמה של פוליטיזציה ביחסים, לצד שחיקה בתמיכה בישראל בתוך המפלגה הדמוקרטית. לדבריה, התחזקות הדמוקרטים בקונגרס עשויה להעניק להם יכולת משמעותית יותר להפעיל לחץ על הממשל בנושאים הנוגעים לישראל.

גם בכל הנוגע להקמת ממשלה חדשה בירושלים, היא מבקשת להבחין בין שינוי בזהות הממשלה לבין שינוי במדיניות שהיא תוביל.

אלא שבזמן שהמערכת הפוליטית בישראל עסוקה בניסיונות להרכיב קואליציה, ההתפתחויות האזוריות אינן ממתינות להכרעה.

"מה שבטוח זה שבארה"ב וגם אויבינו לא יחכו בלי מעש עד להרכבת ממשלה בישראל", מזהירה פינס-פלדמן.

את דבריה היא חותמת במסר ברור למי שינהיג את ישראל בתקופה הקרובה: "על כל ממשלה שתקום, וגם על ממשלת מעבר כבר כעת, להתמודד עם המתיחות והדריכות הגוברת בין איראן וארה"ב".