חכם חזי כהן, מרבני ישיבת מעלה גלבוע, ספד למורו ורבו פרופ' אוריאל סימון, לקראת יום השלושים לפטירתו. "פרופסור סימון הוא לא רק מורה, הוא לא רק חוקר. הוא דמות דתית עבורי. הוא פתח בפניי עולמות של תורה סביב קריאת התנ"ך", הוא אמר.
כהן סיפר כי בעבודת הדוקטורט שלו מנה את סימון בין ארבעת מוריו המרכזיים, וכתב עליו: "אשר פתח בפניי את ביתו וחינכני לקריאה ספרותית רגישה". לדבריו, השפעתו חרגה הרבה מעבר לכלים מחקריים: "הפשט יש לו משמעות קיומית, מחייבת, רלוונטית. אני לא רק לומד את זה כי זה מעניין, אלא כשאני קורא פרק או דן בפרשן, אני נוגע בעולמות החיים שלנו".
אחת הדוגמאות הזכורות לו היא שאלתו של סימון על אחי יוסף: מדוע התורה מספרת כי לאחר שהשליכו את אחיהם לבור, "וישבו לאכול לחם"? סימון לימד שלא לשאול רק מדוע האחים אכלו, אלא "מה רצה הכתוב לספר לי בזה שהאחים יושבים לאכול". התמונה של האחים האוכלים בשעה שיוסף מוטל בבור היא, לדבריו, "אמירה מוסרית, ביקורתית מאוד".
הקשר בין השניים העמיק כאשר כהן ביקש ללמוד עם סימון בחברותא. "אמרתי לו, אני רוצה לשבת איתך. אתה לא צריך להכין כלום. אני אביא את הספר, אני אפתח אותו, אני אקרא, אתה תחשוב". הבקשה הייתה חריגה בעולמו האקדמי של סימון, אך לאחר הפצרות חוזרות נעתר.
במשך כשנתיים נפגשו אחת לשבועיים בביתו בירושלים, ללימוד סיפורי יציאת מצרים. ללימוד הצטרפו גם פרופ' טובה גנזל ורעייתו של סימון, שולמית.
"מה שהדהים אותי זה לראות את גלגלי החשיבה", נזכר כהן. "לא שמעתי הרצאה כבר מעובדת... חוויתי איתו את דרך הלימוד עצמה". הוא תיאר כיצד סימון ביקש "לחוש את המנגינה של הפסוק, ולא רק את המילים של הפסוק עצמו", והתפעל מתשוקתו המתמדת ללמוד "עוד פרק, ועוד משפט, ולחשוב על עוד עניין".
אולם הזיכרון המרגש ביותר נוגע דווקא לרגישותו האנושית. כהן סיפר כי באחד הקורסים איחר בהגשת עבודה, משום שלאחר פטירת אביו נאלץ לעבוד בשלוש עבודות כדי לממן את לימודיו ולסייע למשפחתו. סימון, שהקפיד מאוד על מועדי הגשה, שמע את הסיפור ואישר לו ארכה.
למחרת הוזמן כהן לשיחה אצל ראש המחלקה. "הוא אומר לי, תשמע, פרופסור סימון התקשר אליי לעת ערב אתמול ואמר לי שאני חייב לדאוג לך למלגה בדחיפות. לא ייתכן שאתה תעבוד שלוש עבודות, וצריך לפנות לך זמן".
"ראיתי בזה מחמאה גדולה והערכה גדולה, אבל גם שמעתי פה רגישות אנושית מאוד עמוקה", אמר כהן. "הרגישות שלו לא הייתה רק בכתובים, אלא גם למי שעומד לפניו במערכות החיים".
בסיום דבריו קשר כהן בין תורתו של סימון לאישיותו: "הוא מאוד רצה, דרך המקרא, דרך התנ"ך, לקדם עולם מתוקן יותר, שלם יותר, מוסרי יותר, אוהב יותר".
"אני מרגיש כאב עצום על פטירתו של מורי ורבי", סיכם. "פעמים רבות למדתי ממנו מנגינה שיצרה אצלי מנגינות חדשות, אבל הן בעצם נוצרו בבית המדרש של סימון, בביתו ברחוב הטייסים בירושלים".