הגיעה השעה לפתוח דיון ציבורי רציני על דמוקרטיה שמרנית ועל עתידה של מדינת ישראל. השיח הישראלי נוטה להתייחס לדמוקרטיה הליברלית במתכונתה הנוכחית כאל מודל שאין לערער עליו, אך דווקא לנוכח האתגרים הלאומיים והחברתיים הניצבים בפנינו, ראוי לשאול אם זו הדרך היחידה שבה מדינה יהודית יכולה להתנהל.
אני סבור כי לא פוסקי ההלכה ולא האבות המייסדים של המדינה העלו על דעתם מציאות שבה אזרחים ערבים יוכלו להצביע למפלגות המצהירות על רצונן לשנות את זהותה היהודית של ישראל ולקדם זכויות לאומיות לערביי ישראל. בעיניי, יש להבחין באופן ברור בין זכויות אזרחיות, שצריכות להינתן לכל אזרחי המדינה, לבין זכויות לאומיות, השמורות בארץ ישראל לעם היהודי.
גם את מגילת העצמאות יש לקרוא מתוך ההבחנה הזאת. להבנתי, ההתחייבות לשוויון זכויות לכלל האזרחים נועדה להבטיח זכויות אזרחיות מלאות, ולא להעניק זכויות לאומיות לקבוצות נוספות. זו הבחנה יסודית הנוגעת לעצם הגדרתה של ישראל כמדינתו של העם היהודי.
מייסדי המדינה, ובראשם דוד בן־גוריון, לא ראו בדמוקרטיה הליברלית במתכונתה הנוכחית עיקרון שאין לגעת בו. כך אני מבין את תפיסתם ואת הדרך שבה התנהלה המדינה בעשורים הראשונים לקיומה. לכן, בעיניי, אין הצדקה להפוך דווקא את המודל הדמוקרטי המקובל כיום למסגרת היחידה שמותר לדון בה.
הדמוקרטיה אינה מושג מקודש או שיטה שנותרה ללא שינוי לאורך ההיסטוריה. במבט על תולדות האנושות, המתכונת הדמוקרטית המוכרת לנו כיום היא תופעה חדשה יחסית. אין כל ודאות שבעוד חמש מאות שנה היא תיראה כפי שהיא נראית היום. משום כך, מותר ואף רצוי לבחון התאמות שיתנו מענה למציאות הייחודית ולצרכים הלאומיים של מדינת ישראל.
אני רואה בדמוקרטיה השמרנית חלופה שראוי להעמיק בה. מדינות במזרח אירופה אימצו תפיסות שמרניות המבקשות לשמור על הזהות הלאומית ועל אופייה של המדינה. פולין, למשל, היא בעיניי דוגמה למדינה המשלבת מדיניות המדגישה את זהותה הלאומית עם התפתחות כלכלית משמעותית.
מנגד, אני סבור כי הדמוקרטיה הליברלית במתכונתה הנוכחית יוצרת קשיים חברתיים ותרבותיים במדינות מערביות רבות. המציאות הזאת מחייבת אותנו לבחון אם אפשר לקיים מסגרת דמוקרטית אחרת, שתבטיח זכויות אזרחיות למיעוטים ובד בבד תשמור על זהותה הלאומית של המדינה.
מבחינתי, השאלה המרכזית פשוטה: כיצד מבטיחים את עתידה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, בלי לוותר על זכויותיהם האזרחיות של כלל תושביה ואזרחיה? התשובה שאני מציע היא לקדם דיון מעמיק על דמוקרטיה שמרנית, המבוססת על הבחנה ברורה בין המישור האזרחי למישור הלאומי.
תפקידנו הוא לפעול למען טובתו ועתידו של העם היהודי. אני מאמין שדווקא מדינת ישראל יכולה להציע תפיסה המשלבת שמירה על צביון לאומי ועל זהות יהודית מוגדרת עם מתן זכויות אזרחיות למיעוטים. לשם כך עלינו להיות מוכנים לדון גם בעקרונות שהתרגלנו לראות כמובנים מאליהם, ולבחון כיצד נכון לעצב את המשטר הדמוקרטי שלנו בהתאם לצרכיה ולאופייה של המדינה.