פרשת "חיי שרה" נפתחת בשבר גדול עבור אברהם אבינו - פטירת שרה אימנו שהלכה עימו באש ובמים, אלא שתוך פסוקים ספורים בלבד מתחוללת תפנית עצומה - אברהם אבינו קם מאבלו, קונה את מערת המכפלה, ומשגר את אליעזר עבדו למצוא אישה ליצחק.
במעבר החד הזה, מנחיל לנו אברהם אבינו יסוד אמוני יסודי ביותר: מול שבר, כאב ואובדן לא שוקעים, אלא קמים לפעול עם אל, מרוממים את המבט מתוך תודעת שליחות וביטחון בהשם יתברך. אברהם אבינו מלמדנו כי דווקא מתוך נקודת השבר צומח בניינו של נצח ישראל.
את העוצמה המוסרית הזו אנו זוכים לפגוש בקרב חיילנו הגיבורים. הלוחמים הקדושים שלנו נדרשים להתמודד עם שחיקה גופנית ונפשית קשה, עם כאב האובדן של רעיהם לנשק, עם לילות רצופי לחימה ועומס מבצעי. הסכנה הגדולה האורבת לפתחנו ברגעים אלו אינה רק תשישות הגוף, אלא השחיקה התודעתית - "הלנצח תאכל חרב?", לאן כל זה מוביל?
אנו בארגון צל"ש פועלים לסייע ללוחמינו הגיבורים לזכור כי הם לוחמים בצבא שמשלב את ספר התורה עם הנשק ודגל המדינה ומוסיפים טוב בעולם בסילוק הקמים עלינו להשמידנו אנו משתדלים להזכיר לכל לוחם בנגמ"ש, במוצב או בעמדת השמירה, את אותו סוד נעלם שגילה אברהם אבינו: אינך סתם מבצע פקודה צבאית יבשה - אתה חוליה חיונית בשרשרת הזהב של עם ישראל לדורותיו.
כמו אליעזר עבד אברהם, שהשכיל להבין כי כל פסיעה ופסיעה במשימתו יונקת מכוח תודעת שליחות אלוקית עמוקה ומהדרכת רבו, כך גם הלוחם בדורנו צריך לידע ולהודיע כי לעשייתו המבצעית יש משמעות רוחנית כבירה, והיא חלק בלתי נפרד מכינון מלכות שמיים בארץ. כאשר התודעה העליונה הזו מאירה בלבבות, העייפות הגשמית אינה משברת את הרוח, והשגרה השוחקת אינה מצליחה לכבות את שלהבת האמונה הפנימית.
'צבא לשם שמיים' איננו מושג מופשט או מליצה חסידית, אלא המצפן המבצעי והרוחני המכוון את רגלי הלוחמים. חוסנו של צה"ל אינו נשען רק על כלי הברזל והטכנולוגיה המתקדמת, אלא על מלחמה מתוך תורה, מתוך דבקות בה' ובעמו ישראל - דרכו של אברהם אבי אומתנו.
הכותב הוא יו"ר ארגון צל"ש