אביגדור ליברמן
אביגדור ליברמןצילום: Avshalom Sassoni/Flash90

אביגדור ליברמן אמר אתמול הרבה "לא". לא לנתניהו, גם במחיר ויתור על ראשות הממשלה ברוטציה. לא לממשלת מיעוט. לא להישענות על המפלגות הערביות.

בתוך שרשרת הסירובים מסתתר הימור גדול; המחנה של נתניהו יישבר לפני שהמחנה המבקש להחליפו יתפרק. אם ההימור יצליח, ליברמן יוכל להיות שותף מרכזי לחילופי השלטון. אם ייכשל, הוא עלול לעמוד בכל הבטחותיו ולגלות שנתניהו נשאר ראש הממשלה.

ליברמן יודע שהלאווים שלו אינם משלימים רוב. לכן צריך לקרוא את דבריו גם כניסיון לעצב את השלב הבא במשבר. הוא מבקש להעביר את הלחץ לאחרים. לאנשי הליכוד, למפלגות החרדיות וגם לשותפיו בגוש השינוי. המסר הוא שמי שרוצה ממשלה יצטרך למצוא דרך בתוך הגבולות שהוא מכתיב.

יש לנאום הזה רווח מיידי. ליברמן מנסה להסביר לבוחריו מדוע התוצאה המאכזבת אינה כישלון של דרכו. את האחריות הוא מטיל על איזנקוט, שלטענתו הרחיק מצביעי ימין באמצעות העיסוק האינטנסיבי בממשלת מיעוט. זו גרסתו לתוצאות הבחירות העגומות מבחינת מבקשי השינוי, והיא משרתת אותו היטב. הוא מציג את עצמו כמי שהזהיר מפני הטעות וכעת מסרב לחזור עליה.

בה בעת הוא מודיע שימליץ על איזנקוט להרכבת הממשלה. כך הוא מאפשר ליו"ר ישר לנסות, בלי לקבל מראש את המתווה שיציע. אם תקום ממשלה שתעמוד בתנאיו, יוכל להשתתף בה. אם הניסיון ייכשל, יוכל לומר שנתן גיבוי אך סירב להרפתקה פוליטית שסיכנה את המחנה כולו.

גם ההתנגדות לממשלת מיעוט מכוונת ליום שאחרי הקמתה. ליברמן הזהיר שממשלה כזו עלולה לקרוס במהירות ולהחזיר את נתניהו מחוזק ("עם 70 מנדטים"). מבחינתו, החלפת ראש הממשלה לזמן קצר אינה בהכרח הישג אם המחיר הוא פגיעה באמון מצביעי הימין וחזרה של נתניהו לכהונה נוספת.

אלא שכאן מתחילה הבעיה. כדי להקים ממשלה בתנאים האלה צריך להזיז כוח פוליטי משמעותי מהמחנה הנגדי. ליברמן דיבר על האפשרות שחלק מהליכוד יצטרף. אבל בין שיחות עם חברי כנסת לבין נכונותם לעזוב את נתניהו יש מרחק גדול. נכון לעכשיו, לא הוצגה בפומבי קבוצה בליכוד שהתחייבה לעשות זאת. הניסיון הפוליטי של ליברמן אינו הופך משאלת לב לשינוי דרמטי.

הפתח המוחשי יותר נמצא אצל החרדים. ביהדות התורה נשמעו קולות שבוחנים שיתוף פעולה עם איזנקוט, ובכיר במפלגה צוטט כמי שאמר על ליברמן כי "אפשר לעשות איתו עסקים". אבל אין עדיין הכרעה מחייבת, והמחלוקת על הגיוס עומדת בעינה. גם ליברמן לא הודיע באופן חד משמעי שהוא מסיר את התנגדותו לשותפות עם המפלגות החרדיות.

החשבון פשוט. 48 המנדטים של גוש השינוי, ששת המנדטים של ש"ס ושבעת המנדטים של יהדות התורה מצטרפים ל 61. הדרך הפוליטית מסובכת הרבה יותר. ממשלה כזו תחייב את החרדים להסכים להסדר גיוס שיוכלו לשאת, ואת ליברמן ושותפיו להסביר לבוחריהם מה קיבלו תמורת הפשרה. אם כל צד יתעקש לקבל את מלוא דרישותיו, הרוב הזה יישאר על הנייר.

לכן ההמתנה היא לב ההימור. ייתכן שליברמן מעריך שכאשר יתברר שנתניהו אינו מצליח להקים ממשלה, שותפיו יחפשו מוצא אחר. אלא שנתניהו אינו צריך להקים ממשלה חדשה כדי להמשיך לכהן בממשלת מעבר. ליברמן הוא זה שצריך לחולל שינוי; נתניהו יכול להרוויח גם מעיכובו.

ככל שייכשלו הניסיונות להקמת ממשלת שינוי, הלחץ עשוי להחליף כתובת. השאלה שתופנה לחרדים ולאנשי הליכוד, מדוע אתם נשארים עם נתניהו, עשויה להפוך לשאלה שתופנה לבנט ולאיזנקוט; מדוע אינכם מתפשרים איתו כדי למנוע בחירות נוספות. כך עשויה הסבלנות שעליה בונה ליברמן לעבוד דווקא נגדו. גם המרחק מהרוב אינו שווה. לנתניהו חסרים שמונה מנדטים לרוב, ולגוש השינוי שלושה עשר.

כבר פורסמו שמות של חברים במפלגת איזנקוט שבמחנה נתניהו היו רוצים למשוך או לשכנע להתנגד לממשלת מיעוט. אין בכך הוכחה שמישהו מהם מתכוון לעבור צד, וחלקם שללו זאת במפורש. אבל כדי לסכל חלופה לנתניהו אין הכרח לגייס מיד רוב לממשלה בראשותו. לפעמים די בכך שהחלופה אינה מצליחה להתגבש.

לצד כל אלה נמצא החשבון ארוך הטווח של ליברמן. עמידה בהתחייבויותיו עשויה לבסס אותו ככתובת לימין שמבקש להחליף את נתניהו בלי לקבל את התנאים של השמאל או להישען על המפלגות הערביות. אם אחרים יתפשרו והוא יישאר בחוץ, יוכל לנסות לבנות מכך כוח לבחירות הבאות ולמאבק על הנהגת הימין בעתיד.

אבל גם למיצוב הזה יש גבול. ציבור שביקש חילופי שלטון עשוי להעריך נאמנות להבטחות, והוא עשוי גם לשאול מה הועילה הנאמנות אם היא סייעה להנצחת השלטון הקיים. מי שפוסל חלופות נדרש בסופו של דבר להעמיד חלופה משלו. כלומר לא רק לומר מה לא, אלא בעיקר מה כן.

המבחן הבא של ליברמן יהיה ביכולתו להביא שותפים, להציע פשרה ולבנות רוב. אם מאחורי הנאום מתגבשת עסקה, הלאווים עשויים להתברר כחלק ממהלך מחושב. אם הוא ממתין שהמבוי הסתום יפתור את עצמו, הסיכון גדול בהרבה.

ליברמן יכול להרשות לעצמו לחכות רק אם יש לו סיבה להאמין שמישהו אחר יזוז. לנתניהו די באפשרות שאיש לא יזוז .מלחמת התשה פוליטית, שכנראה לא תוכרע בזמן הקרוב.