המהלך של טראמפ שמדאיג את ישראל

הכרזתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הפסקת הסיוע הצבאי לישראל מעוררת שאלות כבדות משקל באשר לעתיד היחסים הביטחוניים בין שתי המדינות. פרופ' איתן גלבוע, מומחה ליחסי ישראל-ארצות הברית, סבור כי אף שהגיע הזמן לשנות את מודל הסיוע האמריקאי, הדרך שבה הוצג המהלך והכוונה לסיים את ההסכם הקיים מוקדם מהמתוכנן מעוררות דאגה.

"ההצהרה עצמה והעיתוי שלה מוזרים, בלשון המעטה", אומר גלבוע, מרצה באוניברסיטאות רייכמן ובר־אילן וחוקר בכיר במרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים, בשיחה עם ערוץ 7. לדבריו, טראמפ הודיע כי הסכם הסיוע שנחתם בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא לשעבר ברק אובמה בשנת 2016, נכנס לתוקפו ב־2018 ואמור להסתיים בסוף 2028, יסתיים כבר בסוף 2026.

מדובר בסיוע צבאי בהיקף של 3.8 מיליארד דולר בשנה, שמתוכם חצי מיליארד דולר מיועדים לפיתוח מערכות הגנה מפני טילים. גלבוע מדגיש כי פיתוח המערכות הללו אינו משרת רק את ישראל, אלא גם את האינטרסים הביטחוניים של ארצות הברית. משום כך, בעיניו, אין מדובר בהחלטה תקציבית פשוטה אלא בשינוי אפשרי של אחד המרכיבים המרכזיים ביחסים האסטרטגיים בין המדינות.

"הנשיא אמר שזה חלק מעסקה עם נתניהו. לא ברור מי נותן למי ומה", הוא אומר. לדבריו, לא ברור אם ראש הממשלה יכול להסכים לביטול הסיוע באופן חד־צדדי, ולא ידוע לו על דיון שנערך בנושא בקבינט או בממשלה. "מדובר בנושא ביטחוני קריטי שמצריך דיון", הוא מדגיש.

גלבוע מעריך כי עיתוי ההכרזה אינו מקרי, וקושר אותו לבחירות האמצע בארצות הברית. סוגיית הסיוע לישראל הפכה לנושא במחלוקת בחלק ממערכות הבחירות, כאשר מתנגדי הסיוע טענו כי הכספים המועברים לישראל באים על חשבון צרכים פנימיים של אזרחי ארצות הברית. אחרים אף האשימו את הממשל האמריקאי במימון הפעילות הצבאית הישראלית בעזה. גלבוע מזכיר בהקשר הזה סרטון שהופץ במישיגן ובו הועלו טענות נגד השימוש בכספי המסים האמריקאיים לצורך תמיכה בישראל.

אלא שלצד הביקורת על ההכרזה, גלבוע אינו מבקש לשמר את מודל הסיוע הנוכחי בכל מחיר. להפך, הוא סבור כי זה שנים נדרש שינוי יסודי בדרך שבה מוגדרים היחסים הביטחוניים בין ישראל לארצות הברית. לשיטתו, עצם השימוש במונח "סיוע" יוצר מסגרת שאינה משקפת כראוי את השותפות בין המדינות.

"אני סבור שצריך לוותר על מושג הסיוע", הוא אומר. לדבריו, הסיוע לישראל נכלל במסגרת תקציבי הסיוע האמריקאיים למדינות העולם, בין היתר משיקולי נוחות של הקונגרס. התוצאה היא שישראל מוצגת כמקבלת חלק גדול מתקציב הסיוע האמריקאי, אף שהיחסים הביטחוניים בין המדינות רחבים ומורכבים בהרבה מהעברת כספים.

במקום המסגרת הקיימת מציע גלבוע לבסס את היחסים על העיקרון המעוגן בחקיקה האמריקאית, שלפיו ארצות הברית מחויבת לשמור על יתרונה הצבאי האיכותי של ישראל מול אויביה. בעיניו, זה צריך להיות הבסיס להסכם אסטרטגי חדש, שיסדיר את הרכש הביטחוני הישראלי בארצות הברית ואת שיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות.

גלבוע מדגיש כי ישראל אינה רק צד המקבל תמיכה אמריקאית, אלא גם שותפה התורמת לביטחונה של ארצות הברית. "אנחנו מפתחים ביחד נשק, משפרים נשק אמריקאי על בסיס הניסיון שלנו, נותנים להם מודיעין, עושים תמרונים יחד, מחזיקים מחסנים בארץ עבורם", הוא מפרט. לדבריו, במסגרת שיתוף הפעולה נכללה גם העברת פגזים לאוקראינה.

להערכתו, אם ייערך חישוב מקיף של כלל התרומות הביטחוניות שישראל מעניקה לארצות הברית, ייתכן שהערך שיתקבל יהיה גבוה אף מהיקף הסיוע הכספי שישראל מקבלת כיום. מכאן נובעת הצעתו לשנות את נקודת המוצא של המשא ומתן: לא עוד דיון על גובה הסיוע שישראל מקבלת, אלא הסדרה של שותפות ביטחונית המבוססת על אינטרסים משותפים ועל תרומה הדדית.

עם זאת, גלבוע מבקש להבחין בין שינוי רצוי במבנה היחסים לבין ביטול מיידי של הסכם קיים. לדבריו, את ההסכם שנחתם לעשר שנים יש לכבד עד לסיומו, ובמקביל לנהל משא ומתן על הסכם חדש שייכנס לתוקף עם פקיעתו בסוף 2028. כך ניתן יהיה להבטיח רציפות בתכנון הביטחוני ולהימנע משינוי חד ובלתי מתוכנן.

הבעיה, לדבריו, היא לוח הזמנים הפוליטי בוושינגטון. גיבוש הסכם ביטחוני חדש הוא תהליך מורכב שעשוי להימשך כשנתיים, והוא מחייב הסכמות בין הממשל לקונגרס. במצב הנוכחי, גלבוע חושש שהרכב הקונגרס הבא יקשה על השגת הסכמה רחבה לתמיכה בישראל.

הוא מותח ביקורת חריפה על גורמים פרוגרסיביים וסוציאל־דמוקרטיים המתנגדים לסיוע האמריקאי לישראל, ומייחס לחלקם עמדות עוינות במיוחד כלפיה. עם זאת, הוא מציין כי כיום מדובר במיעוט, וכי הנהגת המפלגה הדמוקרטית עדיין כוללת תומכים בישראל.

לדבריו, לטראמפ נותר חלון זמן של כחודשיים לפעול מול הקונגרס הנוכחי לפני כניסתו של הקונגרס החדש. אולם גם אם קיימת נכונות פוליטית לקדם הסכם חלופי, גלבוע מתקשה לראות כיצד ניתן יהיה להשלים בתוך פרק זמן קצר כל כך את ההיבטים המעשיים והטכניים של הסכם ביטחוני רחב, במיוחד אם ההכרזה לא קדמה לעבודת הכנה מסודרת.

גלבוע מזכיר כי נתניהו עצמו דיבר בעבר על תהליך הדרגתי של שינוי מודל הסיוע, שיתפרס על פני עשר שנים, ולא על הפסקה מיידית. מבחינתו, הפער בין הגישה ההדרגתית הזאת לבין ההכרזה המיוחסת לטראמפ מחייב הבהרה של ההסכמות בין הצדדים ושל הדרך שבה הן אמורות להתממש.

הדאגה העיקרית שלו נוגעת גם לעתיד הרחוק יותר. כל עוד טראמפ מכהן בבית הלבן, מעריך גלבוע, ניתן יהיה לגייס תמיכה רפובליקנית ולצדה תמיכה של חלק מהדמוקרטים בהסכם ביטחוני חדש. אולם לאחר סיום כהונתו של טראמפ, הרכב הכוחות הפוליטיים בארצות הברית עשוי להשתנות, ולכן חשוב בעיניו לעגן מראש הסכם ארוך טווח.

"אנחנו צריכים להודיע שאנחנו מנהלים משא ומתן על הסכם חדש שיחול עם תום ההסכם הנוכחי ב־2028", מסכם גלבוע את הצעתו. לדבריו, הסכם כזה צריך להסדיר הן את צורכי הרכש הביטחוני של ישראל בארצות הברית והן את מערכת היחסים האסטרטגית בין המדינות. "אין פתרון אחר שמסדיר את דרישת הנשק הישראלית בארה"ב ואת מערכת היחסים האסטרטגית שלנו איתם".