
לא בכל מערכת בחירות פונה יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לציבור בהצהרה דרמטית, כאשר עננה כבדה של חשדות למימון זר ולפגיעה ביטחונית מרחפת מעל ההליך.
החשש הציבורי מפני הטיית הבחירות לא נזקק לדבריו של סולברג כי "התגלו חשדות חמורים המצריכים בחינה, הנוגעים למימון מגורמי חוץ, שנועד להשפיע על מערכת הבחירות, ושעשוי להיות להם פן ביטחוני".
עדויות של חברי ועדות קלפי ומשקיפים, לצד סרטונים מהשטח, מעלות טענות בדבר שוחד בכסף ובכרטיסי תדלוק. העלייה החריגה בשיעורי ההצבעה למפלגות הערביות הדליקה נורות אזהרה בציבור ועוררה חשש למעורבות מערכתית של גורמים זרים בהטיית הבחירות. לכן, המשך דבריו של סולברג, כי "חשוב לי להבהיר. חשדות הם חשדות. לצורך ערעור על תוצאות הבחירות נדרשות ראיות מוצקות", לא זכה לאמון ציבורי רב.
אולם מעבר לתחושה כי האמת העובדתית אינה חופפת את האמת המשפטית, חוסר הנחת הציבורי מדבריו של סולברג אינו נוגע רק לכשל בהליך הדמוקרטי. חוסר האמון עמוק יותר. שום פורמליות משפטית אינה יכולה להסתיר את הסכנה הביטחונית והזהותית המשתקפת מתהליך הבחירות. המילים "טוהר הבחירות" ו"תקינות", שבהן השתמש סולברג, הן המילים הפחות מדויקות שניתן היה לבחור בהן.
הריבון על ארץ ישראל הוא העם היהודי. מדינת ישראל היא מדינה יהודית. נציגי העם היהודי הם שחתומים על מגילת העצמאות. השתתפותן בבחירות בישראל של מפלגות תומכות טרור, בעלות שאיפה לאומית ערבית, כרע"ם והמשותפת, אינה תקינה ובוודאי אינה טהורה.
הדבר ברור כשמש: בעיצומה של מלחמה ארוכה בשבע חזיתות חיצוניות, החליטו רע"ם והמשותפת לפתוח חזית נוספת מול עם ישראל מבפנים. את הדבר הזה הבינה הכנסת. ראיות לסכנה הטמונה בכך ניתן למצוא למכביר גם מעבר לים, בצרפת, בבלגיה, באיטליה, בגרמניה ועוד. ועדת הבחירות המרכזית פסלה, מתוך בהירות קיומית וערכית, את השתתפותן של רע"ם והמשותפת בבחירות, ברוב מובהק של נציגי סיעות הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. השופט סולברג עצמו הצביע בעד פסילתו של סמי אבו שחאדה, יו"ר מפלגת בל"ד (חלק מהמשותפת), בעקבות דברים חמורים שכתב ביחס לטבח ה־7 באוקטובר. הציבור רואה, ובצדק, במפלגות הללו גיס חמישי המנסה לקעקע מבפנים את מדינת ישראל כמדינה יהודית.
בג"ץ, בראשות השופט עמית, "הכשיר את השרץ" ואפשר לרע"ם ולמשותפת להתמודד בבחירות, בניגוד לעמדת ועדת הבחירות המרכזית, המורכבת מנציגי סיעות הכנסת, ואף נמנע מלפסול את אבו שחאדה בפסק הדין. כך הגענו למצב שבו מפלגות העוינות את ישראל כמדינה יהודית מתמודדות בבחירות, דהיינו, למצב שבו קולם של המצביעים תומכי ישראל, של הריבון על ארצו, אינו נספר באופן מלא. זה בוודאי אינו תקין ואינו טהור.
הכשרת השתתפותן בבחירות בידי בג"ץ זיהמה את הבחירות והפכה את ההליך לבלתי תקין מעיקרו. הקושי לקבל את דברי השופט סולברג, אם כן, אינו נובע רק מן ההיבט הדמוקרטי - הוא זועק ביתר שאת מן ההיבט היהודי.
מערכת משפט מנוכרת, שאינה מחויבת לעם היהודי, גוזרת על עצמה ארעיות ואי־השתלבות בהיסטוריה הישראלית. כפי שכתב השופט אלון: "גורלה ועתידה כגורלן ועתידן של תרבויות שונות שבני העם הזה חיו על פיהן במשך תקופות מסוימות ושלא נקלטו כנכסי צאן ברזל שלה. כך עלה בגורלה של ההתייוונות בימים קדומים ושל תופעות מקבילות ודומות בדורות האחרונים".
אסיים בנימה אופטימית: עם ישראל, ברוך ה', חוזר לארצו. ההבטחה האלוקית לירושת הארץ ולקיבוץ גלויות הולכת ומתממשת. הריבונות היהודית תתחזק ותתעצם, כפי שהובטח לישראל בתורה ובדברי הנביאים. גם העת להשבת המשפט תגיע. ציון במשפט תיפדה. עם ישראל חי!
הכותב הוא ראש בית המדרש תורת המדינה